מתי אסור לאכול מצות?

א. יֵשׁ נוֹהֲגִים שֶׁלֹּא לֶאֱכֹל מַצּוֹת מֵרֹאשׁ חֹדֶשׁ נִיסָן עַד עֶרֶב פֶּסַח. אוּלָם מֵעִקַּר הַדִּין - מֻתָּר לֶאֱכֹל מַצּוֹת עַד יוֹם י"ג בְּנִיסָן, וְרַק בְּיוֹם י"ד בְּנִיסָן (שֶׁחָל הַשָּׁנָה בְּיוֹם שִׁשִׁי), אָסוּר לֶאֱכֹל מַצָּה עַד הַלַּיְלָה. וְלָכֵן, הַקּוֹנִים בְּיָמִים אֵלּוּ מַצּוֹת וְרוֹצִים לֶאֱכֹל מֵהֶם עַד יוֹם י"ד בְּנִיסָן - אֵין אִסּוּר בַּדָּבָר. וּמִי שֶׁנָּהַג אִסּוּר עַל עַצְמוֹ שֶׁלֹּא לֶאֱכֹל מַצּוֹת מֵרֹאשׁ חֹדֶשׁ נִיסָן עַד לֵיל הַסֵּדֶר: אִם חָשַׁב שֶׁהַדָּבָר אָסוּר וְעַכְשָׁיו הִתְבָּרֵר לוֹ שֶׁטָּעָה - מֻתָּר לוֹ לֶאֱכֹל. אַךְ, אִם יָדַע שֶׁזֶּה מֻתָּר אֶלָּא שֶׁהֶחְלִיט לְהַחְמִיר עַל עַצְמוֹ וְעַכְשָׁיו רוֹצֶה לֶאֱכֹל, יַעֲשֶׂה הַתָּרַת נְדָרִים.

ב. מָה מְבָרְכִים עַל הַמַּצָּה? לְמִנְהַג הַסְּפָרַדִּים רַק בְּפֶסַח מְבָרְכִים "הַמּוֹצִיא", אֲבָל לִפְנֵי אוֹ אַחֲרֵי פֶּסַח מְבָרְכִים "בּוֹרֵא מִינֵי מְזוֹנוֹת". וְהָאַשְׁכְּנַזִּים נוֹהֲגִים כָּל הַשָּׁנָה לְבָרֵךְ "הַמּוֹצִיא".

ג. יֵשׁ מִקְּהִלּוֹת הָאַשְׁכְּנַזִּים שֶׁמַּחְמִירִים לֹא לְהַרְטִיב בְּפֶסַח אֶת הַמַּצָּה בְּמַיִם, כֵּיוָן שֶׁחוֹשְׁשִׁים אוּלַי נִשְׁאַר מְעַט קֶמַח עַל הַמַּצָּה וְיָבוֹא לְהַחְמִיץ. אוּלָם מֵעִקַּר הַדִּין מֻתָּר לְהַרְטִיב אֶת הַמַּצּוֹת, וְכֵן לְטַגְּנָם אוֹ לְבַשְּׁלָם. וְכָךְ נָהֲגוּ הַסְּפָרַדִּים.

ד. בַּתּוֹרָה מוּבָאִים שְׁנֵי אִסּוּרִים לְגַבֵּי אִסּוּר חָמֵץ בְּפֶסַח, "לֹא יֵרָאֶה לְךָ חָמֵץ", "וְלֹא יֵרָאֶה לְךָ שְׂאֹר". וּכְדֵי שֶׁאָדָם לֹא יַעֲבֹר עַל אִסּוּרִים אֵלּוּ, חִיְּבוּ חֲכָמֵינוּ ז"ל בַּלַּיְלָה שֶׁלִּפְנֵי לֵיל הַסֵּדֶר לֵיל י"ד בְּנִיסָן - [הַשָּׁנָה יוֹם חֲמִישִׁי בָּעֶרֶב], לִבְדֹּק אֶת כָּל הַחוֹרִים וְהַפִּנּוֹת שֶׁבַּבָּיִת, וּלְוַדֵּא שֶׁאֵין שׁוּם חָמֵץ בַּבַּיִת.

ה. יֶשְׁנָם אֲנָשִׁים שֶׁחוֹשְׁבִים שֶׁהַבְּדִיקָה הִיא רַק מִן טֶקֶס, וְנִרְאָה לָהֶם שֶׁאֵין לְחַפֵּשׂ מַמָּשׁ חָמֵץ. וְטוֹעֲנִים אֵיךְ יִתָּכֵן שֶׁיִּהְיֶה חָמֵץ לְאַחַר שֶׁמְּנַקִּים אֶת הַבַּיִת וּמְצַחְצְחִים וְצוֹבְעִים אוֹתוֹ וְכוּ'. וְלָכֵן, הֵם רַק שָׂמִים עֲשָׂרָה פְתִיתִים וְאוֹסְפִים אוֹתָם וְזֶהוּ. אֲבָל טָעוּת בְּיָדָם! אֶלָּא, אַף עַל פִּי שֶׁמְּנַקִּים הֵיטֵב אֶת הַבַּיִת לִפְנֵי פֶּסַח, יֵשׁ לִבְדּוֹק בְּלֵיל י"ד אֶת כָּל הַבַּיִת בְּדִיקָה יְסוֹדִית וּמַקִּיפָה. גַּם מֵחֲמַת שֶׁהַנִּסָּיוֹן מַרְאֶה שֶׁמִּבְּלִי לָשִׂים לֵב מוֹצְאִים בַּפִּנּוֹת שְׁיָרֵי חָמֵץ, וּמֵעַל הַכֹּל - כָּךְ הִיא מִצְוַת חֲכָמִים.

* * *

רַעֲיוֹן מִפָּרָשַׁת הַשָּׁבוּעַ - שְׁמִינִי

אֶתְמוֹל לָמַדְנוּ, שֶׁאֲפִילוּ שֶׁנָּדָב וַאֲבִיהוּא פָעֲלוּ מִתּוֹךְ הִתְלַהֲבוּת וְרָצוֹן עַז, בְּכָל זֹאת נֶעֶנְשׁוּ וָמֵתוּ. וְלָמָּה? כִּי אֲפִילוּ שֶׁצָּרִיךְ לְהִתְלַהֵב בַּעֲבוֹדַת ה', בְּכָל זֹאת כְּשֶׁמַּנְהִיגִים אֲחֵרִים אֵין לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּכֹחַ וְעָצְמָה, אֶלָּא בַּעֲדִינוּת וַעֲנָוָה. כָּל אֶחָד מֵאִתָּנוּ הוּא מַנְהִיג. כָּל בָּעַל אָמוּר לְהַנְהִיג אֶת אִשְׁתּוֹ, כָּל אִשָּׁה אֲמוּרָה לְהַנְהִיג אֶת יְלָדֶיהָ, כָּל מְנַהֵל אָמוּר לְהַנְהִיג אֶת הָעוֹבְדִים שֶׁלּוֹ, מוֹרֶה בַּכִּתָּה אָמוּר לְהַנְהִיג אֶת הַתַּלְמִידִים, וְלָכֵן, כָּל אֶחָד חַיָּב לָדַעַת אֵיךְ מַנְהִיגִים. הַמַּנְהִיג הַגָּדוֹל שֶׁהָיָה לְעָם יִשְׂרָאֵל הוּא מֹשֶׁה רַבֵּנוּ, וְאִתּוֹ אַהֲרֹן הַכֹּהֵן. בְּכָל פַּעַם שֶׁעַם יִשְׂרָאֵל הִתְלוֹנְנוּ עֲלֵיהֶם הֵם הוֹרִידוּ אֶת הָרֹאשׁ וְעָנוּ בַּעֲנָוָה "וְנַחְנוּ מַה" - מִי אֲנַחְנוּ? הָעֲנָוָה הָיְתָה נֵר לְרַגְּלָם וְעָלֵינוּ לִלְמֹד מִכָּךְ.

לְצַעֲרֵנוּ בַּדּוֹרוֹת הַקּוֹדְמִים הָיוּ מְלַמְּדִים עִם כֹּחַ, וְאִם הַיֶּלֶד הָיָה עוֹשֶׂה מַשֶּׁהוּ לֹא טוֹב הָיוּ מַכִּים אוֹתוֹ וּלְעִתִּים אַף פּוֹצְעִים אוֹתוֹ. בַדּוֹר שֶׁלָּנוּ, נִתַּן לִרְאוֹת אֲנָשִׁים שֶׁלֹּא מְסֻגָּלִים לְהִתְקָרֵב לְתוֹרָה וּלְמִצְווֹת, בִּגְלַל מַה שֶׁהֵם עָבְרוּ בִּצְעִירוּתָם, יֵשׁ לָהֶם פָּשׁוּט "פֶּצַע" בַּנְּשָׁמָה שֶׁלֹּא מַצְלִיחַ לְהִתְאַחוֹת. (בַּמַּאֲמָר מֻסְגָּר נֹאמַר שֶׁאוֹתָם אֲנָשִׁים צְרִיכִים לָדַעַת שֶׁזֶּה לֹא פּוֹטֵר אוֹתָם מִלְּהִתְחַזֵּק, נָכוֹן שֶׁזֶּה קָשֶׁה יוֹתֵר מֵאֲחֵרִים אֲבָל זֶה כַּנִּרְאֶה הַנִּסָּיוֹן שֶׁלָּהֶם..) אוּלָם, כֻּלָּנוּ צְרִיכִים לָדַעַת שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְחַנֵּךְ יְלָדִים בְּמַכּוֹת אוֹ בִּצְעָקוֹת, אִי אֶפְשָׁר לְחַנֵּךְ בַּעַל אוֹ אִשָּׁה עִם מְרִיבוֹת וּבְרֹגֶז. וּבְוַדַּאי שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהַחְזִיר אֲנָשִׁים בִּתְשׁוּבָה עִם תַּקִּיפוּת. הַדֶּרֶךְ הָאֲמִתִּית לְחַנֵּךְ יְלָדִים, לִחְיוֹת בְּשָׁלוֹם עִם בֵּן/בַּת הַזּוּג וְלַקָּרֵב אֲנָשִׁים לָה' הִיא בַּעֲנָוָה וּבְאַהֲבָה. וְהִנֵּה פֶלֶא: בַּהֶמְשֵׁךְ מוֹפִיעַ פָּסוּק שֶׁמֹּשֶׁה רַבֵּנוּ כּוֹעֵס וְכָךְ נִכְתַּב: "וַיִּקְצֹף מֹשֶׁה עַל אֶלְעָזָר וְעַל אִיתָמָר.. מַ'דּוּעַ לֹ'א אֲ'כַלְתֶּם אֶ'ת הַ'חַטָּאת בִּ'מְקוֹם הַ'קֹּדֶשׁ" אֲבָל שִׂימוּ לֵב שֶׁהָרָאשֵׁי תֵּבוֹת כָּאן יוֹצְרוֹת אֶת הַמִּלִּים: מָלֵא אַהֲבָה - מַדְהִים!!