קופסאות הגבינה נעטפו בדפי גמרא

"ושננתם לבניך" (ויקרא ו', ז')

ספרות השואה, גם זו שנתחברה על ידי סופרים חרדיים, לא תיעדה דייה את מסירות הנפש לתורה בימי הרת עולם, כאשר מחוץ שיכלה חרב ומחדרים אימה.

הנה סיפור מרטיט על בני תורה מישיבת נובהרדוק שהוכנסו לאחת הגיטאות בתחומה של רוסיה ולא הרעב הציק להם, גם לא הצמא; רק העובדה שנאלצו להפסיק את לימוד הגמרא בעיון, גזלה מהם את מנוחת הנפש. חיבלו הללו תחבולות כיצד להכניס מסכתות גמרא אל בין חומות הגיטו, למרות הסכנה העצומה שבדבר.

המוח היהודי שלא שבת מעודו המציא פטנט מעולה. ישבו הבחורים והעלו המצאה שכזו: כיון שהגרמנים הארורים התירו להכניס לגיטו קופסאות גבינה למאכל, יבקשו בני הישיבה מחבריהם שנותרו מחוץ לגיטו שיעטפו את הגבינה בדפי הגמרא. בצורה זו לא ירגישו הנאצים שהמדובר בדפי קודש, כיוון שהם-עצמם, הגרמנים, לא יאמינו שבני הישיבות מתנהגים כך…

וכך הווה. היום דף, מחר דף, מחרתיים עוד דף, וכך השחילו יהודים מבחוץ אל בני התורה מסכתות שלימות.

אלא שבין-לבין התעוררה השאלה האם מותר לעשות כדבר הזה, ולעטוף גבינה בדפי גמרא? את השאלה הביאו לפני אחד מגדולי הפוסקים בדור ההוא, שפסק שכיון שאצל תלמידי נובהרדוק מדובר בסכנת נפשות, שהרי אם לא ילמדו יגיעו למצב פיקוח נפש של ממש, הותרה כל התורה כולה עבור פיקוח נפש, ובפרט שזה הוא כבודה של התורה, שילמדו בה כך.

בזכותם של אותם בני תורה, ורבים שכמותם, שזיככו את אדמתה של רוסיה, נשברה שם חומת הקרמלין.

מתוך סדרת הספרים "טובך יביעו", מאת משה מיכאל צורן