מצאו תרמיל עם פצצה – ונגאלו מחיים של רעב ברחובות

לי פארקר היה הומלס זה מספר שנים כשהזדמן לו סוף סוף ריאיון עבודה. הבעיה: בהיעדר בית, הוא נזקק לתרמיל כדי לסחוב איתו את חפציו המעטים, שכן שקית הניילון עימה הסתובב בדרך כלל, הוא חשש, לא תותיר את הרושם הרצוי על המעסיק הפוטנציאלי.

ביום ראשון שעבר, כשהבחין בתרמיל חדש מונח על פח אשפה בתחנת הרכבת אליזבת' בניו ג'רסי, הוא החליט לאמץ אותו לעצמו, בלי מחשבה שניה על הבעלים. אלא שאחרי שהתרחק מעט ופתח את התיק הוא ראה בו סבך חוטי חשמל: התיק הכיל פצצה.

לי והחבר שהיה איתו, איבן ווייט, לקחו את התיק לאזור מרוחק למקרה שהוא יתפוצץ, ואז פנו למשטרה לדווח על הממצא.

נדיר שהמשטרה מודה לגנבים במקום לעצור אותם, אבל זה בדיוק מה שקרה כאן. השוטרים שיבחו בחום את לי על התנהלותו, שהצילה רבים. אבל זה לא היה סוף הסיפור. בין התושבים שנפעמו מאומץ ליבו של ההומלס-הגנב היה גם דונאלד גונקלאבס, תושב אליזבת' בן 52. "אכפת לי מאד מהעיר שלי", הוא מצהיר. "המאורע הזה נגע לליבי. חשבתי לעצמי: איך אפשר לקחת את הרגע הזה ולהפוך אותו למשהו חיובי?"

גונקלאבס העלה קמפיין גיוס כספים לרשת, בתקווה לגייס מעט כסף לשני הההומלסים. אבל תוך ימים ספורים הקמפיין גייס יותר מ-25,000 דולרים. לפחות בתקופה הקרובה, פארקר וווייט לא יצטרכו להתגורר ברחוב.

לי פארקר לא התייצב בסופו של דבר לריאיון העבודה שלו: באותו זמן הוא היה עדיין מצוי בחקירה משטרתית. אבל גונקלאבס אומר שחברת מזון גדולה מאליזבת' כבר יצרה קשר וביקשה מפארקר לעבוד עבורה. הוא מספר גם שכאשר פגש את פארקר וסיפר לו שהוא מגייס כסף עבורו ועבור ווייט, כל מה שאמר ההומלס הוא: "אני רעב. מה שאני צריך זה אוכל".

בריאיון לטלוויזיה המקומית פארקר הצהיר כי הוא איננו גיבור: "לא צריך להגזים. רק עשיתי את הדבר הנכון". ווייט מצידו הוסיף: "אני פשוט שמח שהצלחתי להבין את הסיטואציה ולהגיב נכון. תודה לא-ל שאף אחד לא נפגע".