עשר עובדות על ימי בין המצרים

1. ימי בין המצרים הם שלושת השבועות שבין שבעה עשר בתמוז, היום שבו הובקעה חומת ירושלים, לתשעה באב, היום שבו חרב בית המקדש. 

2. ימים אלה מציינים את ימי הצרה והמצוקה הקשורים לחורבן, ונוהגים בהם מנהגי אבל ההולכים ומתגברים ככל שקרבים לתשעה באב.

3. הביטוי "בין הַמְצָרִים" מופיע במגילת איכה, המתארת את חורבן הבית הראשון ואת מצבה של ממלכת יהודה בעקבות החורבן: "גָּלְתָה יְהוּדָה מֵעֹנִי וּמֵרֹב עֲבֹדָה הִיא יָשְׁבָה בַגּוֹיִם לֹא מָצְאָה מָנוֹחַ כָּל רֹדְפֶיהָ הִשִּׂיגוּהָ בֵּין הַמְּצָרִים" (איכה א, ג).

4. בשלוש השבתות של ימי בין המצרים מפטירים בנביא, לאחר קריאת התורה, שלוש הפטרות העוסקות בפורענות ובעונשים שיבואו על חטאי העם - תלתא דפורענותא (בשונה משבע דנחמתא).

5. בימי בין המצרים חלים דיני אבלות על חורבן בית המקדש הראשון והשני, וככל שמתקרבים לתשעה באב - ביטויי האבל הולכים ומחמירים.

6. ברוב העדות חל איסור על שמיעת מוזיקה ועריכת מסיבות שאינן סעודות מצווה (כגון ברית מילה או חתונה לעדות שנהגו להתחתן עד ר"ח אב), וכן נמנעים מלברך ברכת שהחיינו על פרי חדש או בגד חדש וכדומה בכל ימי בין המצרים, פרט לשבתות שבהם.

7. כמו כן, לכל העדות בשבוע שחל בו תשעה באב, אין עורכים נישואין, ולפי רוב העדות נוהגים כך גם בכל ימי בין המצרים.

8. "שבוע שחל בו תשעה באב" הוא כינוי לימים שבין מוצאי השבת שלפני תשעה באב, הנקראת שבת חזון, לבין י' באב בחצות היום. בימים אלו אסור מצד תקנת חכמים (ולא רק בגלל מנהג) להסתפר ולכבס בגדים. לכן גם העדות שלא נהגו באיסורים אלו במהלך כל תשעת הימים או כל ימי בין המצרים, כגון ברוב קהילות הספרדים והתימנים, נוהגים בהם ב"שבוע שחל בו תשעה באב". כמו כן נהגו (מצד מנהג) להחמיר שלא ללבוש בגדים מכובסים ולהתרחץ רחיצה של תענוג.

9. איסור על אכילת בשר ושתיית יין אומנם מופיע במשנה רק לגבי הסעודה המפסקת בערב תשעה באב. אולם בפועל, איסור נהוג בד"כ בכל תשעת הימים.

10. בימים אלו של שלושת השבועות – מתוחה מידת הדין, ולכן יש להיזהר מלהיכנס למקומות בהם יש חשש לסכנה. כך למשל, מנהג מקובל בקרב ימאים בישראל שבין א' באב לבין ט' באב לא נכנסים לים מפני שהוא סוער ומסוכן.