האם מותר לשתות משקים שהיו מגולים?

א. הַמִּשְׁנָה אוֹמֶרֶת (תְּרוּמוֹת ח', ד'): "שְׁלֹשָׁה מַשְׁקִים אֲסוּרִים מִשּׁוּם גִּלּוּי: הַמַּיִם וְהַיַּיִן וְהֶחָלָב, וּשְׁאָר כָּל הַמַּשְׁקִים - מֻתָּרִים. כַּמָּה יִשְׁהוּ וְיִהְיוּ אֲסוּרִים? כְּדֵי שֶׁיֵּצֵא הָרָחַשׁ מִמָּקוֹם קָרוֹב וַיִּשְׁתֶּה". פֵּרוּשׁ הַמִּשְׁנָה הוּא כָּךְ: יֵשׁ שְׁלֹשָׁה מַשְׁקִים שֶׁאִם יִשָּׁאֲרוּ גְּלוּיִם לְלֹא הַשְׁגָּחָה יִהְיֶה אָסוּר לִשְׁתּוֹתָם. וְהֵם: מַיִם, יַיִן וְחָלָב. וּמַדּוּעַ? מֵאַחַר וְהַנְּחָשִׁים אוֹהֲבִים אֶת הַמַּשְׁקִים הַלָּלוּ, וְאִם יִהְיוּ גְּלוּיִם לְלֹא הַשְׁגָּחָה יָכוֹל נָחָשׁ לִשְׁתּוֹת מֵהֶם וּלְהַפִּיל מְעַט אֶרֶס בַּמַּיִם, וּמִי שֶׁיָּבוֹא לִשְׁתּוֹת אַחַר כָּךְ יוּכַל לְהִנָּזֵק. אֵין הֶבְדֵּל אִם נִשְׁאֲרוּ גְּלוּיִים בַּיּוֹם אוֹ בַּלַּיְלָה, וַאֲפִלּוּ שֶׁהָיוּ גְּלוּיִים לִזְמַן קָצַר - נֶאֶסְרוּ בִּשְׁתִיָּה.

ב. בִּזְמַן חֲכָמֵינוּ הַדָּבָר הָיָה מָצוּי מְאֹד, הַגְּמָרָא מְסַפֶּרֶת סִפּוּרִים עַל אֲנָשִׁים רַבִּים שֶׁשָּׁתוּ וּמֵתוּ מֵהָאֶרֶס. הַשְּׁאֵלָה, מָה לְגַבֵּי יָמֵינוּ, הַאִם גַּם אָנוּ צְרִיכִים לַחְשֹׁשׁ אוֹ לֹא?

ג. לְדַעַת הַסְּפָרַדִּים - מֵעִקַּר הַדִּין אֵין אִיסּוּר לִשְׁתּוֹת מַשְׁקִים שֶׁהָיוּ מְגֻלִּים, מֵאַחַר וּבַשֻּׁלְחָן עָרוּךְ כָּתַב: "מַשְׁקִים שֶׁנִּתְגַּלּוּ, אֲסָרוּם חֲכָמִים מֵחֲשָׁשׁ שֶׁמָּא שָׁתָה נָחָשׁ מֵהֶם וְהִטִּיל בָּהֶם אֶרֶס, וְעַכְשָׁו שֶׁאֵין נְחָשִׁים מְצוּיִים בֵּינֵינוּ - מֻתָּר", וְהוֹסִיפוּ הַפּוֹסְקִים עוֹד טָעַם לְהַתִּיר שֶׁכֵּן הַחֲתוּלִים מְצוּיִים בִּרְחוֹבוֹתֵינוּ וְהֵם עוֹזְרִים מְאֹד לִשְׁמוֹר עַל הַבָּתִּים מִנְּחָשִׁים. אוּלָם, הַפּוֹסְקִים הָאַשְׁכְּנַזִּים כָּתְבוּ: שֶׁבְּבָתִּים חַד - קוֹמָתִיִּים אוֹ בְּדִירוֹת קַרְקַע כְּשֶׁיֵּשׁ בַּסְּבִיבָה שָׂדוֹת אוֹ מִגְרָשִׁים - יֵשׁ לַחְשֹׁשׁ לְגִלּוּי מַשְׁקִים.

ד. וְלָכֵן, מִי שֶּׁנִּשְׁאַר לוֹ כּוֹס עִם מַיִם אוֹ חָלָב גְּלוּיִים, אוֹ מַחֲבַת עִם שֶׁמֶן גָּלוּי בְּבַיִת קַרְקַע וְכַדּוֹמֶה, לְדַעַת הָאַשְׁכְּנַזִּים - יֵשׁ לְהִמָּנַע מִלִּשְׁתּוֹת אֶת הַמַּיִם וְהֶחָלָב אוֹ לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בַּשֶּׁמֶן, וּלְדַעַת הַסְּפָרַדִּים - מֻתָּר. וְאִם הַמַּשְׁקִים הָיוּ בַּמְּקָרֵר - לְדַעַת כֻּלָּם נֶחְשָׁבִים כִּמְכוּסִים.

ה. מִי שֶׁהִשְׁאִיר קוּמְקוּם חַשְׁמַלִּי עִם מַיִם, פָתוּחַ בְּמֶשֶׁךְ הַלַּיְלָה - מֵעִקַּר הַדִּין מֻתָּר לִשְׁתּוֹת אֶת הַמַּיִם, וְהַמַּחְמִיר לְהַחְלִיפָם תָּבוֹא עָלָיו הַבְּרָכָה.

* * *

שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ - הֶחָכָם מִכָּל אָדָם - אָמַר: (מִשְׁלֵי טו', יד')

"לֵב נָבוֹן יְבַקֶּשׁ דָּעַת וּפִי כְסִילִים יִרְעֶה אִוֶּלֶת"

לְכָל אֶחָד בָּעוֹלָם יֵשׁ "מִשְׁאָלָה" שֶׁהָיָה רוֹצֶה לְבַקֵּשׁ שֶׁתִּתְגַּשֵּׁם. אֶלָּא, שֶׁסּוּג הַמִּשְׁאָלָה מִשְׁתַּנָּה לְפִי הָאָדָם. לְדֻגְמָא: בַּקָּשָׁתוֹ שֶׁל יֶלֶד קָטָן מְאֹד הִיא: אַרְטִיק טָעִים. כְּשֶׁגּוֹדֵל מְעַט יְבַקֵּשׁ אוֹפַנַּיִם חֲדָשִׁים, כְּשֶׁנִּהְיָה בָּחוּר בִּסְבִיבוֹת גִּיל הָעֶשְׂרִים בַּקָּשָׁתוֹ גּוֹדֶלֶת וְהוּא רוֹצֶה לִמְצוֹא אֶת זִוּוּגוֹ בִּמְהֵרָה, וְכָךְ זֶה מִשְׁתַּנֶּה. בָּא שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ הֶחָכָם מִכָּל אָדָם וְאוֹמֵר: לֵב נָבוֹן יְבַקֶּשׁ דָּעַת! מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ לֵב נָבוֹן מְבַקֵּשׁ "דָּעַת". לָמָּה? כִּי מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ "דָּעַת" יֵשׁ לוֹ הַכֹּל.

וְלָכֵן בִּתְפִלַּת שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֶה הַבַּקָּשָׁה הָרִאשׁוֹנָה שֶׁאָנוּ מְבַקְּשִׁים הִיא: "חָנֵּנוּ מֵאִתְּךָ חָכְמָה בִּינָה וָדָעַת", וּכְמוֹ שֶׁאוֹמֵר הַמִּדְרָשׁ (וַיִּקְרָא רַבָּא א''): "דָּעַת קָנִיתָ - מָה חָסַרְתָּ? דַּעַת חָסַרְתָּ - מָה קָנִיתָ?..".

אֵיפֹה קוֹנִים דָּעַת וְעַד כַּמָּה צְרִיכִים לִמְסוֹר עַל זֶה נֶפֶשׁ? נִתָּן לִלְמוֹד מֵהַמַּעֲשֶׂה שֶׁמּוּבָא בַּגְּמָרָא (יוֹמָא לה'): "אָמְרוּ עָלָיו עַל הִלֵּל הַזָּקֵן שֶׁבְּכָל יוֹם וְיוֹם הָיָה עוֹבֵד וּמַרְוִיחַ מַטְבֵּעַ כֶּסֶף, חֶצְיוֹ הָיָה נוֹתֵן לְשׁוֹמֵר בֵּית הַמִּדְרָשׁ (בִּזְמַנָּם מִי שֶׁהָיָה רוֹצֶה לִלְמוֹד הָיָה צָרִיךְ לְשַׁלֵּם כֶּסֶף בַּכְּנִיסָה, בְּדִיּוּק כְּמוֹ שֶׁצְּרִיכִים לְשַׁלֵּם כְּשֶׁרוֹצִים לִלְמוֹד בְּאוּנִיבֶרְסִיטָה..), וְחֶצְיוֹ לְפַרְנָסָתוֹ וּלְפַרְנָסַת אַנְשֵׁי בֵּיתוֹ. פַּעַם אַחַת לֹא הִרְוִיחַ בַּעֲבוֹדָתוֹ, וְלֹא נָתַן לוֹ שׁוֹמֵר בֵּית הַמִּדְרָשׁ לְהִכָּנֵס. עָלָה וְנִתְלָה וְיָשַׁב עַל פִּי הָאֲרֻבָּה כְּדֵי לִשְׁמוֹעַ דִּבְרֵי תּוֹרָה וְחָכְמָה מִפִּי שְׁמַעְיָה וְאַבְטַלְיוֹן. אוֹתוֹ הַיּוֹם עֶרֶב שַׁבָּת הָיָה (יוֹם שִׁישִׁי), וּתְקוּפַת טֵבֵת הָיְתָה, וְיָרַד עָלָיו שֶׁלֶג מִן הַשָּׁמַיִם. כְּשֶׁעָלָה עַמּוּד הַשַּׁחַר בְּיוֹם שַׁבָּת בַּבֹּקֶר אָמַר לוֹ שְׁמַעְיָה לְאַבְטַלְיוֹן: אַבְטַלְיוֹן אָחִי! בְּכָל יוֹם הַבַּיִת מֵאִיר, וְהַיּוֹם אָפֵל, שֶׁמָּא יוֹם מְעֻנָּן הוּא? הֵצִיצוּ עֵינֵיהֶם וְרָאוּ דְּמוּת אָדָם בָּאֲרֻבָּה, עָלוּ וּמָצְאוּ עָלָיו שֶׁלֶג בְּגֹבַהּ שָׁלֹשׁ אַמּוֹת. פֵּרְקוּהוּ, הִרְחִיצוּהוּ, סָכוּהוּ, וְהוֹשִׁיבוּהוּ כְּנֶגֶד הַמְּדוּרָה. אָמְרוּ: רָאוּי זֶה לְחַלֵּל עָלָיו אֶת הַשַּׁבָּת". מַדְהִים!