פרשת ואתחנן

מי שומר על הבית?

על האדם לירא את השם אלוקיו ולירא מפני עשיית חטאים, גם אחרי שכבר יש לו בנים ובני בנים. אל לו לחשוב, אני כבר זקנתי ושבתי, יש לי צאצאים רבים, וממילא אני כבר "מבוטח" מפני היצר הרע.

| י"ד אב התשע"ו |
אא

בספר קהלת, מוקדש פרק שלם אודות ימי הזקנה של האדם. שלמה המלך מפרט בהרחבה את תהליך הזקנה ותופעותיה, כדי לזרז את האדם לחשוב על אפסיות עולם החומר ולגרום לו להרהר בתשובה. בפרק זה האדם משול לבית, ההולך ומתפורר עם השנים.  

אחד התיאורים הוא: "בַּיּוֹם שֶׁיָּזֻעוּ שֹׁמְרֵי הַבַּיִת, וְהִתְעַוְּתוּ אַנְשֵׁי הֶחָיִל, וּבָטְלוּ הַטֹּחֲנוֹת כִּי מִעֵטוּ, וְחָשְׁכוּ הָרֹאוֹת בָּאֲרֻבּוֹת" (יב, ג). מי הם שומרי הבית שמתחילים לזוע? רש"י מבאר בפשטות, שהכוונה לצלעות ולעצמות, המגנות על איברי הגוף הפנימיים.

בשם האר"י ז"ל מובא (ספר "לב אליהו" חלק ד, רצד, ובספרים נוספים), ששומרי הבית הם היצר הטוב והיצר הרע. שניהם שומרים את ה"בית" – את האדם, זה לטוב וזה לרע. יצר הרע "שומר" על האדם שלא יקיים מצוות, באמצעות פיתויים וניסיונות, ויצר הטוב שומר על האדם מפני עשיית חטאים.

גם היצר הטוב וגם היצר הרע הם בעלי סבלנות רבה. כלומר, היצר הטוב משכנע את האדם לקיים מצוות ולעשות תשובה עד רגע פטירתו, ואילו יצר הרע מנסה להפיל את האדם גם ברגעיו האחרונים עלי אדמות. אלו דברי המשנה במסכת אבות: "אל תאמין בעצמך עד יום מותך" (אבות ב, ד).

סמוך לפטירה, שני השומרים זעים בפחד ובחשש - מי ינצח בסופו של דבר. הרי זו שעת האפס. יצר הרע משדל את האדם ואומר לו – אתה הולך למות, לא תהיה לך הזדמנות נוספת ליהנות מהחיים הגשמיים, בוא תנסה לטעום טעמים חדשים שמעולם לא הכרת. היצר מנסה בכל הכוח לנצח במערכה ולהחטיא את האדם. לעומתו, יצר הטוב לוחש לאדם ואומר לו – אתה כבר רגל אחת בקבר, אתה במרחק נגיעה מעולם שכולו טוב, לא חבל לך להפסיד הכל בגלל הנאה גופנית חולפת?

למדנו אם כן, שברגע האחרון לחיי האדם, עושה היצר הרע כל מאמץ והוא מגביר את שארית כוחותיו להכשיל את האדם, כך שעליו למגן את עצמו כל עוד נשמה באפו. 

תובנה זו מרומזת יפה בפרשתנו:

התורה כותבת: "לְמַעַן תִּירָא אֶת השם אֱלֹקֶיךָ, לִשְׁמֹר אֶת כָּל חֻקֹּתָיו וּמִצְו‍ֹתָיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּךָ, אַתָּה וּבִנְךָ וּבֶן בִּנְךָ, כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ וּלְמַעַן יַאֲרִכֻן יָמֶיךָ" (דברים ו, ב).

לכאורה, מתאים היה לכתוב לפי הסדר: "כל ימי חייך", ורק לאחר מכן "אתה ובנך ובן בנך". מדוע התורה כותבת קודם "בנך ובן בנך" ורק אחר כך "כל ימי חייך"?

ה"משך חכמה" כותב רעיון יפה, המקבל משמעות יתרה לאור מה שהזכרנו.

הפסוק הרי דורש מהאדם להיות ביראת השם וביראת חטא. אם כן, התורה מדגישה, שעל האדם לירא את השם אלוקיו ולירא מפני עשיית חטאים, גם אחרי שכבר יש לו בנים ובני בנים, ואל לו לחשוב, אני כבר זקנתי ושבתי, יש לי צאצאים רבים, וממילא אני כבר "מבוטח" מפני היצר הרע. בא הפסוק ואומר: לא! למרות שאתה בעל צאצאים רבים וכבר חלש ביצרך – עדיין אתה צריך להיזהר ולהישמר כל ימי חייך, עד נשימתך האחרונה.

נקודה למחשבה.

דרגו את המאמר - ותעזרו לקידומו בגוגל:

ממוצע 5 (70 מדרגים)
הנקראים ביותר
הידברות שופס

הגדה לפסח עם פירוש הרב זמיר כהן

45לרכישה

מוצרים נוספים

הגדה לפסח "ברוך יאמרו" - הרב ברוך רוזנבלום

הגדה עומדת

ערכת יודאיקה "בני מלכים" לפסח

הגדה של פסח - חבורת תריג

סט ארכיאולוגיה תנ"כית - הרב זמיר כהן

ילדים מספרים על עצמם בקומיקס 1 - חיים ולדר

לכל המוצרים