בני אדם כמלאכים: מה הפסדנו כשאיבדנו את רבי אריה פינקל זצ"ל

קצת עצוב לי שלא אצליח כנראה להסביר לעם החוגג עתה את נצחונו הגדול שהאובדן שחווה באותו הלילה, בלי להיות מודע לכך, ודאי לא תקשורתית, משמעותי לו הרבה הרבה יותר.

ר' אריה פינקל זצ"ל, שהסתלק בשבוע שעבר לבית עולמו, לא היה ספורטאי מצטיין, אך הוא היה מדליית זהב על חזהו של הלב היהודי. הוא ייצג כל ימי חייו את עם ישראל בהתמסרות מוחלטת למען שימור זהותו ומורשתו, בענווה רבה, במאור פנים ואהבת הבריות ללא קץ. השפעתו על עולם הרוח היהודי דרך אלפי התלמידים שהעמיד תוסיף ותלווה אותנו עוד ימים רבים, היסטוריים יותר או פחות. 
והנצחון הכביר הזה של חייו כמו ההפסד עם בוא קיצם, הם באמת של כולנו.

חבל על דאבדין ולא משתכחין, אפילו אם לא שמעתם על זה מילה במהדורת החדשות.

* * *

מיהו מלאך?

את הפסוק "כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה' צבאות הוא", מבארת הגמרא: אם דומה הרב למלאך ה' יבקשו תורה מפיו.

סיפר כעת ר' בנימין פינקל שליט"א בהספדו על אביו הצדיק ר' אריה פינקל זצ"ל:

בין האנשים הנדכאים ומוכי הגורל הרבים שהיו סמוכים וסועדים על שולחננו תדיר היה שריד חרב, ניצול שואה גלמוד בשם משה יהודה.

היה זה בהושענא רבא עת דפק משה יהודה על דלת ביתנו וסיפר לאבא זצ"ל שחברת החשמל ניתקה בביתו את החשמל בעקבות חוב מצטבר של 90 לירות, סכום אסטרונומי באותם ימים, וביקש שאבא יעזור לו.

הוציא ר' אריה מכיסו הדל והמרוקן 5 לירות, סכום גדול מאוד, ונתן אותן למשה יהודה.
החל אז משה יהודה לבכות ואמר לאבא שלא די בכך, ומה יועילו לו 5 הלירות וכיצד יוכל לעבור כך את חג שמחת תורה באין חשמל בבית?

בלי שהיות חבש אז ר' אריה, ששימש כבר ר"מ בישיבת מיר את כובעו, עזב את ביתו ומשפחתו בעיצומו של החג, והחל מתדפק על דלתות שכנים ואנשים לקבץ צדקה למען משה יהודה.
זה נתן חצי לירה וזה לירה, כך במשך שעות, עד שהצליח לאסוף את הסכום הנדרש והחשמל הוחזר לביתו של משה יהודה.

מאז היה מכנה אותו משה יהודה "המלאך של הושענא רבא".

ראיתי בני אדם כמלאכים.

תהא נשמתו צרורה בצרור החיים ובלע המוות לנצח.