מדוע הפכו הבדים לבנים?

"שאת לבנה" (ויקרא, י"ג י"ט)

מעשה בדין תורה שהגיע אל הרב מרא דאתרא. שני הצדדים, סוחר בדים ואחד מלקוחותיו, באו להתדיין על עיסקה גדולה של בדים יוקרתיים שהסתכמה בהון עתק. הדין-תורה נסב אודות העובדה שמספר ימים לאחר ביצוע העסקה נוכח הלקוח שעל הבד יש כתמים לבנים, ואילו המוכר טען שהלובן נוצר כתוצאה מכיבוס שנעשה בבית הלקוח.

כיוון שבד זה אסור בכיבוס והלקוח היה מודע לכך, הרי שהאשמה מוטלת עליו. מאידך טען הקונה שהוא מוכן להשבע בס"ת שלא כיבס ולו פעם אחת את הבדים. כל אחד מהצדדים היה מוכן להישבע שלא נגע בבד לרעה.

הדין במקרה זו הוא פשוט, שהלקוח צריך להפסיד, דהרי המוציא מחבירו עליו הראייה. אבל כיוון שהיה מדובר בסכום עצום וההפסד הכאיב ללקוח במאוד-מאוד, ניסה הרב להתקשר עם בית החרושת בחו"ל ולבקש מהם שיקבלו את הבד בחזרה.

בשולי הדברים הוסיף הרב ללקוח: "יכולני רק לומר לך הערה קטנה. שההפסד שלך - זה פשוט. על כך אין וויכוח. אלא שאדם שבאה עליו צרה כזאת חייב לערוך חשבון נפש ולחשוב מה דורשים ממנו בשמים, שהרי הר"ן בדרשותיו כותב שעניין המידה כנגד מידה בא לעורר את האדם שיוכל למצוא את הדבר שקילקל בו, וכיצד עליו לתקנו.

"הינך צריך לחשוב אם לא הלבנת פני חבירך ברבים. אולי בשל כך השיבו לך בשמים באופן זה שהלבינו הבדים ונגרם לך הפסד כה עצום...", אמר הרב. ואכן, הלוקח הודה שיש לו מה לתקן בנושא זה.