מי יכול לאבד את זכויותיו ומצוותיו?

א. בַּתְּפִלָּה אָנוּ אוֹמְרִים: "אֵל הַהוֹדָאוֹת, אֲדוֹן הַנִּפְלָאוֹת". מָה הַקֶּשֶׁר בֵּין שְׁנֵי הַדְּבָרִים הַלָּלוּ? מַסְבִּירִים כָּךְ: אִם תַּעֲשֶׂה אֶת ה' "אֵל הַהוֹדָאוֹת" עַל יְדֵי שֶׁתּוֹדֶה לוֹ, אָז הוּא יִהְיֶה "אֲדוֹן הַנִּפְלָאוֹת" וְיַמְשִׁיךְ לַעֲשׂוֹת אִתְּךָ נִפְלָאוֹת. וְזֶה כָּל עִנְיָנָהּ שֶׁל בִּרְכַּת "הַגּוֹמֵל" - לְהוֹדוֹת לַה'.

ב. מִי שֶׁהָיוּ לוֹ כְּאֵבֵי שִׁנַּיִם מֵחֲמַת שֵׁן רְקוּבָה וְהָיָה לוֹ צַעַר בְּכָל גּוּפוֹ. אִם הַכְּאֵב נָבַע מִדַּלֶּקֶת בַּשֵּׁן אוֹ בַּחֲנִיכַיִם, כְּשֶׁיִּתְרַפֵּא - צָרִיךְ לְבָרֵךְ "הַגּוֹמֵל", כִּי כָּל "דַּלֶּקֶת" מְקוֹרָהּ בְּחַיְדַקִּים מְסֻכָּנִים שֶׁאִם לֹא מְטַפְּלִים בָּהּ יְכוֹלִים לְהַגִּיעַ לְסַכָּנַת נְפָשׁוֹת. אוּלָם אִם הַכְּאֵב נוֹצַר מִסִּבָּה אַחֶרֶת שֶׁאֵין בָּהּ סַכָּנָה - לֹא מְבָרֵךְ.

ג. מִי שֶׁתָּרַם אַחַת מִכִּלְיוֹתָיו לְחוֹלֶה שֶׁזָּקוּק לְכִלְיָה (מִצְוָה גְּדוֹלָה יֵשׁ בָּזֶה לְהַצִּיל נֶפֶשׁ מִיִּשְׂרָאֵל) צָרִיךְ לְבָרֵךְ "הַגּוֹמֵל" כְּשֶׁיִּתְרַפֵּא. וַאֲפִילוּ שֶׁזֶּה הָיָה מֵרְצוֹנוֹ.

ד. מִי שֶׁנִּסָּה לְהִתְאַבֵּד עַל יְדֵי שְׁתִיַּת רַעַל וְכַדּוֹמֶה וּבָרֶגַע הָאַחֲרוֹן הִצִּילוּ אוֹתוֹ - יֵשׁ מַחֲלֹקֶת גְּדוֹלָה הַאִם יָכוֹל לְבָרֵךְ הַגּוֹמֵל. וְעָדִיף לְהִמָּנַע.

ה. אִם כְּבָר הִזְכַּרְנוּ עִנְיַן זֶה, נְחַדֵּד אוֹתוֹ הֵיטֵב בִמְיֻחָד לַאֲנָשִׁים שֶׁמַּרְגִּישִׁים שֶׁנֶּחְרַב עֲלֵיהֶם עוֹלָמָם אוֹ בִּגְלַל פַּרְנָסָה, אוֹ בִּגְלַל זוּגִיּוּת, אוֹ כָּל דָּבָר אַחֵר - לְהִתְאַבֵּד זֶה לֹא פִּתְרוֹן, וְאַדְרַבָּה! בְּרֶגַע שֶׁאָדָם מִתְאַבֵּד הֲרֵי הוּא מְאַבֵּד אֶת כָּל זְכֻיּוֹתָיו וּמִצְווֹתָיו שֶׁעָשָׂה בְּכָל יְמֵי חַיָּיו וְהַדִּין שֶׁלּוֹ הוּא הַקָּשֶׁה בְּיוֹתֵר מִכָּל הַחוֹטְאִים וְהָרְשָׁעִים שֶׁהָיוּ מִבְּרִיאַת הָעוֹלָם, וְיִהְיוּ עַד סוֹף הָעוֹלָם. וְלָכֵן, יֵשׁ לָאָדָם לְהִתְחַזֵּק בֶּאֱמוּנָה בְּבוֹרֵא עוֹלָם הַכֹּל יָכוֹל, וּכְבָר רָאִינוּ בְּנֵי אָדָם שֶׁ"הִתְהַפֵּךְ" מַזָּלָם לְטוֹבָה וְעָלוּ מְאֹד וְהִצְלִיחוּ. וּכְבָר אָמַר פַּעַם מִישֶׁהוּ חָכָם: "שֶׁהָעוֹלָם הַזֶּה הוּא כְּמוֹ תַּקְלִיט - תָּמִיד יֵשׁ אֶת הַשִּׁיר הָרָע וְצָרִיךְ לְחַכּוֹת שֶׁהוּא יַעֲבוֹר.. כִּי אִם תִּבְעַט בַּמַּעֲרֶכֶת - גַּם הַשִּׁירִים הַטּוֹבִים לֹא יַגִּיעוּ..".

* * *

שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ - הֶחָכָם מִכָּל אָדָם - אָמַר (מִשְׁלֵי יב', יא'):

"עֹבֵד אַדְמָתוֹ יִשְׂבַּע לָחֶם וּמְרַדֵּף רֵיקִים חֲסַר לֵב"

הַהֶסְבֵּר הַפָּשׁוּט שֶׁל פָּסוּק זֶה הוּא כָךְ: עֹבֵד אַדְמָתוֹ יִשְׂבַּע לָחֶם - אָדָם שֶׁאֵינוֹ עַצְלָן וְאֵינוֹ מְחַפֵּשׂ כֵּיצַד לָנוּחַ תָּמִיד, אֶלָּא הוּא מְשַׁנֵּס מוֹתְנָיו וְעוֹבֵד אֶת אַדְמָתוֹ, בַחֲרִישָׁה, קְצִירָה וּשְׁאַר עֲבוֹדוֹת קָשׁוֹת - הֲרֵי שֶׁבְּסוֹפוֹ יִשְׂבַּע לֶחֶם וְיֵהָנֶה. אוּלָם, וּמְרַדֵּף רֵיקִים חֲסַר לֵב - מִי שֶׁרוֹדֵף אַחַר דְּבָרִים רֵיקִים וְקַלִּים, סוֹפוֹ שֶׁיִּשָּׁאֵר חֲסַר לֵב.

אוּלָם, יֶשְׁנוֹ הֶסְבֵּר נוֹסָף שֶׁמְּדַבֵּר עַל הַצָּד הָרוּחָנִי שֶׁבָּאָדָם. לְכָל אֶחָד מֵאִתָּנוּ יֵשׁ מִדּוֹת טוֹבוֹת, וְיֵשׁ מִדּוֹת שֶׁצְּרִיכוֹת תִּקּוּן. יֵשׁ אָדָם שֶׁמִּדַּת הַכַּעַס אֶצְלוֹ הִיא גְדוֹלָה, אָדָם אַחֵר הוּא גַאַוְתָן וְכוּ'. מִי שֶׁהוּא עַצְלָן אוֹמֵר לְכוּלָּם: "תִרְאוּ, אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁיֵּשׁ בִּי אֶת הַחֶסְרוֹנוֹת הַלָּלוּ אֲבָל אֵין מָה לַעֲשׂוֹת! אַתֶּם צְרִיכִים לְהַכִּיר אוֹתִי וּלְקַבֵּל אוֹתִי אֵיךְ שֶׁאֲנִי". אָדָם כָּזֶה - יִשָּׁאֵר עִם מִידוֹתָיו הָרָעוֹת לָנֶצַח! הוּא יִשָּׁאֵר חֲסַר לֵב וַחֲסַר תַּקָּנָה. אֲבָל מִי שֶׁמּוּכָן לַעֲבֹד אֶת אַדְמָתוֹ, כְּלוֹמַר: מוּכָן לְשַׁנּוֹת אֶת מִידוֹתָיו הָרָעוֹת אֲפִילוּ שֶׁזֶּה קָשֶׁה - הוּא יִשְׂבַּע לֶחֶם! הוּא יִזְכֶּה לֵיהָנוֹת מִכָּךְ בְּחַיָּיו בְּצוּרָה נִפְלָאָה.

מְסֻפָּר עַל הָרַב שְׁלֹמֹה כֹּהֵן זצ"ל שֶׁאָמַר עַל עַצְמוֹ שֶׁהוּא אָדָם כַּעֲסָן מְאֹד. תָּמְהוּ הָאֲנָשִׁים שֶׁסְּבִיבוֹ: "וְכִי אַתָּה כַעֲסָן גָּדוֹל? הֲרֵי אֵינֶנּוּ מַצְלִיחִים לְהִזָּכֵר בְּהִתְרַחֲשׁוּת שֶׁבָּהּ כָעַסְתָּ אֵי פַּעַם!" נַעֲנָה הָרַב וְאָמַר: "נָכוֹן, אֲבָל אַתֶּם יוֹדְעִים בְּכַמָּה מַאֲמָצִים עוֹלֶה לִי הַדָּבָר?! מִטִּבְעִי אֲנִי כַּעֲסָן גָּדוֹל, אַךְ פַּעַם הִגִּיעַ לְיָדִי סֵפֶר שֶׁבּוֹ רָאִיתִי אֵיזֶה עֵצָה לְתַקֵּן אֶת מִדַּת הַכַּעַס. וְהָעֵצָה הִיא: שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁכּוֹעֵס יִלְבַּשׁ בֶּגֶד מְיוּחָד, וְלִפְנֵי שֶׁלּוֹבְשׁוֹ לֹא יִכְעַס, [וְהָרֶוַח בְּכָךְ שֶׁעַד שֶׁיִּלְבַּשׁ אֶת הַבֶּגֶד יֵרָגַע מֵהַכַּעַס], הִמְשִׁיכוּ הָאֲנָשִׁים וְשָׁאֲלוּ: "הֲלֹא יוֹדְעִים אָנוּ שֶׁבְּבֵיתְךָ יֶשְׁנָן בְּסַךְ הַכֹּל שְׁתֵּי חֲלִיפוֹת, אַחַת לְיוֹם חוֹל וְאַחַת לְשַׁבָּת. אֵיפֹה הִיא הַחֲלִיפָה שֶׁל הַכַּעַס?" וְהָרַב עָנָה: "פָּשׁוּט, אֲנִי הֶחְלַטְתִּי לְשַׁכְלֵל אֶת הָעֵצָה שֶׁבַּסֵּפֶר, וּכְדֵי לְהִמָּנַע לַחֲלוּטִין מֵהַכַּעַס, הוֹתַרְתִּי אֶת "חֲלִיפַת הַכַּעַס" שֶׁלִּי בַחֲנוּת...".