מדוע לא לבש הרב את הפיז’מה?

שמעתי סיפור מופלא על רבי שמעון שוואב, ממנו אפשר ללמוד על גודל החיוב המוטל עלינו לקדש את שמו יתברך בעיני הבריות, במיוחד כאשר מדובר בבני תורה ויושבי בית המדרש.

בני ביתו העידו עליו שבכל משך תקופת השואה, מליל הבדולח המפורסם עד שזכה להינצל מציפורניהם של הנאצים, לא ישן עם פיז'מה אלא הלך לישון בבגדיו.

וכך הסביר רבי שמעון זצ"ל את פשר מעשהו:

לגרמנים הארורים ימ"ש היתה הנאה מיוחדת מהתעללות ברבנים וגדולי תורה. הם היו גוזזים למשל את מחצית זקנם כדי שילכו לאחר מכן ברחוב עם החצי השני ויתבזו בעיני הבריות, ועשו פעולות נוספות שכל מטרתן היתה לבזות את מי שסימל בעיניהם את דמותו של היהודי.

גם אני, אמר הרב שוואב לבני ביתו, חושש שבלילה אחד יבואו אליי הארורים האלה וירצו להוציאני בפיז'מה מהבית כדי לבזותני בעיני הבריות. זו בדיוק הסיבה שאני מעדיף לישון בבגדיי כדי שאם יקרה חלילה כדבר הזה, והגרמנים יתפרצו לביתי באישון לילה, שאוכל לפחות את זה למנוע מהם, ולא לגרום לחילול שם שמים.

מבהיל לראות אלו מחשבות מתרוצצות בליבם של יהודים קדושים וטהורים גם בימים-של-אימה שכאלו, כאשר בדרך כלל דעתם של בני אדם מיטרפת עליהם.

זו גם חובתנו שלנו בימים אלה, כאשר הבריות מחפשים כל דרך שהיא על מנת להיטפל לבני תורה ולהשמיצם בראש כל חוצות. עלינו לדאוג שלא יתחלל שם שמים, אלא לפאר את יוצרנו יתברך ויתעלה, ולהלל את שמו הגדול בעיני כל בריותיו.

מתוך סדרת הספרים "טובך יביעו", מאת משה מיכאל צורן