מדוע נזעק הרב שטיינמן "הוי, גזל!"?

הרב משה יהודה שניידר, תלמידו של הרב שטיינמן, שלומד עימו בחברותא, מציג שאלות ותשובות שנשאל ראש הישיבה על ידי הבאים לבקש את עצתו וברכתו.

אחת השאלות הייתה כזו: בשליחת מברק שכל מילה עולה כסף, האם מותר לחבר שתי מלים, בלי ריווח ביניהם, כגון כשרוצה לכתוב מזל טוב, יכתוב בתיבה אחת 'מזלטוב', וירוויח שיעלה לו רק כמחיר תיבה אחת.

תשובתו של הרב שטיינמן הייתה "הוי, גזל!" והוסיף: "כיוון שזה באמת שתי תיבות, אסור. גם בחו"ל אצל גויים אסור לגזול. ויש בכך חילול השם גדול".

הרב שניידר מספר כי ניגשו לרב שטיינמן וסיפרו לו מעשה נורא בשם הגאון רבי יצחק זילברשטיין. "מעשה באחד שנסע במטוס ולקח אתו הביתה את האזניות שמחלקים לנוסעים, כי חשב  שזה ניתן במתנה. אחר כך נפטר, ובא לאמו בחלום ואמר לה שיש במגירה שלו שתי אזניות – אחד סגור בחבילה ואחד פתוח, והוא מבקש שתחזיר אותם לחברה, כי אין לו מנוחה בעולם האמת בגלל זה". הרב שניידר ממשיך ומספר כי הרב שטיינמן כלל לא התפעל מסיפור זה והגיב מיד: "הרי גזל עכו"ם אסור", והוסיף "הדבר הכי חמור בגיהנום, זה גזל".

הרב שניידר מוסיף ומציין: "ומי לא זוכר את האנחות של רבינו על גנב מסוים: 'אוי וויי.. הרי הוא לא יצא לעולם מגיהנום… והיה בצער נורא".

שאלה נוספת שהופנתה לרב שטיינמן עסקה במכירת דגים קפואים, שמצוי שמכניסים בשקית כמות דג פחות מהמשקל, ומוסיפים חתיכות מעור הדג כדי להשלים את המשקל. השאלה הייתה האם מותר להתעסק במכירה של דגים כאלו, כשכולם עושים כך?

הגיב הרב: "כולם בגיהנום… אין זה היתר מה שכולם עושים".

המשיך השואל והסביר כי כוונתו הייתה להקל, בכך שכיוון שכולם עושים כך, האנשים התרגלו והם קונים את הדג על דעת זה. על כך השיב הרב שטיינמן: "גם אם נאמר כן, זה רק אחרי שכבר למד שככה זה הולך. אבל בפעם ראשונה שלא ידע הלוקח מזה – הרי בוודאי זה גזל, ומספיק גזל פעם אחת"...

שאלה נוספת הייתה: האם מותר לתת לאנשים שאינם שומרי תורה ומצות, אפשרות לחטא, ועל ידי כך יוכלו לעשות הרבה דברים טובים בשביל שומרי תורה ומצות?

תשובתו של הרב: "בתורה אין חליפין כאלו… אלא מה שאסור – אסור. וכיון שאסור לסייע בידי עוברי עבירה, לא מועיל חשבונות כאלו".

הרצאתו של הרב ירון מרדכי זכאי של הלכות גזילה ודרכי התשובה למי שגזל: