סיפורים אישיים
מאור גבאי: "רק כשאבא נפטר, גיליתי את כוחו הגדול והנפלא של הקדיש"
לפני 10 שנים, כשאביו של מאור גבאי נפטר, הוא קיבל על עצמו להגיד את הקדיש לעילוי נשמתו, בכל יום בתפילת מנחה. רק אז התוודע לכוחו הגדול, ולהשגחה הפרטית שהייתה עליו במהלך שנת האבל, בזכות אמירת הקדיש
- שירה דאבוש (כהן)
- ז' אב התשע"ו
מאור גבאילמרות שגדל במשפחה מאמינה ומסורתית - עד גיל 25 היה מאור גבאי, רחוק מקיום המצוות. "המשפחה שלי שמרה שבת, בגלל שזה מה שהורגלנו בבית. אבל מעבר לזה, לא הקפדנו על שום דבר", הוא מספר. אלא שאז נפטר אביו, וכשהסבירו לו את מעלת אמירת הקדיש על נשמתו, החליט לקבל אותה על עצמו, ולהתמיד בה בתפילות מנחה וערבית יומיות. "קיבלתי אותה על עצמי כי אמרו לי שאמירת קדיש על נשמת הנפטר, מעלה את הנשמה שלו לגבהים. לעולמות רוחניים שלנו אין השגה בהם, אבל הם גורמים לנשמה נחת רוח גדול מאוד", משחזר גבאי בן ה-35. "אבל לא שיערתי איזה כוח גדול יש למצווה הזו, עד שזכיתי לקיים אותה".
באותה תקופה עבד גבאי כמחסנאי בסופר, שבצמוד אליו (מרחק חצי דקה הליכה) היה בית כנסת קטן. שם התפלל גבאי מנחה מדי יום, ובמהלכה אף אמר את הקדיש לעילוי נשמת אביו, זכרונו לברכה. "יצא לי לבקר בבית הכנסת הזה כמה פעמים קודם לכן, ובגלל שהוא די קטן – היו פעמים שלא היה מניין, ופחדתי שהעובדה הזו תמנע ממני לעמוד בהבטחתי, ולומר קדיש כל יום".
אלא שמסובב כל הסיבות, כבר הקדים תרופה ל'מכה', ו'חשב' גם על זה. "במשך שנה שלימה, בהשגחה מופלאה שנשגבת מבינתי ואין לי יכולת להסביר – הקב"ה דאג לי למניין, בכל יום מחדש. זה הפליא אותי מאוד, ולא הבנתי מאיפה הגיעו כל האנשים האלה. הרגשתי שה' מחבק אותי, ולוחש לי שלא אדאג, כי הוא כבר דואג להכל".
ומה קרה יום אחד בלבד, לאחר שנה שלימה של אמירת קדיש?
"יום אחד בלבד לאחר השנה הזו, הכל התפרק לנגד עיניי. הגעתי לבית הכנסת בשעה הרגילה, ולא האמנתי למראה עיניי – אנשים שהיו רגילים לבוא לשם, העדיפו פתאום להתפלל במקומות אחרים. ככה, התפזרו ללא שום סיבה נראית לעין, כאילו איזה כוח עליון, איגד את ה'סיירת' הזו למבצע ספציפי בן שנה, במיוחד בשבילי", אומר גבאי. "וכך, אחרי שהמשימה בוצעה, הקב"ה אפשר לחברי ה'סיירת' - לפרק ציוד, ולעבור למשימה הבאה. זה מאוד חידד בי את ההכרה שיש בורא לעולם, ובשנים שלאחר מכן, פשוט הייתי עסוק בלהכיר אותו, ולהתקרב אליו".
עד היום הוא מקפיד על קיום המצוות – שומר שבת, מניח תפילין, אוכל כשר וממשיך בהתחזקות הרוחנית שלו ביתר שאת, בזכות השגחה נוספת לה זכה באותה תקופה. "ימים ספורים אחרי הפטירה של אבא, חבר טוב נתן לי זוג תפילין 'מיותרות' שהיו לו, ששימשו אותי במשך שבע שנים. ואז יום אחד, החלטתי לרכוש לעצמי זוג תפילין חדש, שאותן קיבלתי, לא פחות ולא יותר, בדיוק יום אחד אחרי האזכרה של אבא שלי. אם זו לא נקראת השגחה פרטית ומדויקת, אז אני כבר לא יודע מה כן".