האם אדם המניח תפילין על המצח, יוצא ידי חובה?

א. כַּאֲשֶׁר אָדָם עוֹשֶׂה עֲבֵרָה גְדוֹלָה וַחֲמוּרָה הִיא רוֹבֶצֶת לוֹ עַל הַלֵּב, הוּא מַרְגִּישׁ נְקִיפוֹת מַצְפּוּן וְצֹרֶךְ גָּדוֹל לְכַפֵּר עָלֶיהָ. אוּלָם, יֵשׁ עֲבֵרוֹת שֶׁאָדָם נִתְקַל בָּהֶם בְּכָל יוֹם כַּמָּה פְעָמִים, וְהוּא כְבָר לֹא מַרְגִּישׁ שֶׁזּוֹ עֲבֵרָה וּמִמֵּילָא אֵינוֹ שָׁב עָלֶיהָ בִּתְשׁוּבָה. וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲזַ"ל (מַסֶּכֶת יוֹמָא דַּף פו): כֵּיוָן שֶׁעָבַר אָדָם עֲבֵרָה וְשָׁנָה בָהּ (חָזַר עָלֶיהָ) - נַעֲשֵׂית לוֹ כְהֶתֵּר. ה' אָמַר לָנוּ בַתּוֹרָה, "וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן אֶת הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה", וַחֲכָמִים מַסְבִּירִים שֶׁהַמִּילָה "עֵקֶב" בָּאָה לִרְמֹז עַל מִצְווֹת שֶׁאָדָם דָּשׁ בַּעֲקֵבָיו, כְּלוֹמַר בְּאֹפֶן יוֹמְיוֹמִי אָדָם נִתְקָל בָּהֶם וּמְזַלְזֵל בָּהֶם. וְלָכֵן, רָאוּי לְכָל אָדָם בְּיָמִים אֵלּוּ לִבְדּוֹק הֵיטֵב אֶת עַצְמוֹ וּמַעֲשָׂיו הַיּוֹמְיוֹמִיִים וּלְתַקְּנָם. וְנִתֵּן דֻּגְמָא מְצוּיָה.

ב. אֲנָשִׁים רַבִּים הַמַּנִּיחִים תְּפִלִּין לֹא מַנִּיחִים אוֹתָם בַּמָּקוֹם הַנָּכוֹן, וּתְפִילִין שֶׁל רֹאשׁ שֶׁלָּהֶם יוֹרְדוֹת מְעַט לַמֵּצַח, וְיֵשׁ לְהַסְבִּיר לָהֶם שֶׁבְּרֶגַע שֶׁהַתְּפִלִּין לֹא נִמְצָאוֹת בְּמָקוֹם שֶׁצּוֹמְחוֹת הַשְּׂעָרוֹת, (אוֹ שֶׁצָּמְחוּ לִפְנֵי שֶׁהִתְקָרֵחַ), הֲרֵי שֶׁלֹּא קִיֵּם מִצְוַת תְּפִלִּין וּבֵרַךְ בְּרָכָה לְבַטָּלָה.

ג. פְּעָמִים רַבּוֹת נִגַּשׁ בָחוּר צָעִיר שֶׁלָּמַד אֶת הַהֲלָכָה לְאָדָם מְבֻגָּר שֶׁהַתְּפִלִּין יוֹרְדוֹת לוֹ עַל הַמֵּצַח, וּמַסְבִּיר לוֹ שֶׁעָלָיו לְהַקְטִין אֶת הָרְצוּעָה. יֵשׁ אֲנָשִׁים שֶׁמְּגִיבִים בִּמְחִי יָד "מָה פִתְאוֹם? אֲנִי כְבָר עֶשְׂרִים שָׁנָה מַנִּיחַ כָּכָה.." וְיֵשׁ שֶׁמַּסְכִּימִים לְהַקְטִין אוּלָם כְּשֶׁהֵם מְנַסִּים וּמַרְגִּישִׁים מְעַט לַחַץ, אוֹמְרִים לוֹ: "זֶה לֹא נוֹחַ לִי, תַּחְזִיר אֶת זֶה כְמוֹ שֶׁהָיָה.." וּשְׁנֵיהֶם טוֹעִים! כִּי לֹא מְקַיְּמִים מִצְווֹת לְפִי הַרְגָּשָׁה, אֶלָּא כְפִי הַהֲלָכָה. וְלָכֵן, רָאוּי לְכָל אָדָם שֶׁיֵּלֵךְ לְרַב בֵּית הַכְּנֶסֶת, אוֹ לְאַבְרֵךְ תַּלְמִיד חָכָם, שֶׁיַּרְאֶה לוֹ אֵיךְ הוּא מַנִּיחַ תְּפִלִּין וְיִבְדֹּק הַאִם זֶה בַמָּקוֹם הַנָּכוֹן. וְאֵין לְהִתְבַּיֵּשׁ מֵאַף אֶחָד, שֶׁכֵּן: "לֹא הַבַּיְשָׁן לָמֵד!". וְיִשְׂמַח שֶׁלְּפָחוֹת מֵעַכְשָׁו יִזְכֶּה לְהַנִּיחַ תְּפִלִּין בְּצוּרָה נְכוֹנָה.

* * *

שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ - הֶחָכָם מִכָּל אָדָם - אָמַר: (מִשְׁלֵי יד', יא'): "בֵּית רְשָׁעִים יִשָּׁמֵד וְאֹהֶל יְשָׁרִים יַפְרִיחַ"

אִם נְתַרְגֵּם בְּתַרְגּוּם חוֹפְשִׁי אֶת הַפָּסוּק נֹאמַר כָּךְ: "בֵּיתָם שֶׁל הָרְשָׁעִים יֻשְׁמַד, וְהָאֹהֶל שֶׁל הַיְּשָׁרִים יִפְרַח", וְצָרִיךְ לְהָבִין, מַדּוּעַ יֵשׁ הַפְלָיָה? לָמָּה לָרְשָׁעִים יֵשׁ בַּיִת וְלַיְּשָׁרִים רַק אֹהֶל? אוֹ שֶׁלִּשְׁנֵיהֶם יִהְיֶה בַּיִת אוֹ שֶׁלִּשְׁנֵיהֶם יִהְיֶה אֹהֶל?

אֶלָּא, הָאֱמֶת הִיא שֶׁיֵּשׁ לָהֶם אוֹתוֹ דָּבָר. הַהֶבְדֵּל הוּא בַּהִסְתַּכְּלוּת וּבַגִּישָׁה! "בַּיִת" הוּא דָּבָר קָבוּעַ, בּוֹנִים אוֹתוֹ עִם יְסוֹדוֹת עֲמוּקִים וְלִטְוַח אָרוֹךְ וְכוּ', וְאִלּוּ "אֹהֶל" הוּא דָּבָר עֲרַאי, תּוֹקְעִים כַּמָּה יְתֵדוֹת וְיוֹדְעִים שֶׁתּוֹךְ זְמַן קָצָר עוֹקְרִים אֶת הַיְּתֵדוֹת וְנוֹסְעִים לְמָקוֹם אַחֵר.

הָרְשָׁעִים מִסְתַּכְּלִים עַל הָעוֹלָם הַזֶּה כְּעַל "בַּיִת"! זֶה הַבַּיִת שֶׁלָּהֶם, כָּאן הֵם מַשְׁקִיעִים, כָּאן הֵם מִתְפַּתְּחִים, כָּאן הֵם רוֹצִים לִרְאוֹת אֶת עַצְמָם מְאֻשָּׁרִים וּמְסֻדָּרִים. וְאִלּוּ הַיְּשָׁרִים, אֲפִילוּ שֶׁיֵּשׁ לָהֶם בַּיִת, וּנְכָסִים וְכוּ' - הֵם חַיִּים בַּהִסְתַּכְּלוּת וּבַגִּישָׁה שֶׁכָּל מָה שֶׁיֵּשׁ כָּאן בָּעוֹלָם הַזֶּה הוּא בְּגֶדֶר "אֹהֶל", הַיּוֹם כָּאן וּמָחָר שָׁם.. אֵין לְאַף אֶחָד הַבְטָחָה שֶׁהוּא יִשָּׁאֵר כָּאן לְהַרְבֵּה זְמַן.

מְסֻפָּר, עַל מֶלֶךְ אֶחָד שֶׁהָלַךְ לְטִיּוּל בַּיַּעַר, הִגִּיעָה שְׁעַת הַצָּהֳרַיִם וְהוּא הֵחֵל לִהְיוֹת רָעֵב. הוּא הוֹצִיא מִתִּיקוֹ סְעוּדָה שֶׁהֵכִין מִבְּעוֹד מוֹעֵד. אוּלָם, כְּשֶׁיָּשַׁב אָמַר לְעַצְמוֹ: "אֵין זֶה נָאֶה לְמֶלֶךְ לֶאֱכוֹל לְבַד אֶת אֲרוּחָתוֹ, אֵלֵךְ וַאֲחַפֵּשׂ שֻׁתָּף שֶׁיֵּשֵׁב בְּחֶבְרָתִי", הוּא טִיֵּל בַּיַּעַר וְרָאָה זָקֵן שֶׁעוֹמֵד וּמִתְפַּלֵּל. אָמַר לוֹ הַמֶּלֶךְ: "בֹּא, שֵׁב עִמִּי לֶאֱכוֹל", וְהַזָּקֵן עָנָה: "אֵינִי יָכוֹל לִטְעֹם מְאוּמָה, שֶׁכֵּן קִבַּלְתִּי עַל עַצְמִי לָצוּם לִפְנֵי בּוֹרְאִי, כְּדֵי שֶׁיִּכָּנַע לְבָבִי הֶעָרֵל, אוּלַי אֶזְכֶּה לָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה עַל מַעֲשַׂי.." אָמַר הַמֶּלֶךְ: "אֲנִי מְבַקֵּשׁ מִמְּךָ שֶׁהַיּוֹם תִּפְתַּח אֶת הַצּוֹם וְתֹאכַל עִמִּי, וּמָחָר תָּצוּם וְתַחֲזֹר בִּתְשׁוּבָה", עָנָה לוֹ הַזָּקֵן: "אִם תּוּכַל לְהַבְטִיחַ לִי שֶׁמָּחָר אֶחְיֶה וְאֶזְכֶּה לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה - אֲנִי מוּכָן", חָשַׁב הַמֶּלֶךְ לְעַצְמוֹ: "וְכִי מִי יָכוֹל לְהַבְטִיחַ לַשֵּׁנִי שֶׁמָּחָר יִחְיֶה?" הֵבִין הַמֶּלֶךְ אֶת הָרֶמֶז וְעָזַב אֶת הַזָּקֵן לְנַפְשׁוֹ. זִכְרוּ: הָעוֹלָם הַזֶּה הוּא רַק אֹהֶל! וְאֹהֶל יְשָׁרִים יַפְרִיחַ!