5 דקות תורה ביום: מדוע מכסים את החלות בקידוש?

הַדְלָקַת נֵרוֹת: צְפַת: 19:13 י-ם: 19:07 ת"א: 19:23 חֵיפָה: 19:16

א. בִּזְמַן הַקִּדּוּשׁ הַחַלּוֹת צְרִיכוֹת לִהְיוֹת מְכוּסוֹת. מַדּוּעַ? כַּמָּה סִבּוֹת נֶאֶמְרוּ בַדָּבָר: 1. לְפִי סֵדֶר הַקְּדִימָה בִבְרָכוֹת, בִּרְכַּת הַמּוֹצִיא קוֹדֶמֶת לְבִרְכַּת הַגֶּפֶן, וְאִלּוּ כָאן מַקְדִּימִים לְקַדֵּשׁ עַל הַיַּיִן, לְפִיכָךְ מְכַסִּים אֶת הַפַּת בִּשְׁעַת הַקִּדּוּשׁ, וְנֶחְשַׁב כְאִילוּ אֵין הַפַּת נִמְצֵאת לִפְנֵי הַמְּקַדֵּשׁ. 2. זֵכֶר לַמָּן שֶׁהָיָה מְכוּסֶה בְטָל מִתַּחְתָּיו וּמֵעָלָיו, שֶׁהֲרֵי הַחַלּוֹת הֵן זֵכֶר לַמָּן שֶׁהָיָה יוֹרֵד בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי גַם עֲבוּר הַשַּׁבָּת. לְפִיכָךְ יֵשׁ לָשִׂים אֶת הַחַלּוֹת בֵּין שְׁנֵי כִיסוּיִים: מַפָּה מֵעַל הַחַלּוֹת, וּמַפָּה מִתַּחַת לַחַלּוֹת שֶׁהִיא בְעֶצֶם גַּם מַפַּת הַשֻּׁלְחָן. 3. כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה נִכָּר שֶׁהַסְּעוּדָה אֵינָהּ סְתָם אֲרוּחַת עֶרֶב, אֶלָּא לִכְבוֹד הַשַּׁבָּת. לָכֵן עוֹשִׂים קִדּוּשׁ לִכְבוֹד הַשַּׁבָּת וְרַק אַחַר כָּךְ מְסִירִים אֶת הַכִּסּוּי מֵעַל הַחַלּוֹת וְסוֹעֲדִים.

ב. דָּנוּ הַפּוֹסְקִים הַאִם כִּסּוּי שָׁקוּף (נַיְלוֹן שָׁקוּף) נֶחְשָׁב לְכִסּוּי טוֹב לַחַלּוֹת, אוֹ שֶׁצָּרִיךְ כִּסּוּי שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִרְאוֹת דַּרְכּוֹ אֶת הַחַלּוֹת. וְלַמַּסְקָנָה, מִי שֶׁמֵּקֵל בָּזֶה יֵשׁ לוֹ עַל מָה לִסְמוֹךְ, אוּלָם אִם אֶפְשָׁר כְּדַאי לְהַחְמִיר.

ג. מֵהַתּוֹרָה הַחִיּוּב הוּא רַק לוֹמַר אֶת מִילוֹת הַקִּדּוּשׁ, אֲבָל חֲכָמִים תִּקְּנוּ שֶׁהַקִּדּוּשׁ יֵאָמֵר עַל כּוֹס יַיִן. מַדּוּעַ? כֵּיוָן שֶׁמִּצְוַת הַקִּדּוּשׁ נִלְמֶדֶת מֵהַפָּסוּק: "זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ", וּמָצָאנוּ שֶׁזְּכִירָה כְתוּבָה עַל יַיִן: "זִכְרוֹ כְּיֵין לְבָנוֹן", "נַזְכִּירָה דֹדֶיךָ מִיַּיִן". טָעַם נוֹסָף הוּא, שֶׁאֵין אוֹמְרִים שִׁירָה אֶלָּא עַל הַיַּיִן.

ד. מִצְוָה מִן הַמֻּבְחָר לְקַדֵּשׁ עַל יַיִן טוֹב, מְשֻׁבָּח וְאָדוֹם. אוּלָם, מִי שֶׁיַּיִן אַחֵר עָרֵב לוֹ יוֹתֵר מֵהַמְשֻׁבָּח רַשַּׁאי לְקַדֵּשׁ עָלָיו. לְכַתְּחִילָה יֵשׁ לְקַדֵּשׁ עַל יַיִן שֶׁעָבַר תַּהֲלִיךְ תְּסִיסָה וְיֵשׁ בּוֹ מְעַט אַלְכּוֹהוֹל שֶׁכֵּן הוּא מְשַׂמֵּחַ וְהוּא הַיַּיִן הָאֲמִתִּי. אוּלָם, בְּיָמֵינוּ שֶׁיָּרְדָה חֻלְשָׁה לָעוֹלָם וְיֵשׁ אֲנָשִׁים שֶׁרְגִישִׁים מְאֹד לְאַלְכּוֹהוֹל, רַשַּׁאי לִסְמוֹךְ עַל עִקַּר הַדִּין וּלְקַדֵּשׁ עַל מִיץ עֲנָבִים, אַף שֶׁאֵינוֹ יַיִן וְאֵינוֹ יָשָׁן.

רַעֲיוֹן מִפָּרָשַׁת הַשָּׁבוּעַ

"וַיְהִי הָעָם כְּמִתְאֹנְנִים רַע בְּאָזְנֵי ה' וַיִּשְׁמַע ה' וַיִּחַר אַפּוֹ".

יֵשׁ בְּנֵי אָדָם, וְיֵשׁ בְּנֵי אָדָם. יֵשׁ הָרוֹאִים רַק אֶת תְּכוּנוֹתָיו הַטּוֹבוֹת שֶׁל הַשֵּׁנִי, מוֹדִים לַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל כָּל רֶגַע שֶׁנָּתַן לָהֶם לִחְיוֹת אִתּוֹ בְּיַחַד, לֵהָנוֹת מִמִּדּוֹתָיו הַטּוֹבוֹת וּמֵהֶאָרַת פָּנָיו. אַךְ יֵשׁ שֶׁיִּרְאוּ בְזוּלָתָם רַק אֶת הַתְּכוּנוֹת הַשְׁלִילִיּוֹת הַקַּיָּמוֹת בְּכָל בֶּן אֱנוֹשׁ עֲלֵי אֲדָמוֹת. כָּךְ זֶה בְכָל עִנְיְנֵי הָעוֹלָם הַזֶּה וְכָךְ גַּם בְּעִנְיְנֵי הַבָּיִת הַיְּהוּדִי. כַּאֲשֶׁר בְּנֵי הַזּוּג רוֹאִים אֶת הַטּוֹב וְהַיָּפֶה שֶׁל בֶּן זוּגָם חַיֵּיהֶם יַהַפְכוּ לִמְאֻשָּׁרִים, אוּלָם, אִם יִתְמַקְּדוּ בְחֶסְרוֹנוֹתָיו וּבְלִיקוּיָיו - הֵם יְמַרְמֵרוּ לְעַצְמָם וּלְבֶן זוּגָם אֶת הַחַיִּים. הִנֵּה דוּגְמָא לִרְאִיַּת הַטּוֹב וּלְהִיפּוּכָה.

בְּתֹם מִלְחֶמֶת הָעוֹלָם הַשְּׁנִיָּה, הִגִּיעוּ חַיָּלִים שֶׁל צְבַא אַרְצוֹת הַבְּרִית לְשַׁחְרֵר אֶת הַשְּׂרִידִים שֶׁנּוֹתְרוּ בַגֵּיטוֹ. הַגָּאוֹן רַבִּי אֱלִיעֶזֶר סִילְבֶר זצ"ל, כִּהֵן בְּאוֹתָהּ תְקוּפָה כְאִישׁ הַדָּת שֶׁל הַצָּבָא, וּכְדֵי לְשַׂמֵּחַ אֶת הָאֻמְלָלִים אִרְגֵּן בְּאֶחָד הַמַּחֲנוֹת קַבָּלַת שַׁבָּת צִבּוּרִית. רַבִּים מִן הַיְּהוּדִים הִגִּיעוּ לְהִשְׁתַּתֵּף בַּתְּפִלָּה, וְהִנֵּה מַבְחִין הָרַב בִּיהוּדִי אֶחָד שֶׁנּוֹתַר בִּמְקוֹמוֹ וְלֹא הִגִּיעַ. הוּא נִגַּשׁ אֵלָיו וּשְׁאָלוֹ בְחֹם? מַדּוּעַ נִפְקַד מוֹשָׁבְךָ? וְהַיְּהוּדִי מֵשִׁיב: לְאַחַר מָה שֶׁרָאִיתִי, לֹא אַגִּיעַ בְּשׁוּם אֹפֶן לַתְּפִלָּה! מָה רָאִיתָ? שָׁאַל הָרַב. סִפֵּר הָאִישׁ, בִּהְיוֹתֵנוּ בַמַּחֲנֶה, הָיָה רַק לִיהוּדִי אֶחָד סֵפֶר תְּהִלִּים. וְכֵיוָן שֶׁבְּמַצָּבִים הַקָּשִׁים בָּהֶם עָמַדְנוּ, הַרְבֵּה אֲנָשִׁים רָצוּ לוֹמַר תְּהִלִּים, נִצֵּל זֹאת אוֹתוֹ אָדָם וְדָרַשׁ מִכָּל אֶחָד שָׁלוֹשׁ פְּרוּסוֹת לֶחֶם עֲבוּר כָּל שְׁעַת תְּהִלִּים. אַחֲרֵי שֶׁרָאִיתִי זֹאת, אֵינִי יָכוֹל לִרְאוֹת אֶת עַצְמִי מִשְׁתַּיֵּךְ לַקְּבוּצָה הַזֹּאת... הַסּוֹבְבִים הִשְׁתַּתְּקוּ, אַךְ הָרַב סִילְבֶר לֹא אִבֵּד עֶשְׁתּוֹנוֹת. הוּא פָנָה אֵלָיו בְּחִבָּה גְדוֹלָה וְאָמַר לוֹ: חֲבָל שֶׁהִנְּךָ מַסִּיק מַסְקָנוֹת עַל פִּי מַעֲשֶׂה שֶׁל אָדָם אֶחָד, אֲנִי דַוְקָא הָיִיתִי רוֹאֶה בְסִפּוּר זֶה אֶת גַּדְלוּתָם שֶׁל כָּל אוֹתָם הַמֵּאוֹת שֶׁהָיוּ שָׁם שֶׁהִסְכִּימוּ לְוַתֵּר עַל פַּת לַחְמָם, עֲבוּר אֲמִירַת תְּהִלִּים... כַּעֲבוֹר דַּקּוֹת אֲחָדוֹת נִרְאוּ שְׁנֵיהֶם, הָרַב סִילְבֶר וְהַיְּהוּדִי הַהוּא, צוֹעֲדִים שְׁלוּבֵי זְרוֹעוֹת לְקַבָּלַת הַשַּׁבָּת הַמֶּרְכָּזִית.