אי אפשר להפסיד ממצוות כיבוד הורים

"ויאמר לו הנני" (בראשית, ל"ז י"ג)

מעשה שהיה, סיפר הרב מרא דאתרא, באדם שחלה בצהבת ומיאן לקבל טיפול מרופאים זרים. בקשתו היתה שבִּתו הרופאה, היא ורק היא, תטפל בו.
הבת, שהיתה בהריון, באה בשאלה האם מחויבת היא לשמוע בקול אביה ולהכניס את העובר בסכנה, או שמא אסור לה לטפל בו. הרב הוסיף שהבת הרופאה היתה אשה יראת-שמים ורצתה בכל מאודה לטפל באביה, בתנאי שהרבנים יפסקו לה להיתר.
כשהרב השיב בשלילה, התחכמה הרופאה ושאלה מדוע יוסף הצדיק שאביו שלחו לראות את שלום אחיו הרועים בשכם וידע היטב לאן הוא הולך ומה יעשו לו אחיו, אמר "הנני"? כיצד היה מותר לו להכניס עצמו לסכנה כה גדולה?
והאמת, שה"פרי מגדים" ומפרשים נוספים כבר מקשים את השאלה הזאת ומשיבים עליה בכמה אנפין. הרב העביר את השאלה למרן הגרי"ש אלישיב ותירוצו היה שמי שזוכה לקיים את רצונו של יעקב אבינו, לא יכול להפסיד מזה. לא ייתכן שיוסף שהלך על פי ציווי אביו לראות את שלום אחיו יפסיד מכך! אך לעומת זאת בנידון דידן של חולה הצהבת, שבקשתו לא היתה מעוגנת על פי כללי ההלכה, בוודאי שאסור לבת להכניס עצמה לסכנה ולטפל באביה.