למה איחר האדר"ת להלוויית בתו?

"וידם אהרן" (ויקרא, י' ג')

בתקופה בה מתחלל שם שמים באופן מחריד, התרופה הבדוקה ביותר להנצל מכל מרעין בישין היא להחליט שכל מעשינו ופעולותינו יהיו מוקדשים לצרכי המלך ועבודתו, ובצורה זו נקדש שם שמים בכל הליכותינו.

לאחר מות נדב ואביהוא זכה אהרן שהדיבור התייחד אליו והקב"ה דיבר רק עמו. ולכאורה יקשה, הרי אין הנבואה שורה מתוך עצבות? וכתב על זה הרמב"ן שאהרן לא היה שרוי בעצבות כיוון שהמאמין בה' יודע שהמיתה אינה אלא מעבר לעולם טוב יותר, ובכי על המת אינו בכי על מי שנפטר לנצח אלא כמי שנפרד מקרוביו הנוסעים למקום רחוק, העתידים לשוב ברבות הימים.

ומבואר שם ברמב"ן שהתייחדות הדיבור עם אהרן הכהן היתה בגלל ההתעלות הגדולה שהיתה לו בזמן המכה הנוראה של פטירת שני בניו עד שהרגיש בעצמו אמונה חושית בהשארת הנפש, וראה את בניו כנוסעים ממקום למקום, כאילו נסעו לישיבה מעבר לים, והרגשה זו היתה חזקה ואיתנה מאד עד שמתוך ההתעלות בהשי"ת לא הרגיש עצבות וצער כלל אלא חיזוק באמונה חושית והיה יכול לזכות לנבואה מתוך שמחה, שכיון שהרגיש קירבת ה' והתקרב לקב"ה - אף הקב"ה התקרב אליו וזכה לנבואה.

דרגתם של חסידי עליון

מסופר על הגאון האדר"ת שכאשר נפטרה בתו שהיתה יראת-השם במאוד, הוכרז שההלוויה תהיה בשעה אחת בצהרים.

והנה בהגיע השעה היעודה התאסף קהל עצום ליד הבית ורק אביה של הנפטרת עדיין לא ניראה. בני הבית דיווחו שהגאון הסתגר בחדרו ואי אפשר להוציאו משם. הנוכחים תמהו על הדבר כי האדר"ת היה ידוע בהקפדתו להגיע בזמן המדוייק לכל אירוע.

רק כחלוף עשרים דקות תמימות מהזמן שניקבע, יצא מחדרו ואמר לקהל הנוכחים שמאחר שחייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה, עשיתי חשבון נפש וראיתי שעדיין לא הגעתי למצב שבו אוכל לברך ברכת דיין האמת בפטירתה של בתי באותה שמחה כפי שהיתה ברכת שהחיינו בלידתה, לכן הוצרכתי לאותן דקות כדי לעבוד על עצמי ולהגיע להרגשה של 'כשם שמברך על הטובה'.

כזו היא דרגתם של חסידי עליון.