הורות במבחן: איך מגיבים לתעודה של ילד?

זוכרים את יום חלוקת התעודות בבית הספר? מצד אחד, היה זה אחד הימים הכי מרגשים בשנה, אבל עבור לא מעטים מאיתנו, היה זה גם יום של חששות מאותו גיליון ציונים גורלי שיגיד לנו כמה הצלחנו או לא. מעבר לביקורת העצמית, היה חשש נוסף – מה יגידו ההורים.

אז היום, כשאתם כבר הורים בעצמכם, נסו להיזכר באותו מעמד שאז נראה בעיניכם כה דרמטי, ותלמדו איך להגיב נכון.

הדבר החשוב לזכור הוא כי המחשבות משפיעות על התגובה. דבר נוסף שחשוב לזכור הוא כי דווקא כשהילד נכשל הוא צריך את התמיכה, החיבוק וההבנה.

אך יש מישהו שמעוניין להפריע ולקלקל. היצר הרע מנסה למנוע ממך לעודד ולומר את המילים הנכונות. הוא יודע שרק בדרך זו הילד יתקדם ויצליח.

הוא מתוחכם, היצר, משתלט לנו על המחשבות ומחדיר בנו הצהרות וכללים. על הילד, על הצוות, ו... גם עלינו.

אם את מוצאת את עצמך מזדהה עם משפטים כמו: "הוא לא מנסה, הוא מתעצל", "הבת של השכנה הרבה יותר מצליחה", "לא יצא ממנו כלום", "המורה הזו קשוחה וחסרת אנושיות", וגם - "איזה מין אימא אני, אם ככה נראית התעודה של הילד", "לא ישבתי איתו מספיק" ועוד ועוד ועוד. אלו מחשבות מחלישות, עלייך להמיר אותן באחרות: מחזקות, חיוביות ומעצימות.

ראשית כל יש לזכור כי הערך של הילד נשאר בעינו גם כשהוא מצליח וגם כשהוא נכשל. צוות בית הספר הוא שליח מאת ה' לכל מיני סוגים של עוגמות נפש, ואת – האמא הכי טובה בעולם! גם אם הילד שלך בינוני ומטה והתעודה שלו פשוט מזעזעת.

הילד שלך מצפה לאהבה שאינה תלויה בציונים או בהישגים. הוא רוצה שתקבלי אותו וללא תנאים. הילד מצפה להתייחסות עניינית לכישלונות, הוא צריך אכפתיות ורצון לעזור. הביעי נכונות לסייע לו בעצה, שיחה ותמיכה והעיקר תאהבי אותו אהבה אמיתית, פנימית, ללא תנאים.

והעיקר, זכרי: כולנו נדרשים לעמוד למבחנים שונים בחיינו. כבני אדם כולנו נכשלים בתחומים מסוימים. כיצד אנו היינו רוצים שיתייחסו אלינו?

באותו רוך, חמלה ואהבה נקבל את ילדינו ונזכור: כל ילד הוא חלק אלוק ממעל ממש, ילד מושלם בדרכו הוא. נשמתו חצובה מתחת כסא הכבוד, מגיע לה כבוד.

הילד שמולך כולו טוב, וכשנתייחס אליו כך, הוא יצמח ויפרח!