האם רק אנשים שאינם שומרי תורה ומצוות צריכים לחזור בתשובה?

א. הַגְּמָרָא בְמַסֶּכֶת נְדָרִים (דַּף לְט) אוֹמֶרֶת: שִׁבְעָה דְבָרִים נִבְרְאוּ קוֹדֵם שֶׁנִּבְרָא הָעוֹלָם, וְאֶחָד מֵהֶם הִיא הַתְּשׁוּבָה. וּמַדּוּעַ הָיָה צֹרֶךְ לְבוֹרְאָהּ לִפְנֵי הָעוֹלָם? כֵּיוָן שֶׁאִם לֹא הָיְתָה אֶפְשָׁרוּת לְתַקֵּן מַעֲשִׂים שְׁלִילִיִּים - הָעוֹלָם לֹא הָיָה מִתְקַיֵּם! לָכֵן, ה' בָּרָא בְרִיאָה מְיֻחֶדֶת שֶׁמְּאַפְשֶׁרֶת לְתַקֵּן כָּל חֵטְא וְעָוֹן וְהִיא הַתְּשׁוּבָה. כֹּחָהּ שֶׁל הַתְּשׁוּבָה הוּא בִלְתִּי מֻגְבָּל וְהִיא מְכַפֶּרֶת עַל כָּל הָעֲבֵרוֹת, וַאֲפִילוּ מִי שֶׁהָיָה רָשָׁע כָּל יָמָיו וְעָשָׂה תְשׁוּבָה בָּאַחֲרוֹנָה אֵין מַזְכִּירִים לוֹ שׁוּם דָּבָר מֵרִשְׁעָתוֹ.

ב. הַמֻּשָּׂג "חֲזָרָה בִתְשׁוּבָה" נִתְפָּס אֵצֶל הַרְבֵּה אֲנָשִׁים בְּצוּרָה מְעֻוֶּתֶת. כְּאִלּוּ רַק מִי שֶׁהוּא חִלּוֹנִי צָרִיךְ לַחֲזֹר בִּתְשׁוּבָה, וְהָאֱמֶת הִיא שֶׁכָּל אָדָם בַּאֲשֶׁר הוּא צָרִיךְ לַחֲזֹר בִּתְשׁוּבָה. שֶׁהֲרֵי אֵין אָדָם שֶׁלֹּא נִכְשָׁל בְּמַעֲשִׂים לֹא טוֹבִים, הֵן בְּשׁוֹגֵג וְהֵן בְּמֵזִיד, הֵן בְּמַחֲשָׁבָה, הֵן בְּדִבּוּר וְהֵן בְּמַעֲשֵׂה. הֵן בִּדְבָרִים שֶׁשַּׁיָּכִים בֵּינוֹ לְבֵין בּוֹרֵא עוֹלָם, וְהֵן בִּדְבָרִים שֶׁשַּׁיָּכִים בֵּינוֹ לְבֵין חֲבֵרוֹ. וְכָל קִלְקוּל וּפְגָם שֶׁנַּעֲשָׂה בְאֶחָד מִדְּבָרִים אֵלּוּ - יֵשׁ לְתַקְּנוֹ.

ג. לֹא רַק בְּחֹדֶשׁ אֱלוּל וּבַעֲשֶׂרֶת יְמֵי תְשׁוּבָה צְרִיכִים לָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה, אֶלָּא בְכָל יוֹם וָיוֹם צָרִיךְ הָאָדָם לָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה עַל חֲטָאָיו וּפְשָׁעָיו, וּלְהִשְׁתַּדֵּל לְתַקֵּן אֶת מַעֲשָׂיו. כְּמוֹ שֶׁרָמַז שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ בְּסֵפֶר קֹהֶלֶת (פֶּרֶק ט) וְאָמַר: "בְּכָל עֵת יִהְיוּ בְגָדֶיךָ לְבָנִים", שֶׁאֵין כַּוָּנָתוֹ עַל בִּגְדֵי הַגּוּף אֶלָּא עַל בִּגְדֵי הַנְּשָׁמָה שֶׁנּוֹצָרִים מִמַּעֲשֵׂי הָאָדָם, שֶׁצָּרִיךְ תָּמִיד לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה וְלִדְאֹג שֶׁהַבְּגָדִים יִהְיוּ לְבָנִים. וְלָכֵן, בְּכָל לַיְלָה לִפְנֵי הַשֵּׁינָה צָרִיךְ הָאָדָם לַעֲשׂוֹת חֶשְׁבּוֹן נֶפֶשׁ עַל מָה שֶּׁנִּכְשַׁל בְאוֹתוֹ יוֹם, וְלָשׁוּב עַל כָּךְ בִּתְשׁוּבָה. אֶלָּא, שֶׁבְּחֹדֶשׁ אֱלוּל וַעֲשֶׂרֶת יְמֵי תְשׁוּבָה יָדוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא פְשׁוּטָה בְיוֹתֵר לְקַבֵּל אֶת הַשָּׁבִים.

* * *

רַעֲיוֹן מִפָּרָשַׁת הַשָּׁבוּעַ - פָּרָשַׁת שׁוֹפְטִים: שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן "לְךָ"

כָּתַב בְּסֵפֶר חוֹבַת הַתַּלְמִידִים בְּפֶרֶק שְׁלִישִׁי: "יֶשְׁנָם אֲנָשִׁים גְּדוֹלִים וּקְטַנִּים שֶׁאֵינָם מַרְגִּישִׁים שׁוּם חִסָּרוֹן בְּקִרְבָּם, וְאַף כְּשֶׁלּוֹמְדִים בְּסִפְרֵי הַמּוּסָר שֶׁמִּדּוֹת מְסֻיָּמוֹת הֵן מִדּוֹת רָעוֹת, אֵינָם שָׂמִים לֵב שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם מֵהַמִּדּוֹת הַלָּלוּ. וְזֶה סִימָן לֹא טוֹב לָאָדָם. כִּי כָךְ דֶּרֶךְ הַחוֹלִים כְּשֶׁמִּתְגַּבֵּר חוֹלְיָם אֵינָם מַרְגִּישִׁים בּוֹ וְלֹא יוֹדְעִים שֶׁהֵם חוֹלִים. אֲבָל יֶשְׁנָם כָּאֵלֶּה שֶׁכֵּן מַרְגִּישִׁים בְּלִבָּם כְּאֵב עַל מַצָּבָם, אוּלָם מַהֵר מְאֹד מְתָרְצִים אֶת עַצְמָם וְאוֹמְרִים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם רַק חִסָּרוֹן מוּעָט, וַהֲרֵי אֵין אָדָם שֶׁאֵין בּוֹ חִסָּרוֹן.. וּבְכָךְ מַרְגִּיעִים אֶת עַצְמָם. וּבֶאֱמֶת שְׁנֵיהֶם לֹא צוֹדְקִים!"

הַמִּשְׁנָה בְפִרְקֵי אָבוֹת אוֹמֶרֶת: "אַל תַּעַשׂ עַצְמְךָ כְּעוֹרְכֵי הַדַּיָּנִים", וְצָרִיךְ לְהָבִין, לְמָה הַכַּוָּנָה? וְכִי אָסוּר לִהְיוֹת עוֹרֵךְ דִּין? אֶלָּא, יֵשׁ עוֹרְכֵי דִּין שֶׁהֲגַם שֶׁהֵם יוֹדְעִים שֶׁהֵם טוֹעִים - הֵם מַמְשִׁיכִים לְתָרֵץ אֶת הַנֶּאֱשָׁם וּלְהַסְבִּיר הֶסְבֵּרִים שׁוֹנִים וּמְשֻׁנִּים כְּדֵי לְזַכּוֹתוֹ בַדִּין. וְלָכֵן מְלַמֶּדֶת אוֹתָנוּ הַמִּשְׁנָה לֹא לִהְיוֹת כְּאוֹתָם הָעוֹרְכֵי דִּין! אֶלָּא עַל הָאָדָם לִהְיוֹת אֲמִתִּי גַם כְּלַפֵּי עַצְמוֹ וְגַם כְּלַפֵּי אֲחֵרִים, וְאִם טָעָה - יוֹדֶה וִיתַקֵּן. וּמִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ תָמִיד תֵּרוּצִים עַל מַעֲשָׂיו, כְּדַאי שֶׁיִּקְרָא אֶת הַסִּפּוּר הַבָּא:

הָרַב שַׁבְּתַּאי יוּדֶלֶבִיץ הִגִּיעַ פַּעַם לְבֵית כְּנֶסֶת שֶׁל עוֹרְכֵי דִּין וּבִקֵּשׁ לוֹמַר דִּבְרֵי תּוֹרָה. אָמְרוּ לוֹ הַגַּבָּאִים שֶׁהֵם נוֹתְנִים לוֹ שְׁתֵּי דַּקּוֹת בִּלְבַד. הָרַב סִפֵּר לָהֶם שֶׁפַּעַם הַמְּחִיצָה הַמַּפְרִידָה בֵין גַּן עֵדֶן לְגֵיהִנּוֹם נָפְלָה, הִתְחִיל וִכּוּחַ סוֹעֵר בֵּין הָרְשָׁעִים לַצַּדִּיקִים אִם לַחֲזֹר וְלִבְנוֹתָהּ, הָרְשָׁעִים סֵרְבוּ בְכָל תֹּקֶף כִּי סוֹף סוֹף הִתְחִילוּ לְהָרִיחַ אֶת רֵיחַ גַּן עֵדֶן. וְאִלּוּ הַצַּדִּיקִים דָּרְשׁוּ בְּתֹקֶף לִבְנוֹת אֶת הַמְּחִיצָה בִגְלַל הָרֵיחַ הָרַע שֶׁנָּדַף מִגֵּיהִנּוֹם, הָרַב הִסְתַּכֵּל עַל הַשָּׁעוֹן וְאָמַר: "אֲנִי רוֹאֶה שֶׁנִּגְמְרוּ שְׁתֵּי הַדַּקּוֹת שֶׁהִקְצַבְתֶּם לִי, וְלָכֵן אֲנִי חַיָּב לְהַפְסִיק", אוּלָם כָּל הָעוֹרְכֵי הַדִּין שֶׁהָיוּ בְבֵית הַכְּנֶסֶת אָמְרוּ לָרַב "תַּמְשִׁיךְ תַּמְשִׁיךְ, אָנוּ רוֹצִים לָדַעַת: מִי נִצֵּחַ בַּסּוֹף?" עָנָה הָרַב וְאָמַר: "וּבְכֵן, בַּוִּכּוּחַ הַזֶּה נִצְּחוּ יוֹשְׁבֵי הַגֵּיהִנּוֹם, וְזֹאת מִסִּבָּה פְּשׁוּטָה - כָּל עוֹרְכֵי הַדִּין הָיוּ שָׁם..".