כך צללתי עם רכבי לעומק של 150 מטר, במקום שומם, ללא יכולת לזוז

הנס שלי אירע לפני שבע וחצי שנים, כשהייתי בדרכי הביתה בתוך העיר בה אני מתגוררת, סמוך מאוד לביתי.

הזמן הוא סוף הקיץ, זמן אלול, ואני נוסעת הביתה ברכב טויוטה הייטס גדול, 9 מקומות. בדרכי הביתה יש פיצול: אפשרות להמשך ישר, וירידה חדה ימינה. לפני הירידה והפניה, אני רואה תיקונים בכביש ומים שנשפכים סמוך למדרכה לאורך כל הירידה – מים שמציפים את כל השומנים מהכביש, מים קצפיים. אני נזהרת מאד שלא להתקרב ולגעת במים, אבל רצה ריבונו של עולם, והגלגל הימני נוגע במים. הרכב מסתובב בזווית חדה, ובמקום לרדת למטה, הוא פשוט מעיף גדר ברזל כאילו הייתה עשויה מבמבוק, עובר קיר מאונך של תשעים מעלות, עובר כביש ביטחון ונוסק לוואדי. נפילה של מאה וחמישים מטר.

איפה אני מוצאת את עצמי? בנפילה הבנתי לאן הרכב הולך, אך לא ראיתי ולא חשתי דבר, חוץ מרקע צהוב ואבן במרכזו, ורעש של ברזלים. בשלב הבא אני נמצאת בוואדי למטה, כשהאוטו הפוך על צידו. אני יושבת לפניו, מחוץ לאוטו, ורואה מולי את תחתית הרכב. מאוחר יותר מתברר, שכריות האוויר ברכב נפתחו, ושחגורת הביטחון שסגרתי נשארה סגורה במקומה – אין שום הסבר הגיוני איך יצאתי מהרכב. אני יושבת על הקרקע כשגלגל אחד של הרכב לוחץ לי על הרגל. ואני צועקת כי הכאבים עזים מאוד, והתחושה היא שמנפחים לי את הרגל והיא עוד רגע מתפוצצת. אני בוואדי, רחוקה מבתי מגורים, הסיכוי שמישהו ישמע הוא קלוש.

בינתיים אני רואה סולר שנשפך מהאוטו. אני לא יכולה לזוז, ובמוחי עוברת המחשבה: יש כאן קוצים, סולר נשפך, זה רכב שעבר את כל המדרון, הכל יכול להידלק בתוך רגע, ואני לא יכולה לזוז.

ריבונו של עולם לא עזב אותי לזמן רב, ברוך הוא וברוך שמו. כמו שעטף והגן עלי בנפילה, כך המשיך להגן עלי ושלח לי עזרה. בתוך מספר שניות בלבד הגיעו אלי אנשים טובים וצדיקים שראו לאן הרכב צולל. הם רצו מיד אחרי הרכב, מבלי להתלבט ולחשוש מהירידה התלולה שנאלצו לרדת. נשאלתי אם יש מישהו ברכב, כדי לא לפגוע חלילה בחיי אדם, וכשהתברר כי הרכב ריק, דחפו מספר גברים את האוטו קדימה כדי לשחרר לי את הרגל. מהר מאוד הגיעו אמבולנס ומכבי אש לכביש הביטחון. הייתה התלבטות קצרה האם להזמין פינוי במסוק, ומהר מאוד הוחלט לפנות אותי באלונקה לכביש הביטחון. הייתי בהכרה מלאה, עניתי לכל השאלות שנשאלתי, כשהחשובה שבתשובות הייתה שאף אחד משמונת ילדי לא ברכב. קיבלתי תרופות לשיכוך כאבים, הכאבים ברגל הימנית היו חזקים ביותר.

את גודל הנס אפשר להבין כשרואים את המיקום הגאוגרפי בו נפלתי עם הרכב. היה ברור לכל מי שנמצא למעלה כי מי שנפל, וודאי שאינו בחיים. בתחילה, לפני שידעו כי ניצלתי, אנשי השכונה בה אני מתגוררת, ששמעו על הנפילה ממי שראה את התאונה, חשבו כי יש להכין את ילדי לבשורה הגרועה מכל, כי לא חשבו שנשארתי בחיים לאור עוצמת הנפילה.

פוניתי להדסה עין כרם. לאחר הסי.טי. שעברתי התברר בסייעתא דשמייא שנשברה לי עצם הירך בלבד! אין פגיעה, חלילה, בעמוד שדרה או באיברים חיוניים אחרים בגוף. עוד באותו יום נותחתי, והעצם אוחתה. גם כאן שמר עלי ריבונו של עולם, וזיכה אותי לבחור בחירה נכונה, ברופא מלאך בדמות אדם, ד"ר עמוס פייזר, שטיפל בי לאורך כל הדרך ברגישות ובעדינות ובענווה גדולה. הרבה מהריפוי שלי נזקף לזכותו של הרופא הזה. האשפוז ארך כשישה שבועות. אחריהם שוחררתי הביתה לשבוע, וחזרתי לשיקום בהר הצופים לעוד שלושה שבועות. הקטע הקשה והכואב ביותר היה שהעור שעל הרגל לא נרפא, והיה צורך בהשתלת עור מהרגל הבריאה לחולה. זה היה עוד ניתוח נפרד, שההתאוששות ממנו הייתה כואבת וקשה.

הנס התרחש בחודש אלול. עברתי את האשפוז והטיפולים בעשרת ימי תשובה והחגים, וכך הייתה תחושה של ניקוי והיטהרות, של ימי תשובה וכפרה. עוד מערכת שפעלה בצורה עוטפת ומחממת את הלב, הייתה המשפחה המדהימה שלי, שפעלה באופן בלתי רגיל. הבית תפקד, ב"ה, כרגיל, ואישי יכול היה להמשיך ולנהל את הישיבה ללא כל הפרעה, כשיש שמונה ילדים בבית. גם אנשי השכונה והשכנים התגייסו לעזור בכל מה שהיה צריך, מכביסות ועד הכנת אוכל ודאגה לכל צורכי הבית. עם ישראל בתפארתו.

לאחר מספר חודשי שיקום והחלמה ממושכים התחלתי לצעוד בשכונה. כששכני ראו אותי, ברכו אותי בברכת "ברוך מחיה המתים", או שאמרו שזכו לראות "נס מהלך". מאחר שחשתי על גופי ממש את חיבוקו המגן של ריבונו של עולם, גם בהצלה מהתאונה וגם במהלך ההחלמה הממושכת, אני רואה את חובתי בכל הזדמנות שמתאפשרת לי, להעיד שריבונו של עולם נמצא איתנו בכל מקום, ושומר עלינו גם במצבים שאין לאדם הנורמלי סיכוי להישאר בחיים.

הסיפור פורסם כחלק מפרויקט "פרסומי ניסא", שבו גולשי הידברות מספרים על ניסים שאירעו להם. גם אתם חוויתם נס ששווה לשתף? שלחו אלינו טור למייל support@htv.co.il