העשיר, הסנדלר-לשעבר והעלבון הצורב

"ונקלה אחיך לעיניך" (דברים כ"ה, ג')

יש והינך קורא או שומע סיפור מזעזע שאינו נותן לך מנוח. פרטיו מרעידים את נימי הלב. זה מה שקרה לנו כאשר התוודענו למעשה האיום המודפס בספר "תנועת המוסר" המתאר את קורות חייהם של גדולי המשגיחים בדור העבר.

עשירי וילנא, כך מסופר שם, נהגו להשיא את ילדיהם בטקס מפואר ברחבה של וועד הקהילה. נישואין במקום ההוא הותרו רק לעשירים ולנגידים, שהיו תומכים בצרכי הקהילה, והכל ידעו שחתונה הנערכת ברחבה זו, היא של מחותנים עשירים, ומי שלא התאים להגדרה זו, לא ניסה אפילו לבקש או להעלות בדעתו להשיא שם את ילדיו.

קרה פעם ואחד העשירים, שבעבר הלא רחוק היה סנדלר פשוט, השיא את אחד מצאצאיו וערך את החתונה ברחבת העשירים. עיניהם של כמה מעשירי ווילנא היתה צרה בסנדלר שהתעשר, ואחד מהם עשה מעשה שלא ייעשה.

כשחזר העשיר הוילנאי מהחופה עם מחותניו, שאף הם היו נגידים, ניגש צר-עין אחד אל הסנדלר לשעבר, חלץ את נעלו ושאל בפני כל הנוכחים: "כמה יעלה לי לתקן את הסוליה שנקרעה"...

בספר "תנועת המוסר" מובא שכאשר שמע רבי ישראל סלנטר את המעשה, הוציא מפיו משפט מבהיל, שאלמלא ר' ישראל אמרו, אי אפשר היה להאמין שנאמר. "בטוחני, אמר מייסד תנועת המוסר, שלאחר מעשה זה שהתרחש כאן - מובאים גדולי הדור שעבר לדין מחודש בשמים"!

והביאור בזה הוא, שהממונים על חינוכו של הדור צריכים לתת את הדין על עוולה נוראה כזו שיצאה מתחת ידיהם. הם ייתבעו מדוע לא חינכו את בני הדור למידות טובות, עד שהגיעו לשפל תחתיות שכזה, להעליב מחותן בפני מחותניו בצורה כה בזויה.

הרב הביא את הסיפור כדי להמחיש בפני ההורים את חובת החינוך המוטלת עליהם להשגיח על ילדיהם. אמנם מי שיביא ראייה שעשה כל מה שהיה מוטל עליו לעשות, ייפטר מן הדין, אבל ראייה כזו תצטרך לעמוד במבחנים קשים ביותר.

מתוך סדרת הספרים "טובך יביעו", מאת משה מיכאל צורן