יצא מהשירותים ורוצה לאכול לחם – כיצד יטול ידיו?

א. אָדָם שֶׁיָּצָא מֵהַשֵּׁירוּתִים וְרוֹצֶה לֶאֱכוֹל לֶחֶם כֵּיצַד עָלָיו לִטּוֹל יָדַיִם? יֶשְׁנָן כַּמָּה אֶפְשָׁרוּיוֹת וְנִכְתֹּב כָּאן אֶת הַטּוֹבָה מִבֵּינֵיהֶן. מֵאַחַר וְהַנְּטִילָה שֶׁלְּאַחַר הַשֵּׁירוּתִים אֵינָהּ חַיֶּבֶת לִהְיוֹת מִכְּלִי, וְאִלּוּ הַנְּטִילָה לַסְּעוּדָה חַיֶּבֶת כְּלִי. לָכֵן - יִפְתַּח אֶת הַבֶּרֶז וְיַכְנִיס אֶת יָדָיו תַחַת הַמַּיִם הַזּוֹרְמִים לְסֵרוּגִין (יָמִין שְׂמֹאל, יָמִין שְׂמֹאל, יָמִין שְׂמֹאל) וִיבָרֵךְ "אֲשֶׁר יָצָר". אַחַר כָּךְ יִקַּח אֶת הַ'נַּטְלָה' אוֹ כְלִי אַחֵר וְיִטֹּל יָדָיו לַסְּעוּדָה כָרָגִיל וִיבָרֵךְ "עַל נְטִילַת יָדַיִם". (וְרָאוּי שֶׁיְּנַגֵּב אֶת יָדָיו בֵּין שְׁתֵּי הַנְּטִילוֹת).

ב. כָּתוּב בַּתּוֹרָה: "וְלִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל" וְאֵין הַכַּוָּנָה רַק לְעִוֵּר בְּגַשְׁמִיּוּת, אֶלָּא כָל אָדָם שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ דָּבָר מְסֻיָּם נֶחְשָׁב כְּעִוֵּר, וּמִחוֹבָתֵנוּ לִשְׁמוֹר עָלָיו מֵהַכִּשָּׁלוֹן הַצָּפוּי לוֹ. וְלָכֵן, אִם רוֹאִים אָדָם שֶׁעוֹמֵד לַעֲבוֹר עֲבֵרָה אֵין לְסַיֵּעַ לוֹ לַעֲבוֹר אוֹתָהּ, כִּי בְכָךְ שָׂמִים מִכְשׁוֹל לְנִשְׁמָתוֹ. וַאֲפִילוּ שֶׁהוּא מְעֻנְיָן לְהִכָּשֵׁל - אָסוּר, כִּי הוּא חָפֵץ בָּהּ מְחֹסֶר יְדִיעָה וַהֲבָנָה בְחוּמְרָתָה. וְלָכֵן, כָּתוּב בַּ'שּׁוּלְחָן עָרוּךְ' שֶׁאִם בָּא אֵלֶיךָ יְהוּדִי שֶׁאֵינוֹ מְבָרֵךְ לִפְנֵי שֶׁאוֹכֵל וְשׁוֹתֶה, אוֹ שֶׁאֵינוֹ נוֹטֵל יָדַיִם - אָסוּר לָתֵת לוֹ לֶאֱכוֹל אוֹ לִשְׁתּוֹת, מַדּוּעַ? כִּי אַתָּה מַכְשִׁיל אוֹתוֹ בְכָךְ שֶׁיֹּאכַל לְלֹא בְּרָכָה וּלְלֹא נְטִילָה. אוּלָם, בְּיָמֵינוּ הֲלָכָה זוֹ הִשְׁתַּנְּתָה מְעַט. לְצַעֲרֵנוּ, יֶשְׁנָם הַרְבֵּה אֲנָשִׁים שֶׁבְּלִבָּם אוֹהֲבִים אֶת הַתּוֹרָה וּמַעֲרִיכִים אֶת הַצַּדִּיקִים, אֶלָּא שֶׁהִתְרַחֲקוּ מְאֹד מֵהַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה וּמֵהַמִּצְווֹת הַמְּתוּקוֹת וְהִתְרַגְּלוּ לֶאֱכוֹל בְּלִי נְטִילָה, וְלֹא רוֹאִים בָּזֶה שׁוּם פְּסוּל... וְאִם לֹא נְכַבֵּד אוֹתָם בְּאֹכֶל וּשְׁתִיָּה - לֹא רַק שֶׁלֹּא יָבִינוּ אוֹתָנוּ, אֶלָּא מִתּוֹךְ כַּעֲסָם יִתְרַחֲקוּ עוֹד יוֹתֵר מֵהַתּוֹרָה וּמֵהַמִּצְווֹת וְנִמְצָא שֶׁהִכְשַׁלְנוּ אוֹתָם בָּעֲבֵרוֹת גְּדוֹלוֹת יוֹתֵר. לָכֵן, כְּדַאי לְנַסּוֹת שְׁנֵי דְּבָרִים: 1. לְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ בְשָׂפָה יָפָה: "אוּלַי תְּזַכֶּה אוֹתִי בִּבְרָכָה שֶׁלְּךָ? אֲנִי רוֹצֶה לַעֲנוֹת 'אָמֵן'"... 2. לְבָרֵךְ בְּקוֹל רָם וּלְכַוֵּן לְהוֹצִיא אוֹתוֹ יְדֵי חוֹבָה, וְהוּא יִשְׁמַע וְיַעֲנֶה 'אָמֵן'. וְאִם גַּם זֶה לֹא שַׁיָּךְ - מֻתָּר לָתֵת לוֹ לֶאֱכוֹל.

* * *

שְׁלמֹה הַמֶּלֶךְ - הֶחָכָם מִכָּל אָדָם - אָמַר (מִשְׁלֵי, יא', יא'):

"בְּבִרְכַּת יְשָׁרִים תָּרוּם קָרֶת וּבְפִי רְשָׁעִים תֵּהָרֵס"

טוֹב לְקַבֵּל בְּרָכָה מִכָּל אָדָם אֲפִילוּ מֵאָדָם פָּשׁוּט, וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲזַ"ל בַּגְּמָרָא (מְגִלָּה טו): "אָמַר רַבִּי חֲנִינָא: לְעוֹלָם אַל תְּהִי בִּרְכַּת הֶדְיוֹט קַלָּה בְעֵינֶיךָ". אוּלָם, בִּרְכַּת אָדָם גָּדוֹל יֵשׁ לָהּ הַשְׁפָּעָה אַדִּירָה, וְאִלּוּ בִּרְכַּת רָשָׁע לֹא רַק שֶׁאֵינָהּ מוֹעִילָה אֶלָּא גַם יְכוֹלָה לְקַלְקֵל אֶת הַמִּתְבָּרֵךְ. כְּמוֹ שֶׁרָאִינוּ אֵצֶל רִבְקָה שֶׁבֵּרְכָה לָבָן שֶׁיִּתְרַבֶּה זַרְעָהּ מְאֹד, וּמֵחֲמַת "בִּרְכָּתוֹ" הָיְתָה עֲקָרָה עֶשְׂרִים שָׁנָה!! וְזֶה כַּוָּנַת שְׁלמֹה הַמֶּלֶךְ ע"ה: בְּבִרְכַּת יְשָׁרִים תָּרוּם קָרֶת - בְּבִרְכָּתָם שֶׁל הַיְשָׁרִים מִתְרוֹמֶמֶת הָעִיר וְהַקִּרְיָה וְיוֹרְדוֹת הַשְׁפָּעוֹת טוֹבוֹת לָעוֹלָם. וְאִלּוּ וּבְפִי רְשָׁעִים תֵּהָרֵס!!

אֶחָד הַצַּדִּיקִים הַקְּדוֹשִׁים שֶׁהָיָה יָדוּעַ בְּבִרְכוֹתָיו שֶׁאֵינָן שָׁבוֹת רֵיקָם הָיָה רַבִּי יִשְׂרָאֵל אַבּוּחֲצִירָא הַמְּכוּנֶה הַ'בָּבָּא סָאלִי', רָאוּ אֶצְלוֹ נִסִּים גְּלוּיִים וּנְדִירִים, מַמָּשׁ נֶגֶד הַטֶּבַע. הַמְּפֻרְסָם שֶׁבָּהֶם הוּא הַסִּפּוּר עַל אָדָם שֶׁהָיָה מְשֻׁתָּק בְּרַגְלָיו וּמְרֻתָּק לְכִסֵּא גַלְגַּלִּים שֶׁהִגִּיעַ לָרָב, וּבִקֵּשׁ מִמֶּנּוּ שֶׁיְּבָרְכוֹ שֶׁיּוּכַל לַעֲמוֹד עַל רַגְלָיו. הָרַב, שְׁאָלוֹ הַאִם אַתָּה שׁוֹמֵר שַׁבָּת וּמַנִּיחַ תְּפִלִּין, וְהָאִישׁ הֵשִׁיב בִּשְׁלִילָה. אָמַר לוֹ הָרַב: אִם תְּקַבֵּל עַל עַצְמְךָ לִשְׁמוֹר אֶת הַמִּצְווֹת הַלָּלוּ (שֶׁהֵן יְסוֹדִיּוֹת וְעִקָּרִיוֹת) - אֲבָרֵךְ אוֹתְךָ. הוּא קִבֵּל עַל עַצְמוֹ, הָרַב בֵּרַךְ אוֹתוֹ וְאָז צִוָּה עָלָיו: "קוּם עַל רַגְלֶיךָ!" הָאִישׁ הִסְבִּיר לָרָב שֶׁזֶּה כַּמָּה שָׁנִים שֶׁהוּא מְשֻׁתָּק בְּרַגְלָיו, אַךְ הָרַב בְּשֶׁלּוֹ: "אָמַרְתִּי שֶׁתָּקוּם עַל רַגְלֶיךָ!!" הוּא נִסָּה לְהָזִיז אֶת רַגְלָיו וְהִנֵּה זֶה פֶלֶא!! אַט אַט הוּא הִצְלִיחַ לְהִתְרוֹמֵם מֵהַכִּסֵּא וְלַעֲמוֹד וְאַף לָלֶכֶת בְּרַגְלָיו. מֵרֹב אֹשֶׁר וְשִׂמְחָה הֵרִים טֶלֶפוֹן מִיָּד לְאִשְׁתּוֹ לְבַשֵּׂר לָהּ שֶׁהוּא עוֹמֵד עַל רַגְלָיו וְהוֹלֵךְ כְּכָל הָאָדָם. כְּשֶׁשָּׁאֲלוּ אֶת הָרַב כֵּיצַד הִגִּיעַ לְמַעֲלָה זוֹ שֶׁבִּרְכּוֹתָיו מִתְקַיְּמוֹת הִסְבִּיר: חֲכָמִים אָמְרוּ "הַשּׁוֹתֶה מַיִם לְצִמְאוֹ מְבָרֵךְ שֶׁהַכֹּל נִהְיָה בִּדְבָרוֹ", וְאֵין מַיִם אֶלָּא תוֹרָה, אִם לוֹמְדִים אֶת הַתּוֹרָה מִתּוֹךְ צִמָּאוֹן וְחֵשֶׁק, אָז, "מְבָרֵךְ שֶׁהַכֹּל נִהְיָה בִּדְבָרוֹ" - כָּל מָה שֶׁמְּבָרֵךְ - מִתְקַיֵּם! בְּבִרְכַּת יְשָׁרִים תָּרוּם קָרֶת!