מאיזה גיל יש לחנך את הילד לברכת המזון?

א. נֶאֱמַר עַל אַבְרָהָם אָבִינוּ: "כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ה'", כְּלוֹמַר, שֶׁה' אָהַב אֶת אַבְרָהָם אָבִינוּ מִשּׁוּם שֶׁרָאָה כֵיצַד הוּא מְלַמֵּד אֶת בָּנָיו וְאֶת צֶאֱצָאָיו לָלֶכֶת בְּדֶרֶךְ ה' וְלִשְׁמוֹר אֶת מִצְווֹתָיו. מִכָּאן, יִלְמַד הָאָדָם כַּמָּה חָשׁוּב הוּא חִנּוּךְ הַיְלָדִים בְּדֶרֶךְ הַתּוֹרָה וְהַמִּצְווֹת.

ב. כָּל אָב וָאֵם מְחֻיָּבִים לְחַנֵּךְ אֶת בְּנֵיהֶם וּבְנוֹתֵיהֶם, וְלֹא כְאוֹתָם שֶׁחוֹשְׁבִים שֶׁאִם יַעַבְדוּ מִצֵּאת הַחַמָּה עַד צֵאת הַנְּשָׁמָה וְיָבִיאוּ הַרְבֵּה כֶסֶף הַבָּיְתָה, יֵצְאוּ בְכָךְ יְדֵי חוֹבָה וְיִקָּרְאוּ "הוֹרִים טוֹבִים", וְאִלּוּ אֶת שְׁאַר הַדְּבָרִים מַשְׁאִירִים לְבֵית הַסֵּפֶר לְלַמֵּד - טָעוּת בְּיָדָם!! הַהוֹרִים צְרִיכִים לְפַנּוֹת זְמַן כְּדֵי לְהַקְנוֹת לְיַלְדֵיהֶם אֶת הָעֲרָכִים הָאֲמִתִּיִּים.

ג. כְּשֵׁם שֶׁמְּלַמְּדִים תִּינוֹק אֵיךְ לְהַחֲזִיק מַזְלֵג, אֵיךְ לֶאֱכוֹל בְּדֶרֶךְ אֶרֶץ וּבְנִימוּס וְאֵיךְ לְהָרִים אֶת הַצַּלַּחַת בְּסוֹף הָאֹכֶל - כָּךְ צְרִיכִים לְלַמֵּד אוֹתוֹ אֵיךְ לְבָרֵךְ וּלְהוֹדוֹת לַה' בִּתְחִלַּת הַסְּעוּדָה וּבְסוֹפָהּ.

ד. יֶלֶד קָטָן שֶׁהִגִּיעַ לְגִיל חִנּוּךְ (5-6) שֶׁסִּיֵּם לֶאֱכוֹל סְעוּדָה עִם לֶחֶם - יֵשׁ לְחַנְּכוֹ לְבָרֵךְ בִּרְכַּת מָזוֹן.

ה. מֻתָּר לְבָרֵךְ בִּרְכַּת הַמָּזוֹן (או‍ֹ כָּל בְּרָכָה) יָחַד עִם הַיֶּלֶד מִילָה בְּמִילָה, אַף עַל פִּי שֶׁאוֹמֵר אֶת שֵׁם ה'. וְאַף עַל פִּי שֶׁהַגָּדוֹל לֹא אָכַל כְּלָל, מֻּתָּר לוֹ לְבָרֵךְ יָחַד עִם הַיֶּלֶד עַל מְנָת לְלַמְּדוֹ לְבָרֵךְ נָכוֹן.

ו. יָדוּעַ שֶׁמֵּרֶגַע הַלֵּידָה מִתְלַוֶּה לָאָדָם יֵצֶר הָרָע וְרַק בַּבָּר מִצְוָה מַגִּיעַ הַיֵּצֶר הַטּוֹב. לָכֵן, צְרִיכִים לִהְיוֹת חֲכָמִים מוּל הַתַּחְבּוּלוֹת שֶׁלּוֹ. לִפְעָמִים כְּשֶׁמְּבַקְּשִׁים מֵהַיֶּלֶד לְבָרֵךְ הוּא אוֹמֵר: "כְּבָר בֵּרַכְתִּי", וְאָנוּ יוֹדְעִים שֶׁהוּא לֹא בֵּרַךְ, אַךְ אִם נֹאמַר לוֹ שֶׁיְּבָרֵךְ שׁוּב הוּא יֹאמַר: "אֲבָל אָסוּר לְבָרֵךְ בְּרָכָה לְבַטָּלָה?..." בְּמִקְרֶה כָזֶה צָרִיךְ לוֹמַר לוֹ: "אֵין אִסּוּר בְּרָכָה לְבַטָּלָה לִילָדִים פָּחו‍ֹת מִגִּיל בַּר מִצְוָה, וְלָכֵן אֲנִי רוֹצֶה לִשְׁמוֹעַ אוֹתְךָ מְבָרֵךְ שׁוּב יָפֶה בְקוֹל רָם..." וּמֻמְלָץ לָתֵת לוֹ הַפְתָּעָה קְטַנָּה מִדֵּי פַּעַם.

* * *

שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ - הֶחָכָם מִכָּל אָדָם - אָמַר (מִשְׁלֵי, יא', כְּט'):

"עוֹכֵר בֵּיתוֹ - יִנְחַל רוּחַ, וְעֶבֶד אֱוִיל לַחֲכַם לֵב"

יֶשְׁנָם אֲנָשִׁים שֶׁכְּשֶׁאַתָּה עוֹמֵד לְיָדָם אַתָּה מַרְגִּישׁ כְּמוֹ בְתוֹךְ אוֹטוֹבּוּס "אוּף.." "אוּף.." הֵם מוֹצִיאִים רוּחַ כָּל הַזְּמַן.. קָשֶׁה לָהֶם, אֵין לָהֶם כּוֹחַ, אֵין לָהֶם חֵשֶׁק, זֶה לֹא הַיּוֹם שֶׁלָּהֶם, זֶה לֹא מַתְאִים לָהֶם... בְּקִצּוּר - זֶה לֹא זֶה! וְהֵם מִסְתּוֹבְבִים בָּטֵל כָּל הַיּוֹם..

אוֹמֵר שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ: עוֹכֵר בֵּיתוֹ - יִנְחַל רוּחַ - סוֹפָם שֶׁל אֲנָשִׁים אֵלּוּ שֶׁמּוֹצִיאִים רוּחַ כָּל הַיּוֹם - שֶׁבֵּיתָם יִהְיֶה עָכוּר וּפָגוּעַ, בִּמְקוֹם שֶׁיִּהְיֶה מָלֵא בְשֶׁפַע טוֹבָה וּבְרָכָה - הוּא מִתְמַלֵּא בִקְטָטָה וּמְרִיבָה עַל כָּךְ שֶׁאֵין אֹכֶל, וְאֵין בְּגָדִים וְכוּ'. אִם הָיוּ מַשְׂכִּילִים - הָיוּ יוֹצְאִים לִפְעֹל, לִלְמוֹד וְלַעֲבֹד וּבְכָךְ הָיְתָה הַבְּרָכָה שׁוֹרָה בְבֵיתָם.

אוּלָם, יֵשׁ עוֹד אָדָם שֶׁעוֹכֵר אֶת בֵּיתוֹ עַל יְדֵי הוֹצָאַת רוּחַ. זֶהוּ הָאָדָם שֶׁתָּמִיד יֵשׁ בְּפִיו תְּלוּנוֹת עַל אִשְׁתּוֹ וְעַל יְלָדָיו. "לָמָה לֹא גִיהַצְתָּ לִי חֻלְצָה"? "לָמָה לֹא הִכְנַסְתָּ אֶת הַסִּיר לַמְּקָרֵר"? "לָמָּה בִזְבַּזְתָּ יוֹתֵר מִמָּה שֶׁסִּכַּמְנוּ"? וְכֵן הָאִשָּׁה, לִפְעָמִים תּוֹךְ כְּדֵי שֶׁמְּנַקָּה אֶת הַבָּיִת אֶפְשָׁר לִשְׁמוֹעַ: "לָמָה הֵם לֹא שָׂמִים אֶת הַגַּרְבַּיִם בְּסַל הַכְּבִיסָה?" "לָמָה הַכֵּלִים תָּמִיד עַל הַשַּׁיִשׁ"? וְכָךְ הָלְאָה..

עוֹכֵר בֵּיתוֹ - יִנְחַל רוּחַ - אָדָם כָּזֶה - עוֹכֵר וּמַעֲכִיר אֶת בֵּיתוֹ! אֵין הַכַּוָּנָה שֶׁלֹּא צָרִיךְ לְהָעִיר וּלְקַבֵּל אֶת כָּל הָעִוּוּתִים בְּחִיּוּךְ.. וְוַדַּאי שֶׁיֵּשׁ לְתַקֵּן אֶת הַמְּצִיאוּת, אֲבָל הַתְּלוּנוֹת הַלָּלוּ מֵאָז וּמִתָּמִיד לֹא הֵנִיבוּ פֵרוֹת וְתוֹצָאוֹת! הֲרֵי אַתָּה נוֹשֵׁף בְּרוּחֲךָ וּמוֹצִיא אֶת זַעַמְךָ בַּמִּשְׁפָּטִים הָאֵלּוּ כְבָר שָׁנִים אֲרֻכּוֹת, וּבְכָל זֹאת אֵין מִי שֶׁיִּשְׁמַע! לְהִתְלוֹנֵן כָּל הַזְּמַן זֶה לִהְיוֹת עֶבֶד אֱוִיל! כִּי רַק הָעֶבֶד הָאֱוִיל אֵין לוֹ מָה לַעֲשׂוֹת אֶלָּא רַק לְהִתְלוֹנֵן! אֲבָל אָדָם חָכָם פּוֹעֵל בְּצוּרָה אַחֶרֶת - הוּא מְדַבֵּר בְּדֶרֶךְ כָּבוֹד עִם אִשְׁתּוֹ וִילָדָיו וּמַרְאֶה לָהֶם שֶׁהֵם חֲשׁוּבִים וּרְצוּיִים, וְאָז מְבַקֵּשׁ מֵהֶם לְהִתְנַהֵג כָּרָאוּי.