המתפלל יחיד, צריך לומר וידוי?

א. לְאַחַר הַוִּדּוּי בִּתְפִלַּת שַׁחֲרִית אוֹמְרִים "יג' מִדּוֹת", וּכְבָר הִסְבַּרְנוּ בַּאֲרִיכוּת בַּיָּמִים הַקּוֹדְמִים מָה עִנְיָנָם.

ב. לְאַחַר יג' מִדּוֹת אוֹמְרִים בַּעֲמִידָה אֶת הַפָּסוּק: "רַחוּם וְחַנּוּן חָטָאנוּ לְפָנֶיךָ רַחֵם עָלֵינוּ וְהוֹשִׁיעֵנוּ", כֵּיוָן שֶׁפִּסְקָה זוֹ עֲדַיִן שַׁיֶּכֶת לַוִּדּוּי, וּלְאַחַר מִכֵּן יוֹשְׁבִים וְאוֹמְרִים אֶת הַמִּזְמוֹר "לְדָוִד אֵלֶיךָ ה'".

ג. מִנְהַג הַסְּפָרַדִּים לוֹמַר אֶת מִזְמוֹר: "לְדָוִד אֵלֶיךָ" בִּישִׁיבָה. וְאִם נִמְצָא בְּמָקוֹם שֶׁאֵין לוֹ אֶפְשָׁרוּת לָשֶׁבֶת יָכוֹל לְאוֹמְרוֹ גַּם בַּעֲמִידָה. וְכֵן אִם יֵשׁ מֵאַחֲרָיו אָדָם שֶׁלֹּא סִיֵּם אֶת תְּפִילַת הָעֲמִידָה וְהוּא מְחַכֶּה לוֹ שֶׁיְּסַיֵּם יָכוֹל לוֹמַר מִזְמוֹר זֶה בַּעֲמִידָה.

ד. מִזְמוֹר "לְדָוִד אֵלֶיךָ ה'", נִקְרָא 'נְפִילַת אַפַּיִם', וְהוּא נֶחְשָׁב כְּהֶמְשֵׁךְ לִתְפִלַּת הָעֲמִידָה, וְעַל כֵּן אָסוּר לְהַפְסִיק בֵּינֵיהֶם לְשׁוּם דִּבּוּר מִלְּבַד לַאֲמִירַת וִדּוּי וְיג' מִדּוֹת.

ה. הַטַּעַם שֶׁמִּזְמוֹר "לְדָוִד אֵלֶיךָ ה'" נִקְרָא 'נְפִילַת אַפַּיִם', לְפִי שֶׁנִּתְקַן לְאוֹמְרוֹ בִּנְפִילַת אַפַּיִם, דְּהַיְנוּ שֶׁמַּפִּיל פָּנָיו עַל זְרוֹעוֹ הַשְּׂמָאלִית וְאוֹמֵר אֶת הַמִּזְמוֹר. בַדּוֹרוֹת הָרִאשׁוֹנִים הָיוּ עוֹשִׂים זֹאת בְּדֶרֶךְ שֶׁל קִדָּה שֶׁהָאוֹמֵר אֶת הַמִּזְמוֹר הָיָה נוֹפֵל עַל פָּנָיו אַרְצָה. אוּלָם, כַּיּוֹם אֵין אָנוּ נוֹהֲגִים כָּךְ מִפְּנֵי שֶׁכָּתְבוּ הַמְּקֻבָּלִים שֶׁמִּי שֶׁנוֹפֵל עַל פָּנָיו בְּמִזְמוֹר זֶה וְלֹּא מְכַוֵּן כָּרָאוּי - יֵשׁ בְּכָךְ סַכָּנָה גְּדוֹלָה. וְלָכֵן, אוֹמְרִים זֹאת בִּישִׁיבָה.

ו. הָאַשְׁכְּנַזִּים כֵּן נוֹהֲגִים לִפּוֹל עַל פְּנֵיהֶם מֵאַחַר וְאֵין הֵם אוֹמְרִים אֶת הַמִּזְמוֹר הַנַּ"ל, אֶלָּא פְּסוּקִים אֲחֵרִים לְגַמְרֵי, וּמִמֵּילָא אֵין לָהֶם חֲשָׁשׁ.

ז. גַּם אָדָם שֶׁמִּתְפַּלֵּל בְּיָחִיד וְכֵן אִשָּׁה שֶׁמִּתְפַּלֶּלֶת בְּיָחִיד - צְרִיכִים לוֹמַר וִדּוּי וּנְפִילַת אַפַּיִם וַאֲפִילוּ כְּשֶׁמִּתְפַּלְּלִים בַּבַּיִת. וּמִי שֶׁאוֹמֵר 'נְפִילַת אַפַּיִם'' בְּכַוָּנָה כָּרָאוּי, זוֹכֶה לְמַעֲלוֹת רַבּוֹת וַעֲצוּמוֹת, וְזוֹכֶה לְסִיַּעְתָּא דִּשְׁמַיָּא לְהִנָּצֵל מִיֵּצֶר הָרָע וּלְהַצְלָחָה בַּתּוֹרָה וְעוֹד בְּרָכוֹת רַבּוֹת.

* * *

שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ - הֶחָכָם מִכָּל אָדָם - אָמַר: (מִשְׁלֵי, י', א')

"מִשְׁלֵי שְׁלֹמֹה בֵּן חָכָם יְשַׂמַּח אָב וּבֵן כְּסִיל תּוּגַת אִמּוֹ" (ד')

אָז כַּנִּרְאֶה, שֶׁהַבְּעָיָה נִמְצֵאת אֶצְלֵנוּ הַהוֹרִים, הַיְלָדִים הֵם רַק מַמְשִׁיכִים וּמְפַתְּחִים אֶת הַדֶּרֶךְ שֶׁבָּהּ אֲנַחְנוּ צוֹעֲדִים. הֲרֵי יֶלֶד מִטִּבְעוֹ רוֹצֶה לִהְיוֹת כְּמוֹ אַבָּא וּכְמוֹ אִמָּא, אָז לָמָּה זֶה הִשְׁתַּנָּה הַיּוֹם? כִּי הָאַבָּא וְהָאִמָּא שֶׁל הַיּוֹם קְצָת נוֹטִים הַצִּדָּה.

אִם נִתְבּוֹנֵן בֶּאֱמֶת קְצָת עַל עַצְמֵנוּ נִרְאֵה שֶׁאֲנַחְנוּ לֹא מַסְפִּיק מְקַבְּלִים אֶת מַלְכוּתוֹ שֶׁל בּוֹרֵא עוֹלָם. אֲנַחְנוּ לֹא מוּכָנִים לִשְׁמוֹעַ לוֹ עַד הַסּוֹף, אֲנַחְנוּ מַשְׁאִירִים לָנוּ אֶת הַפִּנָּה שֶׁל "מָה שֶׁאֲנִי חוֹשֵׁב.." "מָה שֶׁנִּרְאָה לִי.." וְלָכֵן, זֶה חוֹזֵר לָנוּ מֵהַיְּלָדִים בְּצוּרָה חֲזָקָה מְאֹד. אִם הָיִינוּ אֲמִתִּיִּים עִם מָסֹרֶת יִשְׂרָאֵל וֶאֱמוּנַת יִשְׂרָאֵל, וְאוֹמְרִים: "רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אֲנַחְנוּ הַבָּנִים שֶׁלְּךָ! אֲנַחְנוּ הָעֲבָדִים שֶׁלְּךָ! מָה שֶׁתְּבַקֵּשׁ מֵאִתָּנוּ - נַעֲשֶׂה!" וְנַעֲמֹד מֵאַחֲרֵי הַדְּבָרִים הָאֵלּוּ, הֲרֵי שֶׁהַיְּלָדִים יְקַבְּלוּ אֶת מַלְכוּתוֹ יוֹתֵר מֵאִתָּנוּ. כִּי הַיֶּלֶד מִטִּבְעוֹ הוּא קָרוֹב לֶאֱלוֹקִים. תִרְאוּ יֶלֶד אוֹ יָלְדָה כְּשֶׁהֵם מִתְפַּלְּלִים, אֵיזוֹ דְבֵקוּת, אֵיזוֹ כַּוָּנָה.. מַמָּשׁ לְהִתְרַגֵּשׁ. וְאִם הֵם יִרְאוּ אוֹתָנוּ חֲזָקִים בֶּאֱמוּנָה בַּה' - הֵם יִהְיוּ יוֹתֵר מֵאִתָּנוּ וְיִהְיוּ מוּכָנִים לְקַיֵּם אֶת כָּל מָה שֶׁהוּא מְצַוֶּה. הֵם יְכַבְּדוּ אֶת הַהוֹרִים כִּי ה' צִוָּה, וְכָךְ בִּשְׁאָר הַדְּבָרִים. כֵּן! רַק אֱלֹקִים יָכוֹל עֲלֵיהֶם!

בּוֹאוּ יְהוּדִים יְקָרִים, נָרִים בְּגָאוֹן אֶת דֶּגֶל הָאֱמוּנָה, נַכְרִיז בְּקוֹל גָּדוֹל וּבְכָל מָקוֹם: ה' הוּא הַמֶּלֶךְ וְאָנוּ עֲבָדָיו. הָבָה וְנַרְכִּין אֶת רֹאשֵׁנוּ בִפְנֵי ה', וּנְקַיֵּם אֶת מִצְווֹתָיו בִּמְסִירוּת וְאַהֲבָה. וּכְשֶׁאָנוּ נִהְיֶה כָאֵלֶּה נוּכַל לְחַנֵּךְ אֶת יְלָדֵינוּ בְאוֹתָהּ הַדֶּרֶךְ וְהֵם יְקַבְּלוּ אֶת מַלְכוּת ה' אַחֲרֵינוּ.

כָּל אֶחָד מֻזְמָן לַעֲשׂוֹת נִסָּיוֹן עִם הַיֶּלֶד שֶׁלּוֹ, כַּאֲשֶׁר הוּא עוֹשֶׂה מַעֲשֶׂה לֹא טוֹב, בִּמְקוֹם לוֹמַר לוֹ: זֶה לֹא יָפֶה, אוֹ אֲנִי לֹא מַרְשֶׁה, שֶׁיַּגִּיד לוֹ: "ה' שֶׁאוֹהֵב אוֹתָנוּ מְאֹד, צִוָּה אוֹתָנוּ לֹא לַעֲשׂוֹת כָּךְ", וְתִרְאוּ מָה יִקְרֶה.