מחקר חדש: מערכת החיסון גורמת לנו להתנהג כראוי בחברה

בשנים האחרונות, חוקרים מגלים כי יש קשר בין המערכת החיסונית ובין המוח. נשמע אולי הזוי, אבל תגליות חדשות מעלות את האפשרות לפיה האישיות שלנו, וההתנהגות שמוכתבת ממנה, הן תוצאות של מצב המערכת החיסונית.

רק בשנה שעברה, צוות חוקרים בראשות ג'ונתן קיפניס, ראש הפקולטה למדעי המוח באוניברסיטת וירג'יניה, חולל מהפכה בחשיבה רפואית בת עשורים כאשר גילה שהמוח מקיים קשר ישיר עם המערכת הלימפתית – עד אז, רופאים האמינו כי המוח נהנה מפריבילגיה נדירה: הוא מנותק מהמערכת החיסונית ולא מושפע ממנה. אבל המחקר החדש אל אוניברסיטת וירג'יניה הינו מהפכני אפילו יותר.

החוקרים גילו שיש מולקולה ספציפית של מערכת החיסון, אינטפרון גאמה, שהיא חיונית להתנהגות חברתית בקשת רחבה של יצורים, כולל זבובים, דגים, עכברים ועכברושים. מדובר במולקולה שמופרשת במערכת החיסונית כתגובה לחיידקים, וירוסים או פרזיטים. חסימת ייצור המולקולה גרם לכך שהיצורים הפכו פחות חברתיים והתבודדו. כשחודש ייצור המולקולה – חזרה התנהגותם לתקנה. "המולקולה הזו", כתבו החוקרים בסיכום שלהם, "ממלאה תפקיד חיוני בשימורם של תפקודים חברתיים נורמליים".

איך ייתכן שיש קשר בין מולקולה חיסונית להתנהגות חברתית? החוקרים מסבירים שהתנהגות חברתית מעודדת הידבקות – מצד אחד, הידבקות מפיצה את המחלה. מצד שני, היא גם מגדילה את מספר המחוסנים למחלה.

התגלית מרגשת את החוקרים כי היא עושיה להוביל לפריצת דרך בטיפול בהפרעות נוירולוגיות ופסיכיאטריות שמשפיעות על התנהגות חברתית – אוטיזם, למשל. סביר להניח שמולקולה בודדה לא תהווה את המפתח לריפוי ההפרעות הללו, אבל היא פותחת נתיבי מחקר מרתקים ומבטיחים. "אנחנו יודעים עכשיו שמולקולות של מערכת החיסון מגדירות למוח כיצד לתפקד. אם כך, מהו האימפקט הכללי של מערכת החיסון על התפתחות המוח ותפקודו?" שואל קיפניס. "יכולות להיות לזה השלכות קליניות חשובות מאד. הממצאים שלנו תורמים להבנה טובה יותר של חוסר תפקוד חברתי בהפרעות נוירולוגיות כמו אוטיזם וסכיזופרניה, ויכולים לסלול דרכים חדשות לשיטות טיפוליות".