סימני ראש השנה - האם חייבים לאכול את כולם?

א. אָמְרוּ חָזָ"ל בַּגְּמָרָא (הוֹרָיוֹת דַּף יב): "סִימָנָא מִילְּתָא הִיא", וּבְתַרְגּוּם לְעִבְרִית: "סִימָן - דָּבָר הוּא". וְהַכַּוָּנָה הִיא שֶׁכַּאֲשֶׁר הָאָדָם עוֹשֶׂה מַשֶּׁהוּ לִרְמֹז עַל סִימָן טוֹב - זֶה יָכוֹל לְהַשְׁפִּיעַ שֶׁהַדָּבָר בֶּאֱמֶת יִהְיֶה טוֹב.

ב. וְלָכֵן, מַמְשִׁיכָה הַגְּמָרָא, כֵּיוָן שֶׁרֹאשׁ הַשָּׁנָה הוּא הַיּוֹם הָרִאשׁוֹן בַּשָּׁנָה, כְּדַאי שֶׁהָאָדָם יִרְאֶה בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה דְּבָרִים שֶׁמְּרַמְּזִים עַל סִימָן טוֹב. וְלָכֵן נוֹהֲגִים לְהָבִיא עַל הַשֻּׁלְחָן בְּלֵיל רֹאשׁ הַשָּׁנָה רוּבְּיָא (לוּבְּיָא), קָּרָא (דְּלַעַת), כַּרְתִּי, סִלְקָא (תֵּרֵד), וּתְמָרִים. וּבְדוֹרוֹת אַחֲרוֹנִים הוֹסִיפוּ גַּם רִמּוֹנִים, תַּפּוּחַ בִּדְבָשׁ, וְרֹאשׁ כֶּבֶשׂ.

ג. בַּגְּמָרָא בְּמַסֶּכֶת הוֹרָיוֹת כָּתוּב שֶׁאָדָם צָרִיךְ "לִרְאוֹת" דְּבָרִים אֵלּוּ בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה, אוּלָם בַּגְּמָרָא בְּמַסֶּכֶת כְּרִיתוּת כָּתוּב שֶׁאָדָם צָרִיךְ "לֶאֱכוֹל" סִימָנִים אֵלּוּ, וְכָךְ כָּתַב הַשֻּׁלְחָן עָרוּךְ. וְלָכֵן, נָהֲגוּ לִטְעֹם מִכָּל דָּבָר מְעַט. אָמְנָם מִי שֶׁלֹּא אוֹהֵב לֶאֱכוֹל אֶחָד מִסִּימָנִים אֵלּוּ - לֹא יִצְטַעֵר, אֶלָּא רַק יִסְתַּכֵּל וְיֹאמַר אֶת הַ"יְּהִי רָצוֹן".

ד. יֵשׁ שֶׁנּוֹהֲגִים לְבָרֵךְ עַל הַסִּימָנִים וְלוֹמַר אֶת הַ"יְּהִי רָצוֹן" לְאַחַר הַקִּדּוּשׁ לִפְנֵי שֶׁנּוֹטְלִים יָדַיִם, וְיָשִׂימוּ לֵב לֹא לֶאֱכוֹל כַּזַיִת (27 גְּרָם). וְיֵשׁ נֹהֲגִים לִטּוֹל יָדַיִם, לְבָרֵךְ "הַמּוֹצִיא" עַל הַלֶּחֶם, לֶאֱכוֹל "כַּזַיִת" מֵהַלֶּחֶם וְאָז לְבָרֵךְ עַל הַסִּימָנִים.

ה. כֵּיוָן שֶׁהַתְּמָרִים הֵם מִשִּׁבְעַת הַמִּינִים שֶׁנִּשְׁתַּבְּחָה בָּהֶם אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, הַדָּבָר הָרִאשׁוֹן שֶׁמְּבָרְכִים עָלָיו הֵם הַתְּמָרִים. יִקַּח תָּמָר וִיבָרֵךְ עָלָיו "בּוֹרֵא פְּרִי הָעֵץ", וְאִם הֵם תְּמָרִים חֲדָשִׁים שֶׁל הַשָּׁנָה יְבָרֵךְ גַּם "שֶׁהֶחֱיָינוּ" וְיִטְעַם קְצָת, וְאַחַר כָּךְ יֹאמַר אֶת הַ"יְּהִי רָצוֹן" וְיִטְעַם עוֹד.

ו. מַדּוּעַ מְבָרְכִים וְטוֹעֲמִים לִפְנֵי הַ"יְהִי רָצוֹן"? כֵּיוָן שֶׁהַבְּרָכָה הִיא לִכְבוֹד ה', וְאִלּוּ הַ"יְּהִי רָצוֹן" הוּא לִכְבוֹד הָאָדָם, וּצְרִיכִים לְהַקְדִּים אֶת כְּבוֹד ה' לִכְבוֹדֵנוּ.

* * *

שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ - הֶחָכָם מִכָּל אָדָם - אָמַר: (מִשְׁלֵי יד', יד'): "מִדְּרָכָיו יִשְׂבַּע סוּג לֵב וּמֵעָלָיו אִישׁ טוֹב" (ב')

בְּבֵית מִדְרָשׁוֹ שֶׁל רַבִּי לֵוִי יִצְחָק מִבַּרְדִיצֶ'ב הִתְאַסְּפוּ אֲנָשִׁים רַבִּים וְחִכּוּ לְבוֹאוֹ. בֵּינְתַיִם חֵלֶק מֵהָאֲנָשִׁים עִיְּנוּ בְּסֵפֶר וְחֵלֶק שׂוֹחֲחוּ עִם חַבְרֵיהֶם וְהָיָה גַּם אֶחָד שֶׁקָּרָא תְּהִלִּים בְּקוֹל רָם. הָאִישׁ לֹא יָדַע הֵיטֵב דִּקְדּוּק וְכַאֲשֶׁר אָמַר אֶת הַפָּסוּק הָאַחֲרוֹן בְּמִזְמוֹר קיט'' "תָּעִיתִי כְּשֶׂה אֹבֵד בַּקֵּשׁ עַבְדֶּךָ" אָמַר כָּךְ: "תָעִיתִי כְּשֶׂה אוֹבֵד בְּקַשׁ.." קוֹלוֹ נִשְׁמַע בֶּחָלָל וְכֻלָּם פָּרְצוּ בִּצְחוֹק, אֶלָּא שֶׁלְּפֶתַע הִבְחִינוּ שֶׁרַבִּי לֵוִי כְּבָר עוֹמֵד בַּבָּמָה. כֻּלָּם הִשְׁתַּתְּקוּ מִיָּד וְהָרַב פָּתַח אֶת פִּיו וְאָמַר:

פַּעַם, הָיְתָה מַגֵּפָה בַּיַּעַר. חַיּוֹת מֵתוּ מִכָּל מִינֵי מַחֲלוֹת שׁוֹנוֹת וּנְדִירוֹת. וְחַכְמֵי מוֹעֶצֶת הַיַּעַר הֶחְלִיטוּ לְכַנֵּס אֶת כָּל הַחַיּוֹת לְקָרַחַת הַיַּעַר כְּדֵי לִבְדּוֹק בְּשֶׁל מִי הָרָעָה הַגְּדוֹלָה הַזּוֹ? כֻּלָּם הִגִּיעוּ לָאֲסֵפָה, הָאַרְיֵה מֶלֶךְ הַחַיּוֹת יָשַׁב עַל כִּסֵּא כְבוֹדוֹ, וְכֻלָּם הִתְבַּקְּשׁוּ לַעֲבוֹר מוּלוֹ וְלָתֵת דִּין וְחֶשְׁבּוֹן עַל מַעֲשֵׂיהֶם. רִאשׁוֹן עָבַר הַשּׁוּעָל, "הַאִם עָשִׂיתָ אֵיזֶה חֵטְא וּפֶשַׁע בַּזְּמַן הָאַחֲרוֹן?" שָׁאַל הָאַרְיֵה, "תִּרְאֶה, אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ אֲנִי טוֹב וְיָשָׁר וּמַעֲשַׂי נִפְלָאִים. אֶלָּא, שֶׁלִּפְנֵי כַּמָּה יָמִים הַחֲתוּלָה עָבְרָה לְיָדִי וְ"עָשְׂתָה" לִי תְּנוּעָה מַרְגִּיזָה עִם הָאוֹזְנַיִים, מִיָּד קָפַצְתִּי וְטָרַפְתִּי אוֹתָהּ, אֲבָל אַתָּה מֵבִין אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ שֶׁהִיא מַמָּשׁ חָצְתָה גְּבוּלוֹת.." - וְהָאַרְיֵה עָנָה: "כֵּן, אֲנִי מֵבִין אִם הִיא עָשְׂתָה כָּךְ מָה אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹת? הַבָּא בַּתּוֹר",

נִכְנַס הַדֹּב וְאָמַר: "אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ, יֵשׁ "עוֹף טוֹב" וְיֵשׁ "דֹּב טוֹב" - מַעֲשַׂי טוֹבִים וְנִפְלָאִים, אֶלָּא שֶׁשָּׁבוּעַ שֶׁעָבַר עָבְרָה הַזֶּבְּרָה וְנִפְנְפָה בִּזְנָבָהּ מוּל אַפִּי וְזֶה מַמָּשׁ הִצִּיק, אָז פָּשׁוּט שִׁסַּעְתִּי אֶת גּוּפָהּ.. אֲבָל מָה אֶעֱשֶׂה, הִיא פָּשׁוּט עָבְרָה אֶת הַגְּבוּל", "נוּ, נוּ.. אִם הִיא נִפְנְפָה בַּזָּנָב - מַגִּיעַ לָהּ..", וְכָךְ עָבְרוּ כָּל הַחַיּוֹת עַד שֶׁהִגִּיעַ הַשֶּׂה. אֵיךְ שֶׁעָלָה עַל הַדּוּכָן פָּרַץ בִּבְכִי קוֹרֵעַ לֵב וְאָמַר: "אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ: חָטָאתִי! עָוִיתִי וּפָשַׁעְתִּי!" "הָאַרְיֵה נֶעֱמַד בִּמְקוֹמוֹ וְשָׁאַל: "מָה עָשִׂיתָ? סַפֵּר לְכֻלָּנוּ וְהִתְוַדֶּה!" הֶמְשֵׁךְ בַּפֶּרֶק הַבָּא...