חובה להוציא מהבשר את כל הדם לפני בישולו. כיצד?

א. לְאֻמּוֹת הָעוֹלָם מֻתָּר לֶאֱכוֹל כָּל בַּעַל חַי שֶׁיִּרְצוּ, וְגַם אֶת דָּמוֹ, מֵאַחַר וְגוּפָם אֵינוֹ קָדוֹשׁ. אוּלָם עַם יִשְׂרָאֵל מְצֻוִּים לֶאֱכוֹל רַק דְּבָרִים קְדוֹשִׁים וּטְהוֹרִים. לָכֵן אוֹמֶרֶת הַתּוֹרָה: "עַל כֵּן אָמַרְתִּי לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל כָּל נֶפֶשׁ מִכֶּם לֹא תֹאכַל דָּם". עַם יִשְׂרָאֵל - צְרִיכִים לְהִזָּהֵר לֹא לֶאֱכוֹל דָּם.

ב. מִי שֶׁיּוֹצֵא לוֹ דָם מִבֵּין שִׁנָּיו - מֻתָּר לוֹ לְמוֹצְצוֹ וְאֵין בְּזֶה אִסּוּר דָּם. וְכֵן אִם נוֹטֵף דָּם מֵאֶצְבָּעוֹ - מֻתָּר לְמוֹצְצוֹ. אוּלָם, אִם הַדָּם יָצָא לְמָקוֹם אַחֵר כְּגוֹן שֶׁנָּשַׁך פְּרִי אוֹ לֶחֶם וְיָצָא מְעַט דָּם מִשִּׁנָּיו עַל הַפְּרִי אוֹ הַלֶּחֶם - אָסוּר לְאוֹכְלוֹ, כִּי מִי שֶׁרוֹאֶה לֹא יוֹדֵעַ שֶׁזֶּה דַם אָדָם שֶׁמֻּתָּר, וְיֵשׁ בָּזֶה אִסּוּר מִפְּנֵי מַרְאִית הָעַיִן.

ג. כַּאֲשֶׁר מְבַשְּׁלִים בָּשָׂר, תַּהֲלִיךְ הַבִּשּׁוּל גּוֹרֵם לַדָּם שֶׁבְּתוֹךְ הַבָּשָׂר לָצֵאת הַחוּצָה. וּכְדֵי לֹא לְהִכָּשֵׁל בַּאֲכִילַת הַדָּם - חוֹבָה לְהוֹצִיא מֵהַבָּשָׂר אֶת כָּל הַדָּם לִפְנֵי בִשּׁוּלוֹ, כֵּיצַד? עַל יְדֵי שֶׁיִּמְלַח אֶת הַבָּשָׂר כַּדָּת וְכָדִין.

ד. בַּדּוֹרוֹת שֶׁלְּפָנֵינוּ הָיוּ רְגִילִים כֻּלָּם לִמְלֹחַ בַּבַּיִת אֶת הַבָּשָׂר וְהָעוֹפוֹת, וְלָכֵן כָּל יְהוּדִי הָיָה בָקִי בַהֲלָכוֹת אֵלּוּ. אוּלָם הַיּוֹם שֶׁרֹב הָאֲנָשִׁים קוֹנִים בָּשָׂר וְעוֹפוֹת שֶׁהִכְשִׁירוּ אוֹתָם בַּמִּפְעָל, כִּמְעַט וְלֹא מָצוּי שֶׁמּוֹלְחִים בַּבַּיִת. אוּלָם, מֵאַחַר שֶׁקּוֹרֶה לִפְעָמִים שֶׁצָּרִיךְ לִמְלֹחַ, נַסְבִּיר אֶת תַּהֲלִיךְ הַמְּלִיחָה מְאֹד בִּקְצָרָה.

ה. נוֹהֲגִים לְהַשְׁרוֹת אֶת הַבָּשָׂר בַּמַּיִם כַּחֲצִי שָׁעָה, וְאִם אֵין זְמַן - מַסְפִּיק לִשְׁטֹף אֶת הַבָּשָׂר בְּמַיִם. לְאַחַר מִכֵּן יוֹצִיא אֶת הַבָּשָׂר, יַמְתִּין שֶׁהַמַּיִם יְטַפְטְפוּ מֵהַבָּשָׂר, יַנִּיחַ אֶת הַבָּשָׂר בִּכְלִי מְנֻקָּב (כְּלִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ הַרְבֵּה חוֹרִים), יִקַּח מֶלַח בֵּינוֹנִי (לֹא עָבֶה מִדַּי וְלֹא דַק מִדַּי) וִיפַזְּרוֹ עַל הַבָּשָׂר שֶׁלֹּא יִהְיֶה מָקוֹם בְּלִי מֶלַח, וְיָשִׂים כַּמּוּת שֶׁלֹּא יִהְיֶה רָאוּי לֶאֱכוֹל אֶת הַבָּשָׂר מִפְּנֵי הַמֶּלַח. וְיַשְׁאִיר אֶת הַבָּשָׂר עִם הַמֶּלַח לְפָחוֹת 18 דַּקּוֹת, וְנוֹהֲגִים לְהַשְׁאִיר שָׁעָה בַמֶּלַח, לְאַחַר מִכֵּן יַדִּיחַ אֶת הַבָּשָׂר בַּמַּיִם פַּעֲמַיִים וְיָכוֹל לְבַשְּׁלוֹ.

* * *

שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ - הֶחָכָם מִכָּל אָדָם - אָמַר: (מִשְׁלֵי י"ג, טז')

"כָּל עָרוּם יַעֲשֶׂה בְדָעַת וּכְסִיל יִפְרֹשׂ אִוֶּלֶת"

הַמְּצוּדוֹת דָּוִד מְפָרֵשׁ כָּךְ: "מַעֲשֵׂי הֶחָכָם הֵם בְּדַעַת וְכַוָּנָה מְיֻחֶדֶת, אֲבָל הַכְּסִיל פּוֹרֵשׂ אִוַּלְתּוֹ לְמַעַן יַכִּירוּ הַכֹּל כִּי אִוֶּלֶת הוּא".

וְאִם תִּתְפַּלְּאוּ כֵּיצַד זֶה יִתָּכֵן שֶׁהַכְּסִיל יִפְרֹשׂ אֶת אִוַּלְתּוֹ? רְאוּ אֶת דִּבְרֵי הַגְּמָרָא (מְגִלָּה יב'): כָּל עָרוּם יַעֲשֶׂה בְּדַעַת - זֶה דָּוִד הַמֶּלֶךְ, שֶׁכַּאֲשֶׁר חִפֵּשׂ כַּלָּה הֶעֱבִיר כָּרוֹז בְּעַם יִשְׂרָאֵל וּבִקֵּשׁ "נַעֲרָה" אַחַת, וְלָכֵן כָּל אֶחָד רָצָה לִהְיוֹת מְחֻתָּן לַמֶּלֶךְ וְהֵבִיא אֶת בִּתּוֹ. וּכְסִיל יִפְרֹשׂ אִוֶּלֶת - זֶה אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, שֶׁכַּאֲשֶׁר חִפֵּשׂ כַּלָּה הֶעֱבִיר כָּרוֹז שֶׁיָּבִיאוּ אֶת "כָּל נְעָרוֹת טוֹבוֹת מָרְאֶה", וְכָל אֶחָד הֵבִין שֶׁהַמֶּלֶךְ לֹא יִתְחַתֵּן עִם כֻּלָּן אֶלָּא רַק עִם אַחַת וְלָכֵן הֶחְבִּיאוּ אֶת בְּנוֹתֵיהֶן שֶׁלֹּא יִפְּלוּ קָרְבָּנוֹת לְהִתְעַלְּלוּת הַמֶּלֶךְ. הֲרֵי לָנוּ שֶׁעִם כָּל הָאַבְּסוּרְד שֶׁבַּדָּבָר, מִי שֶׁהוּא כְּסִיל מְפַרְסֵם אֶת דְּבָרָיו בְּצוּרָה אֱוִילִית וּמַפִּיל אֶת עַצְמוֹ.

מְסַפְּרִים עַל קֵיצִ'י הַבַּלָּשׁ, שֶׁסִּפְּרוּ לוֹ שֶׁיֵּשׁ סוֹחֲרֵי סַמִּים בְּאֵיזוֹ מִסְעָדָה, וְשֶׁיֵּלֵךְ בַּחֲשַׁאי וְיִתְפֹּס אוֹתָם עַל חַם. קֵיצִ'י לָבַשׁ מַדֵּי שׁוֹטֵר וְנִכְנַס לַמִּסְעָדָה. כַּמּוּבָן שֶׁכְּשֶׁרָאוּ אוֹתוֹ כָּל סוֹחֲרֵי הַסַּמִּים הֶחְבִּיאוּ מִיָּד אֶת הַסְּחוֹרָה וְהוּא לֹא מָצָא כְּלוּם. כְּשֶׁיָּצָא בְּיָדַיִם רֵיקוֹת נִגְּשׁוּ אֵלָיו חֲבֵרָיו לַעֲבוֹדָה וְשָׁאֲלוּ: "קֵיצִ'י, לָמָּה לָבַשְׁתָּ מַדִּים שֶׁל שׁוֹטֵר?" וְקֵיצִ'י עָנָה: "כְּדֵי שֶׁלֹּא יֵדְעוּ שֶׁאֲנִי בַּלָּשׁ.."

לְצַעֲרֵנוּ, בְּדִיחוֹת כָּאֵלּוּ גַּם הוֹפְכוֹת לִמְצִיאוּת, וּכְמוֹ בַּסִּפּוּר שֶׁלְּפָנֵינוּ: סִפֵּר הָרַב נִסִּים יָגֵן, שֶׁפַּעַם הָלַךְ בְּשַׁבָּת לַכֹּתֶל וְרָאָה כַּמָּה בַּחוּרִים יוֹרְדִים מֵרֶכֶב, נִגָּשִׁים לַכֹּתֶל וְשָׂמִים פֶּתֶק בֵּין הָאֲבָנִים. יֶלֶד אֶחָד שֶׁעָמַד בַּצַּד הִסְתַּקְרֵן וְהוֹצִיא אֶת הַפֶּתֶק מִבֵּין הָאֲבָנִים. הָרַב נִגַּשׁ אֵלָיו וְהֵעִיר לוֹ שֶׁזֶּה לֹא יָפֶה, אֲבָל הַיֶּלֶד הִתְעַקֵּשׁ "אֲנִי חַיָּב לִרְאוֹת מָה הֵם בִּקְּשׁוּ מֵה'" הוּא פָּתַח אֶת הַפֶּתֶק, וּמָה הָיָה כָּתוּב שָׁם? "בֵּיתָר יְרוּשָׁלַיִם לַלִּיגָה הַלְּאוּמִית!".. וּנְסַיֵּם בִּתְפִלָּה: "אַתָּה חוֹנֵן לְאָדָם דַּעַת, חָנֵּנוּ מֵאִתְּךָ חָכְמָה בִּינָה וָדָעַת בָּרוּךְ חוֹנֵן הַדָּעַת".