סיפורי אמונה
סיפור לשבת: שנה וחצי של לילות נטולי שינה
בג' חשון נציין שנתיים לפטירתו של מרן, מאור ישראל רבינו עובדיה יוסף, זכרו יגן עלינו. מי היה הקורא בכף היד, שחילץ את מרן ממצרים? וכיצד טיפל מרן ב-900 תיקי עגונות לאחר מלחמת יום הכיפורים? שני סיפורים לכבודו
- גד שכטמן
- כ"ה תשרי התשע"ו
בג' חשון יציין עם ישראל בגעגוע ובצער שנתיים לפטירתו של מאור הגולה בדורות האחרונים, מרן שר התורה הגאון רבינו עובדיה יוסף זיע"א. נציין כאן שתי פנינים קטנות מתוך דברים שסיפר מרן בעצמו.
בשנת תש"ח (47') עבר מרן למצרים, שם שימש סגן הרב הראשי, הרב נחום אפנדי, ואב בית דין. בשנת תש"י הוא החליט לשוב ארצה, אבל נתקל בבעיה כשהשלטונות המצרים סירבו לחדש את דרכונו ולתת לו אשרת יציאה לישראל.
ימים רבים הצטער מרן על העובדה שמעכבים אותו מלשוב ארצה, עד שבאחד הימים הגיע יהודי בשם ליאון גבאי. מרן כותב עליו שהיה יודע להביט בכף ידו של האדם ולומר לו מה עבר עליו, מה קורה איתו בהווה ומה יעבור עליו בעתיד...
מר ליאון התלווה למרן למשרד הפנים וניגש לפקיד. הפקיד שלא הכיר אותו שאל לרצונו, ומר ליאון השיב לו שאם ברצונו לראות דבר שלא ראה מעולם – שיגיש לו את כף היד. הפקיד הביט בו בחשדנות, אבל הסקרנות גברה עליו. הוא הושיט את כף ידו לליאון שהביט בה מספר רגעים.
"אתמול בלילה הייתה לך מריבה קשה עם אשתך", אמר ליאון לפקיד ההמום, "ישבת כל הלילה ובכית בגלל זה". מילותיו של המצרי נעתקו מפיו.
"אם אתה רוצה להשלים איתה", המשיך ליאון להפתיע את המצרי, "תעשה כך וכך", הפקיד נענע בראשו לאישור, אכן, זה מה שאשתו אוהבת... מהיכן יודע זאת היהודי המוזר?!
וליאון ממשיך להבטיח לו: "ברגע שתעשה את זה היא תתפייס, תסכים לוותר לך, השלום ביניכם ישוב על כנו והכל יהיה בסדר..."
הפקיד המצרי היה מוכן לקטוף עבור ליאון את הירח: "מה אדוני רוצה במשרד הפנים?"
ליאון חייך בשלווה: דרכון לחכם היהודי שנמצא פה, ואם אפשר להזדרז כי הזמן שלו יקר...
המצרי הושיב את שנינו ליד השולחן, סיפר מרן, וביקש שנמתין. הוא הסתובב מעט בין החדרים, דיבר עם הפקידים, החתים ושרבט, בירר איתנו פרטים וליווה אותנו בכבוד רב להמשך הדרך.
* * *
השורות הבאות אופטימיות פחות, אך יש בהן בכדי להעיד על תעצומות נפשו של מרן זיע"א עבור העם היושב בציון. בזמן מלחמת יום הכיפורים היו חללים ונעדרים רבים שלא ניתן היה לקבוע את מותם או לזהותם בצורה קלה.
תשע מאות (!) תיקי עגונות הועברו למרן מתוקף כהונתו כרב הראשי לישראל. הוא מספר על חוויות קשות מאוד בעת זיהוי הממצאים שהובאו לפניו, ועל לילות נטולי שינה במשך שנה ומחצה בשל הקושי הנפשי הכרוך בעבודה הקשה הזו.
בעבודת פרך תורנית ונפשית התיר מרן את רוב רובן של העגונות מן המלחמה הזו, וב"ה אף לא אחד מן התיקים שהותרו על ידו – התגלה כטעות.
בישיבת הממשלה דאז הוגשה שאילתא לפני ראש הממשלה, גולדה מאיר. "מדוע 900 תיקי עגונות הועברו לרב עובדיה יוסף, בעוד שלצידו מכהן רב ראשי נוסף, אשכנזי? שיחלקו את התיקים חצי-חצי".
תשובתה של ראש הממשלה הייתה חדה וקצרה: כאשר הרב עובדיה מתיר, איש לא מערער ומהרהר אחריו. רק הוא יטפל בתיקים אלו...