הפוסט של חופית -

זהו סיפור על מסירות: ביום שלישי בשבוע שעבר אבא שלי חש ברע בזמן שהיה בסלון. חש ברע עד כדי כך שהתמוטט.
באותו זמן אמא שלי הייתה בחדר שינה ולא שמעה את אבא שלי קורא לה לעזרה. בדיוק באותו רגע הכלב שלי, טומי, התחיל לנבוח כמו מטורף, כאילו קורא לעזרה.
אמא שלי קמה מהר לסלון וגילתה את אבי על הספה בסכנת חיים...
מיד עם הגעת הפרמדיק, טומי המשיך להגן על אבא שלי ולא הפסיק לנבוח ולקפוץ עליו.
5ימים אבא שלי היה מאושפז בבית חולים. 5 ימים בהם טומי עצוב, מחכה ליד הדלת וסופר את כמות האנשים שנכנסים הביתה…
אתמול, עם שחרורו של אבי מבית החולים הם התאחדו… עיניכם רואות עד כמה הוא אוהב אותו...
היום אבא הלך לשיקום של כמה ימים והעצב חזר לעיניו של טומי שמתנחם ב"בלנקי" בצורה ציפית של כרית… עוד כמה ימים הם יתאחדו שוב…
אז נכון שהוא לא יידע זאת לעולם, אבל הוא הציל את החיים של אבא שלי ולעד נודה לו ונהיה אסירי תודה...