Englishhidabroot.com

כתבות מגזין

ההיסטוריון מפתיע: "רון ארד מעולם לא היה באיראן, אך זה לא מה שמעניין את האיראנים"

הפרסום בניו יורק טיימס בנוגע לגורלו של רון ארד מוכיח שהוא מעולם לא דרך באיראן. ד"ר ד' גרשון לונטל, היסטוריון של המזרח התיכון, מסביר מדוע לדעתו הנווט השבוי לא הובא לאיראן, וכיצד השתנה יחסו של הציבור האיראני לישראל מאז פרוץ המלחמה

רון ארד (שימוש לפי סעיף 27א׳)רון ארד (שימוש לפי סעיף 27א׳)
אא

הפרסום השבוע בניו יורק טיימס על גורלו של הנווט השבוי רון ארד הצית מחדש את הדיון הציבורי אודות אחת מתעלומות הנעדרים הגדולות ביותר בעשורים האחרונים.

במרכז הפרסום עומדת המסקנה כי ארד מעולם לא הובא לאיראן. המידע התברר לאחר שהמוסד חטף שני גנרלים איראנים בכירים, עלי רזא עסגרי ועבדאללה סאברי, בניסיון לברר מה עלה בגורלו של ארד. סאברי - שנשלח בעבר ללבנון מטעם משמרות המהפכה כדי לסייע בחיפושים אחר הנווט השבוי - נחטף, נחקר ושוחרר. חקירותיהם של השניים לא העלו מידע על גורלו של הנווט, ולפי הפרסום חיזקו את המסקנה שלא הוחזק באיראן.

בישראל הפרסום מעורר שאלות על הנחות העבודה שליוו את החיפושים אחרי ארד במשך עשרות שנים. לדברי ההיסטוריון ד"ר ד' גרשון לונטל, באיראן הפרשה מעסיקה את הציבור הרבה פחות מהמצב הכלכלי ומהשלכות העימות עם ישראל.

ד"ר ד' גרשון לונטל (קרדיט צילום: דני מכליס, אונ׳ בן-גוריון)ד"ר ד' גרשון לונטל (קרדיט צילום: דני מכליס, אונ׳ בן-גוריון)

"האיראנים אינם אויבים"

לונטל, היסטוריון תרבותי של העולם האיראני, מתאר את השינוי ביחסו של הציבור באיראן לישראל: "לא הופתעתי מכך שישראל חטפה גנרלים. שום דבר לא מפתיע אותי ביחס של ישראל כלפי איראן, שבשנים האחרונות חצה את כל הגבולות. למעשה, עד לפרוץ המלחמה עם ישראל, הציבור האיראני היה אולי האוכלוסייה האוהדת ביותר לישראל במזרח התיכון. המצב הזה השתנה אחרי שישראל תקפה באיראן ופתחה במלחמה.

"יש להבין כי האיראנים הם עם פטריוטי, והגנה ואהבה למולדת הן תחושות חזקות ואמיתיות אצלם. איראן אינה מדינה מלאכותית כמו רבות מהמדינות באזור שנוצרו לאחר מלחמת העולם הראשונה, שכן היא קיימת כבר 3,000 שנה עם היסטוריה עשירה וחשובה. יש לציין שרק כ-54% מתושביה הם פרסים, והשאר אזרים, ערבים ואחרים. לכן הזהות אינה מבוססת על מוצא אתני אחיד, אלא על תחושת שייכות רחבה יותר.

"כשישראל תוקפת ופועלת בשטחה של איראן", ממשיך ד"ר לונטל, "האיראנים לוקחים את זה קשה מאוד - לא כעלבון בלבד, אלא כפגיעה במולדת. עד אז, העם האיראני, בניגוד למשטר, לא ראה עצמו צד במאבק בין ישראל לפלסטינים. ימים ספורים אחרי ה-7 באוקטובר אפילו צעקו באצטדיונים באיראן במשחקי כדורגל ססמאות כמו 'לא עזה ולא לבנון, הנפש שלי רק לאיראן'. הציבור הבהיר בכך שהוא לא רוצה שיבזבזו כסף ומשאבים על תמיכה בלבנון ובפלסטינים, אלא שהכסף יושקע בבית.

"אולם מרגע שהחלו תקיפות ישראליות ישירות - שבהן נפגעו בתים פרטיים של אזרחים, מדענים וגנרלים, ונהרגו או נפצעו אנשים חפים מפשע שכלל לא פעלו נגד ישראל - הגישה השתנתה. שוחחתי עם קולגה, שאמנם אין לו שום קשר למשטר האסלאמי, אך משפחתו באיראן איבדה את ביתה באחת התקיפות הללו ובני המשפחה נפצעו. הם שואלים בצדק: 'מה עשינו? לא היינו צד'. התקיפות האלו יצרו תפנית לרעה".

"לא מכירים את רון ארד"

אתה חושב שהסיפור של רון ארד ישנה כעת את ההתייחסות של העם האיראני לישראל?

"האמת היא שמי שבאמת מכיר את ההתנהלות באיראן יכול היה לשער מראש שרון ארד מעולם לא הגיע לשם", טוען לונטל. "הרי באותן שנים איראן נמנעה בעקביות מלהיכנס לזירה ישירה מול ישראל, והעדיפה לפעול תמיד דרך שליחיה. הדבר גם שירת אותה וגם נתן לה מרחב הכחשה, בבחינת 'זה לא אנחנו, זו קבוצה אחרת'. דוגמה מובהקת לכך היא הפיגועים בארגנטינה בשנות ה-90: איראן עמדה מאחוריהם, מימנה וסייעה בתכנון, אך חיזבאללה הוא שביצע בפועל. אגב, כבר באמצע שנות ה-90 הגיעו אלפי ידיעות על רון ארד, אך אף אחת מהן לא אוששה מעולם. אין שום היגיון שאיראן תיקח סיכון להביא אליה את ארד ולחשוף את עצמה. השארתו בדרום לבנון במסתור הייתה הגיונית מבחינה מבצעית".

באשר להשפעת הפרסום בניו יורק טיימס על הרחוב האיראני, לונטל סבור שהוא אינו מזדהה עם הבכירים שנחטפו: "מכיוון שמדובר בחטיפת גנרלים ואנשי צבא ממשמרות המהפכה, העם האיראני ממש לא מתרגש מכך. אין לציבור שום אהדה לאנשי המשטר שטבחו בעם ומוכנים לטבוח בו שוב כשאזרחים מוחים נגד הממשל. איני חושב שהפרסומים על רון ארד קיבלו סיקור נרחב באיראן, וגם אם כן, האיראנים אינם חשים רחמים כלפי בכירים אלו. רון ארד עצמו הוא דמות שהאיראנים הממוצעים כלל לא מכירים, וגם אלו שהכירו שכחו ממנו במשך הזמן.

"כיום, מה שתופס את תשומת הלב הציבורית הוא בעיקר המשא ומתן עם ארה"ב והמצב הכלכלי הקשה מנשוא באיראן. רק השבוע היו הפגנות נגד המשטר סביב נושא הדלק, מה שגרם להיווצרות תורי ענק של מכוניות הממתינות שעות ארוכות בתחנות הדלק. אלו הם הסרטונים שממלאים את הרשתות החברתיות באיראן. הבעיות הכלכליות הן אלו שתופסות את כל תשומת הלב, כי העניין הכלכלי מניע את הכל, ועליו המשטר יקום או ייפול באיראן, לא על מלחמה חיצונית".

האיראנים אינם חוששים ממלחמה שעלולה לפרוץ בכל רגע?

"לא ממש. כמו כולנו, גם הם מצויים באי-ודאות: ארה"ב מאיימת כבר זמן רב ולא עושה, ישראל כרגע לא מאיימת, וגם איראן לא, ואף אחד לא יודע מה טראמפ באמת מתכנן או אילו תרחישים יתממשו. התוצאה היא סוג של אדישות, תחושה שאין מה לעשות מלבד להתמודד עם המציאות הקיימת ולהתמקד בהישרדות הכלכלית".

האם ניתן להשיב את המצב לקדמותו?

"חשוב מאוד להשיב את המצב לקדמותו", מבהיר ד"ר לונטל. "למדינת ישראל יש מספיק אויבים בעולם, ומדינה גדולה כמו איראן שתהפוך לאויבת מוצהרת לא תביא לישראל שום רווח - לא כלכלי, לא מדיני ולא פוליטי - אלא רק נזק. עד כמה אפשר להשיב את הדברים לקדמותם? אני לא יודע. גם אם כן, זה יצריך עבודה קשה מצד הממשלה ושינוי מדיניות.

"אין ספק שהגענו למקום שלא היינו בו מעולם, אך שינוי גישה אינו חייב להיות מבוסס על פתרון של סכסוך ארוך טווח, אלא פשוט על כך שמדינת ישראל תפעל בצורה נבונה, תדבר אחרת ותאמץ מדיניות שונה. אם כך תעשה, ייתכן שדברים ישתנו. וכמובן, אם בעתיד תקום באיראן הנהגה חדשה שתהיה קשובה יותר לבעיות ולאינטרסים של העם האיראני עצמו, הרטוריקה השלילית כלפי ישראל תדעך מאליה".

תגיות ועדכונים:

אתם מקבלים גיפטקארד של ₪150 ללא הגרלה, ויכולים לזכות באלפי שקלים במתנה! לחצו כאן >> 

כל תוכן חדש של מיכל אריאלי ישר למייל שלך

כתובת המייל שלך נוספה לרשימת התפוצה

זמני היום

15:40
ח' כסלו התשפ"ז
בקרוב·שקיעה16:38
  • הנץ החמה06:10
  • סוף זמן ק"ש08:46
  • חצות היום11:24
  • שקיעה16:38
כל זמני היום