מדוע הניח ראש המנזר תפילין?

לאחרונה מסתובב ברשת מונולוג מרגש מאת הרב זאב קרומבי מחב"ד שמוכיח עד כמה הנשמה היהודית קשורה לבורא עולם, גם במצבים הכי קיצוניים ולא צפויים. הנה הוא לפניכם בשינויי עריכה קלים. בני, הרב מענדי, משמש כשליח במדינת סרי-לנקה, שליד הודו. לפני כשנה הגענו לסרי לנקה לתספורת של הנכד שלנו לויק שיח. באחד הימים, בעודנו משוטטים ברחובות העיר, קרא מענדי לי לפגוש את חברו. לתדהמתי ראיתי את מענדי משוחח עם נזיר בודהיסטי מבוגר, עוטה גלימה בודהיסטית כתומה. מסתבר שהנזיר הזה הוא יהודי בשם משה. כשהיה ילד גר באינדונזיה, אבל היפנים רצחו את אביו ואת כל אחיו. אמו היהודייה ברחה איתו להולנד, אולם לשם הגיעו הנאצים, ורצחו את כל משפחת אימו. הוא נשלח לסרי לנקה בתור ילד צעיר, ומאז חי יותר מחמישים שנה במנזר, בגונגלים שבדרום סרי לנקה.

השנים הרבות במנזר הבודהיסטי לא הצליחו לכבות את הניצוץ היהודי שבלבו של משה. בשיחה המרגשת שהייתה לנו, העלה משה זיכרונות מהתפילות שהשתתף בהן בילדותו בבית הכנסת, וידע אפילו לשיר בצורה מגומגמת את התפילה "אבינו מלכנו". הוא גם סיפר לנו, שאמו (שהתחתנה עם לא יהודי) מעולם לא הסכימה לאכול או לבשל בשר של "דבר אחר". הוא זכר שאימא שלו הייתה "רוחצת פעם בשנה את כל הכלים בבית"... .
עמדנו באמצע העיר, ומענדי הניח לו תפילין. מענדי פגש כבר בעבר את משה, וגם נתן לו מספר ספרים על יהדות. במנזר שלו שבאמצע הגונגל, משה קרא את הספר "נביא מקרבך" בתרגום לאנגלית, והתרגש מאוד.
השגחה פרטית מדהימה הפגישה אותנו שנית. בזמן הקצר שנותר עד לשקיעה, מענדי הניח תפילין למשה, וקרא איתו "שמע ישראל". במוחי התנגן הניגון "אשריכם ישראל" שמתנגן כל הלילה במירון, ויום קודם לכן התנגן בתספורת של לויק שיח. "אשריכם ישראל" שהנשמה היהודית תמיד נשארת קשורה לבורא העולם.
מי יכול להעריך נשמה של יהודי? עמדתי באמצע הרחוב, ודמעות של התרגשות זלגו מעיני, כשניסיתי להבין, מה מניע את משה, אחרי יותר מחמישים כראש מנזר בודהיסטי, להפשיל את שרוולו להנחת תפילין? התושבים המקומיים שסביבנו הסתכלו עלינו בפליאה. מה עושה "הקדוש" שלהם יחד עם האנשים בעלי הלבוש המוזר? ואני נזכרתי בדבריו הקדושים של הרבי מחב"ד בשם הבעל שם טוב, ששבעים או שמונים שנה של חיים שוויים בשביל לעשות טובה אחת ליהודי, בגשמיות או ברוחניות.