שיעור שלם בשביל תלמיד אחד

"ושננתם לבניך" (ויקרא ו', ז')

אם האדם עושה את המוטל עליו, יש לו לסמוך על הקב"ה שיעשה את הכל על מנת להשלים את החסר. כלל זה מובא בכל הספרים הקדושים, והעם היהודי היה אמון עליו במשך אלפי שנה. ראייה מופתית לכך אפשר להביא ממעשה שאירע לנו ברמת אלחנן.

אחד התושבים מסר במשך תקופה ארוכה שיעור בימי שישי לפני כניסת שבת. בתחילה השתתפו בשיעור זה עשרות איש, אך לאחר מכן נתמעטו הלומדים בשל הקשיים הטכניים שנוצרו בביתם בזמן שלפני כניסת השבת. לאט לאט פחת המספר, עד שלבסוף נותר מגיד השיעור עם תלמיד אחד בלבד.

התלמיד-חכם ההוא ניגש אלי ושאל האם כדאי להמשיך את השיעור, או שמא אין טעם בקיומו בהיעדרם של כל המשתתפים. אני השבתי לו שכדאי וכדאי להמשיך במסירת השיעור גם עם תלמיד אחד, שהרי שניים היושבים ועוסקים בתורה - ועוד בזמן כזה שלפני כניסת השבת - שכינה ביניהם.

מגיד השיעור ציית לי, והנה לאחר זמן מה החליט התלמיד הבודד שנשאר בשיעור להדפיס את כל השעורים ששמע. בכישוריו המצוינים הצליח לעשות עבודה טובה, והספר שיצא לאור נמכר בעותקים רבים. מוסר-השיעור זכה לבסוף ששיעוריו "משוטטים" עתה בבתי המדרשות לא רק במוחו של לומד אחד, אלא בין אלפים הנהנים ללמוד את חידושיו...

מתוך סדרת הספרים "טובך יביעו", מאת משה מיכאל צורן