"בעלי לא מוכן להתייעץ, הוא בטוח שהבעיה אינה אצלו"

א. בַּבְּרָכָה שֶׁמְּבָרְכִים עַל הַתָּמָר פּוֹטְרִים אֶת כָּל פֵּרוֹת הָעֵץ שֶׁיֵּשׁ עַל הַשֻׁלְחָן, וְלָכֵן, כְּשֶׁאוֹכְלִים אֶת הָרִימוֹן וְאֶת הַתַּפּוּחַ - לֹא מְבָרְכִים שׁוּב "בּוֹרֵא פְּרִי הָעֵץ", אֶלָּא רַק אוֹמְרִים "יְהִי רָצוֹן" וְטוֹעֲמִים.

ב. מִי שֶּׁאֵין לוֹ רֹאשׁ שֶׁל כֶּבֶשׂ יִקַּח רֹאשׁ שֶׁל עוֹף אוֹ דָּג. וְיֵשׁ נוֹהֲגִים לֹא לֶאֱכוֹל בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה מַאֲכָלִים חֲרִיפִים אוֹ חֲמוּצִים, וְיֵשׁ שֶׁנִּזְהָרִים מִלֶּאֱכֹל עֲנָבִים שְׁחוֹרִים [עַל פִּי הַקַּבָּלָה]. וְכָל אֶחָד יַעֲשֶׂה כְּמִנְהָגוֹ.

ג. כֵּיוָן שֶׁמָּה שֶׁעוֹשִׂים בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה הוּא סִימָן לְכָל הַשָּׁנָה - צָרִיךְ כָּל אָדָם לְהִשְׁתַּדֵּל בְּכָל כֹּחוֹ לֹא לִכְעוֹס בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה. וַאֲפִילוּ אִם נַעֲשִׂים דְּבָרִים נֶגֶד רְצוֹנוֹ - יַבְלִיג וְיִשְׁתֹּק. הַגְּמָרָא בִּירוּשַׁלְמִי אוֹמֶרֶת: "מִי שֶׁיָּשֵׁן בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה - מַזָּלוֹ יָשֵׁן כָּל הַשָּׁנָה", וְעַל פִּי זֶה יֵשׁ נִמְנָעִים מִשֵּׁינָה בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה, כְּלוֹמַר, מַקְפִּידִים לָקוּם לִפְנֵי עֲלוֹת הַשַּׁחַר וְלֹא יְשֵׁנִים בְּמֶשֶׁךְ הַיּוֹם. אוּלָם, מִי שֶׁעָיֵּף מְאֹד יָכוֹל לְהָקֵל ולִישׁוֹן לְאַחַר חֲצוֹת הַיּוֹם (12:30), וְכָךְ הָיָה נוֹהֵג הָאֲרִ"י הַקָּדוֹשׁ.

ד. בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה אָנוּ צְרִיכִים זְכוּת כְּדֵי שֶׁנִּכָּתֵב בְּסִפְרָם שֶׁל צַדִּיקִים. וּמִכֵּיוָן שֶׁה' רוֹצֶה שֶׁנִּזְכֶּה בַּדִּין כִּי הוּא אוֹהֵב אוֹתָנוּ, הוּא לִמֵּד אוֹתָנוּ עֵצוֹת כֵּיצַד לְעוֹרֵר רַחֲמִים בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה. וְיָדוּעַ, שֶׁהַנִּסָּיוֹן הַגָּדוֹל בְּיוֹתֵר שֶׁנִּתְנַסָּה אַבְרָהָם אָבִינוּ הוּא עֲקֵדַת יִצְחָק וְזֶה הָיָה בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה. וְלָכֵן, צִוָּה אוֹתָנוּ ה' לִתְקוֹעַ בְּשׁוֹפָר בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה. כִּי הַשּׁוֹפָר הוּא קֶרֶן שֶׁל הַכֶּבֶשׂ, וְזֶה מַזְכִּיר אֶת הַכֶּבֶשׂ שֶׁנִּשְׁחַט בִּמְקוֹם יִצְחָק אָבִינוּ.

ה. כָּל אָדָם חַיָּב לִשְׁמוֹעַ קוֹל שׁוֹפָר בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה. אַךְ כֵּיוָן שֶׁהַמִּצְוָה הַזּוֹ קְשׁוּרָה בִּזְמַן - נָשִׁים פְּטוּרוֹת מִמִּצְוַת שׁוֹפָר!

ו. יֵשׁ נָשִׁים שֶׁאֲפִילוּ שֶׁהֵן פְּטוּרוֹת, כֵּיוָן שֶׁהֵן מְחַבְּבוֹת אֶת הַמִּצְווֹת הֵן הוֹלְכוֹת לְבֵית הַכְּנֶסֶת לִשְׁמוֹעַ קוֹל שׁוֹפָר, וְזֶה טוֹב מְאֹד. אוּלָם צְרִיכוֹת לָשִׂים לֵב, שֶׁאִם יֵשׁ לָהֶן יְלָדִים קְטַנִּים שֶׁבּוֹכִים, אוֹ מִשְׁתּוֹלְלִים וּמַפְרִיעִים - הֲרֵי שֶׁבִּמְקוֹם מִצְוָה - חָלִילָה עוֹשָׂה דָּבָר שְׁלִילִי שֶׁמַּפְרִיעָה לַצִּבּוּר לָצֵאת יְדֵי חוֹבָתָם.

* * *

שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ - הֶחָכָם מִכָּל אָדָם - אָמַר: (מִשְׁלֵי יד', יד'): "מִדְּרָכָיו יִשְׂבַּע סוּג לֵב וּמֵעָלָיו אִישׁ טוֹב" (ג')

(הֶמְשֵׁךְ מִפֶּרֶק קֹדֶם) - הַשֶּׂה בְּקֹשִׁי הִצְלִיחַ לְדַבֵּר וְאָמַר: "לִפְנֵי כִּשְׁבוּעַיִם הָאָדוֹן שֶׁלִּי קָשַׁר אוֹתִי לַגָּדֵר וְאָמַר לִי שֶׁהוּא הוֹלֵךְ לָעִיר לְהָבִיא כַּמָּה דְּבָרִים וְיַחֲזֹר בַּהֶקְדֵּם, אֲנִי חִכִּיתִי וְחִכִּיתִי וְהוּא לֹא הִגִּיעַ. הָיִיתִי מְאֹד רָעֵב וְלֹא יָדַעְתִּי מָה לַעֲשׂוֹת. הִתְאַפַּקְתִּי עַד שֶׁהִרְגַּשְׁתִּי שֶׁמַּמָּשׁ נִשְׁמָתִי יוֹצֵאת מִמֶּנִּי, וְאָז הִבְחַנְתִּי בְּנַעֲלֵי הָעֲבוֹדָה שֶׁל בָּעַל הַבַּיִת וְרָאִיתִי שֶׁיֵּשׁ בְּתוֹכָם מְעַט קַשׁ שֶׁהוּא שָׂם כְּדֵי לְרַפֵּד אֶת הַנַּעַל. בִּשְׁאֵרִית כּוֹחוֹתַי זָחַלְתִּי לְכִוּוּן הַנַּעֲלַיִם וְ..אָכַלְתִּי מְעַט מֵהַקַּשׁ.. סְלִיחָה! אֲנִי מַמָּשׁ מִצְטַעֵר! לֹא אֶעֱשֶׂה זֹאת שׁוּב לְעוֹלָם.." הָאַרְיֵה, הַדֹּב, הַשּׁוּעָל וְכָל הַחַיּוֹת צָעֲקוּ: "הוּא הָאָשֵׁם!! בִּגְלָלוֹ הַמַּגֵּפָה מִשְׁתּוֹלֶלֶת!" נִגַּשׁ אֵלָיו הָאַרְיֵה וְהִנְחִית עָלָיו מַכָּה חֲזָקָה וַהֲרָגוֹ בַּמָּקוֹם.

וְאָז, הֵרִים רַבִּי לֵוִי יִצְחָק אֶת עֵינָיו לַשָּׁמַיִם וְאָמַר: "רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, כָּל אֻמּוֹת הָעוֹלָם רוֹצְחִים, אוֹנְסִים, גּוֹנְבִים וְעוֹשִׂים מָה שֶׁעוֹלֶה עַל רוּחָם וְיֵשׁ לָהֶם תָּמִיד תֵּרוּצִים מַדּוּעַ הֵם צוֹדְקִים. וְאִלּוּ אֲנַחְנוּ עַם יִשְׂרָאֵל מָה כְּבָר עָשִׂינוּ? לָקַחְנוּ מְעַט קַשׁ? אָנוּ מְבַקְּשִׁים אֶת סְלִיחָתְךָ וְאוֹמְרִים בְּפָנֶיךָ חָטָאנוּ, עָוִינוּ פָּשַׁעְנוּ וְעַל זֶה אָמַר דָּוִד הַמֶּלֶךְ: "תָעִיתִי כְּשֶׂה אוֹבֵד בְּקַּשׁ.." אָנָּא, רַחֵם עָלֵינוּ וְהוֹשִׁיעֵנוּ.."

כָּךְ רַבִּי לֵוִי יִצְחָק מִבַּרְדִיצֶ'ב הִצִּיל אֶת אוֹתוֹ אָדָם פָּשׁוּט מִבּוּשָׁה וְלִמֵּד אוֹתָנוּ כְּלָל גָּדוֹל בַּחַיִּים: גַּם אִם טָעִיתָ בְּמַשֶּׁהוּ קָטָן אַל תְּחַפֵּשׂ לְהִצְטַדֵּק, כִּי אִם תִּהְיֶה רָגִיל בְּכָךְ אַתָּה תַגִּיעַ לְמַצָּב שֶׁאֲפִילוּ כְּשֶׁתַּעֲשֶׂה עַוְלוֹת גְּדוֹלוֹת לֹא תַּבְחִין בְּכָךְ.

לֹא פַּעַם, מִתְקַשֶּׁרֶת אִשָּׁה וּמְסַפֶּרֶת שֶׁיֵּשׁ לַה בְּעָיוֹת בִּשְׁלוֹם בַּיִת, וִיכּוּחִים, מְרִיבוֹת וּצְעָקוֹת. מָה לַעֲשׂוֹת? "מָה בַּעֲלֵךְ אוֹמֵר עַל הַמַּצָּב?" אֲנִי שׁוֹאֵל, וּבְהַרְבֵּה מִקְרִים הִיא עוֹנָה: "הוּא לֹא מוּכָן לָלֶכֶת לְאַף אֶחָד וּלְהִתְיַעֵץ, כִּי הוּא בָּטוּחַ שֶׁהַבְּעָיָה אֵינָה אֶצְלוֹ...". מִדְּרָכָיו יִשְׂבַּע סוּג לֵב! הַפִּתְרוֹן הַיָּחִיד הוּא לְהַתְחִיל לְהִתְרַגֵּל לוֹמַר: "סְלִיחָה, טָעִיתִי!".