היום לפני: כ"ד בטבת – יום הסתלקותו של האדמו"ר הזקן

בי"ח באלול התק"ה (1745 למניינם) נולד רבי שניאור זלמן מליאדי בעיירה ליאוזנא שברוסיה לאביו, רבי ברוך שהשתייך לעדת "הנסתרים" ומחסידיו המסורים של הבעל שם טוב.

מסופר שעוד בטרם נולד רבי שניאור זלמן, הבעל שם טוב מסר להוריו הוראות מדויקות כיצד לגדלו ולחנכו.

עוד בהיותו ילד נודע רבי שניאור זלמן כפלאי, והבעל שם טוב הזהיר את הוריו שיסתירוהו מעין הרואים, ושבל יספרו את חכמותיו לאנשים.

ברישומי קהילת ליאוזנא כתוב כי בהיותו בן 5 שנים בלבד, התקבל רבי שניאור זלמן כאחד מטובי העיר המובחרים המנהלים את סדר היום הציבורי בעיר. כאשר הגיע לגיל מצוות, נרשם רבי שניאור זלמן בספרי העיר כחבר מן המניין ברשימת טובי העיר. גדולי העיר כינו את רבי שניאור זלמן הצעיר בתארים מופלגים ומדהימים, שגאונים ישישים לא זכו לקבלם בקלות.

מלבד היותו של רבי שניאור זלמן הצעיר בקיא וגאון עצום בתורה, הוא היה בקיא עצום אף במדע. רבי שניאור זלמן הצליח לפתור שתי בעיות קשות אשר העסיקו את כל הפרופסורים והמומחים שבאזורו, והם בתגובה היללו אותו והתפעלו מכישרונותיו וידיעותיו.

בהיותו בן 18-20 נסע אל העיירה מזריטש בה הנהיג את תנועת החסידות המגיד ממזריטש, רבי דוד בער אשר מילא את מקומו של הבעל שם טוב בהנהגת תנועת החסידות. ובמהרה הפך רבי זלמן שניאור לתלמידו המובהק והבכיר.

המגיד ממזריטש שיבח בכתביו את רבי זלמן שניאור הצעיר: "שיקול הדעת הראשון של תלמידי הותיק, רבי זלמינא בעל השולחן ערוך יחיה – היא נבואה קטנה, וכל היוצא מפיו יעשה. כי אם היה בדורו של אדמו"ר הבעל שם טוב זיע"א גם כן היה מצוין".

בשנת התקל"ג (1773 למניינם) כאשר נפטר המגיד ממזריטש, התמנה רבי זלמן שניאור לאחראי על אופן הפעילות והעבודה של החסידים. לאחר שלוש שנים נוספות, התמנה אף לנשיא החסידות בליטא.

בשנת התקנ"ט (1799 למניינם) נאסר רבי זלמן שניאור על ידי השלטון הצארי, כחלק מהדיכוי של יהודי אירופה. רבי זלמן שניאור ריצה תקופת מאסר של 53 ימים באשמת מרידה במלכות, ונגזר עליו עונש מוות.

בי"ט בכסלו באותה שנה, הצליח רבי זלמן שניאור להוכיח את חפותו, והשתחרר מהמאסר בכבוד ובניצחון גדול. חסידי חב"ד חוגגים את יום חירותו לחירות, כ"חג הגאולה".

באחרית ימים החל צבאו של נפליאון, קיסר צרפת להתקדם לעבר רוסיה. בערב ראש חודש אלול התקע"ב (1812) החליט רבי זלמן שניאור לברוח מעירו לאדי.

במשך כמה חודשים הטלטלו הרבי ובני משפחתו מלווים בקבוצת חסידים, עד שהגיעו לכפר פייענה בחודש טבת באותה השנה. בכפר פייענה חלה הרבי ובמוצאי שבתפרשת שמות אור לכ"ד בטבת התקע"ג (1813 למניינם) עלתה נשמתו הטהורה למרומים, והוא נטמן בעיירה רחוקה, האדיטש.

יום הסתלקותו של האדמו"ר הזקן ידוע כיום נעלה שבו הוא "פועל ישועות בקרב הארץ".