הרגשנו שמשהו ממרק לנו את הנשמה: ערב הפרשת חלה עם הרבנית קרן כהן

עבור ערוץ הידברות,

שלום רב,

גדלתי בבית חילוני. לגמרי. אבי ז"ל עבר את השואה, היה שחקן תיאטרון כל חייו. אמי שנפטרה בשנה שעברה, רקדנית-שחקנית וכוריאוגרפית. הדת, אפילו המסורת, כמעט ולא היו קיימים בביתנו. אבל הזהות היהודית, הלאומית, הצורך שלנו כעם להיות מאוחדים, לקדש את החיים, היו גם היו.

איני יודעת להסביר מדוע, אבל מאז שנפטרה אמי האהובה, משהו בי החל נאחז בבורא עולם. ונסיבות שונות בחיי האישיים, פתחו בפני קצה קצהו של צוהר היכרות.

לפני מספר חודשים העליתי בפני חמותי (שרצה האל והיא אשה חרדית, חוזרת בתשובה) את רצוני לעשות הפרשת חלה בביתי. היא התקשרה אליכם, ואתם אליי. הסברתי שאנחנו קהל חילוני, מעולמות שונים: שתי חרדיות, נשים קשות יום, מורות בתיכון, עיתונאיות – ממקומות שונים בארץ. אבל אתם נעניתם בשמחה לאתגר ההטרוגניות. אנחנו ישבנו וחיכינו.

ואז הגיעה קרן.

וקרן פתחה לבבות. בפשטות, מתוך קבלה, לא מתוך התנשאות חרדית שלעיתים מרתיעה, וכך, באופן מעורר השתאות, חיברה מנעד הטרוגני, כמעט בלתי אפשרי של נשים, לכדי נשמה אחת. בהומור, בזרימה, ברהיטות יוצאת דופן, היא גרמה לכולנו – אמהות, סבתות, בחורות צעירות, לכולנו, להרגיש מחובקות, להרגיש שמשהו ממרק לנו את הנשמה. וכל דמעה שזלגה, וכל חיוך, כל בדל רגש – נעטפו באור גדול. אור, שלי, עדיין קשה להגדיר במילים.

אז תודה.