לכל אדם יש יעוד בעולם, ואין ייעודו של אחד דומה לייעודו של חברו. וכפי שלמדנו אצל האבות הקדושים: אברהם – מידת החסד, יצחק – מידת הגבורה, יעקב – מידת האמת. כל אחד מהאבות הקדושים עבד את הקב"ה על פי טבעו, ועבודת כל אחד מהם הייתה מושלמת בתכלית – כל אחד בדרכו הוא.
כמו כן מצינו אצל משה רבנו ואהרן הכהן, על אף היותם אחים – הנהגתם הייתה שונה: הנהגת משה הייתה על פי דין, והנהגת אהרן הייתה לפנים משורת הדין. וכפי שמובא בחז"ל (סנהדרין ו:): "משה היה אומר: ייקוב הדין את ההר. אבל אהרן – אוהב שלום ורודף שלום, ומשים שלום בין אדם לחברו, שנאמר: תורת אמת היתה בפיהו, ועָוְלה לא נמצא בשפתיו, בשלום ובמישור הלך אתי, ורבים השיב מעוון". ואף שהנהגתם הייתה שונה זה מזה – דרכם הייתה רצויה, ולכן קיבלו שניהם שכר גדול מאת הבורא: משה זכה למלוכה, ואהרן לכהונה.
כל אדם, מלבד טבעו, מושפע גם מהמזל שבו נולד, ועליו לנהוג על פי מזלו. וכפי שמובא בחז"ל (שבת קנו.), שהנולד במזל מאדים, יהיה או שופך דמים או מוהל, משום שמזל מאדים מורה על שפיכות דמים. ולכן עליו להטות את תכונת השפיכות דמים שבו לשחיטה או מילה, שאם לא כן, הוא עלול להיות שופך דמים כפשוטו.
לענייננו, יש לנהוג עם הילד כפי מזלו בלבד, ויש ללמדו דברים שהם לפי מזלו. אולם דא עקא, שיש הורים שאינם נוהגים כן, ויתירה מזו, אם בנם יהיה סופר, מוהל או שוחט יחשך עליהם עולמם, ואין זה לפי כבודם. ואם ישאל אדם: מהיכן ידע האב מהו מזל בנו, והרי כיום אין לנו מי שיגיד לנו עתידות, ואם יש, אין היתר לשאול בהם – אכן, שאלה קשה.
אך נראה לומר, ש"בדרך שאדם רוצה לילך, בה מוליכים אותו", ואם כוונתו של האב לעשות רצון קונו בלבד, ללא שיקולים אישיים (כבוד וכדו) – הקב"ה יאיר את עיניו וינחה אותו בדרך הישרה, וייתן לו להבין כיצד עליו לנהוג ולכוון את הילד. זאת ועוד, אם לא יתנגד האב לטבעו של הילד ילמד במשך הזמן להכיר את דרכו ואת מזלו.