האברבנאל על הפרשה
מלאכים בהלוך ומלאכים בחזור: האברבנאל בפירוש נפלא לפרשת ויצא
יעקב מגיע למקום לינתו אחרי שיצא מבאר שבע. השמש שוקעת, הוא מניח אבן למראשותיו, ובחלומו הוא רואה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמיימה. מדוע ראה יעקב את המראה הזאת דווקא עתה, כשהוא בורח מבית אביו ולן לבדו בדרך?
- יהוסף יעבץלמעקב
- ח' כסלו התשפ"ז||

עשרים שנה מפרידות בין שני המפגשים של יעקב אבינו עם מלאכי ה'. בתחילת פרשת ויצא הוא רואה אותם בחלום, עולים ויורדים בסולם. בסוף הפרשה הם פוגשים אותו בדרכו חזרה לארץ. בין שני המראות הללו עובר יעקב שנים של עבודה קשה, עומד על שכרו, יוצא מבית לבן בחשאי, ולבסוף יושב עמו לסעודה על גל אבנים.
אברבנאל מחלק את הפרשה לשלושה חלקים: ההליכה לחרן, הישיבה אצל לבן והחזרה לארץ. עניינם המשותף הוא ש"תמיד ליוותהו ההשגחה האלהית". את ההשגחה הזאת מלמדת הותרה גם בפרטים הקטנים של הסיפור: בלחם שיעקב מבקש לאכול, בשכר שלבן מחליף ובמילה אחת שנאמרה בשעת כריתת הברית.
יעקב מגיע למקום לינתו אחרי שיצא מבאר שבע. השמש שוקעת, הוא מניח אבן למראשותיו, ובחלומו הוא רואה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמיימה. אברבנאל מביא כמה דרכים שנאמרו בפירוש המראה: רש"י, בעקבות חז"ל, מפרש שעלו המלאכים שליוו את יעקב בארץ וירדו המלאכים שילוו אותו בחוצה לארץ. בפרקי דרבי אליעזר העלייה והירידה הן עלייתן ונפילתן של המלכויות.
אך אברבנאל שואל שאלה הנוגעת לכל הפירושים: מדוע ראה יעקב את המראה הזאת דווקא עתה, כשהוא בורח מבית אביו ולן לבדו בדרך? תשובתו מתחילה במצבו של יעקב באותו לילה. הוא מעלה את האפשרות שיעקב הרהר אם נהג כשורה בלקיחת הברכות, ואם הברכה שבשבילה סיכן את עצמו אכן תתקיים בו. בחלום בא הקב"ה ומאשר לו את הברכות שקיבל מיצחק.
אברבנאל מוצא במראה שלוש הבטחות שניתנו לאברהם ועוברות עתה ליעקב: ההשגחה, ירושת הארץ וריבוי הזרע. הסולם מורה על המקום שבו עתיד להיבנות המקדש. אברבנאל מצייר את קצהו התחתון בקודש הקודשים: המלאכים עולים עם תפילות המתפללים וריח הקרבנות, ויורדים בשליחות ה' להושיע ולהשפיע טובה. גם ההבטחה על הארץ נאמרת לפי מצבו של יעקב באותה שעה. "הארץ אשר אתה שוכב עליה לך אתננה ולזרעך": האדמה שהוא שוכב עליה בלילה בדרכו החוצה היא עצמה הארץ המובטחת לו. ובהמשך, במילים "ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה", רואה אברבנאל רמז לשנים עשר השבטים, העתידים להיחלק לארבעה דגלים, שלושה שבטים לכל רוח. הכתוב אומר ליעקב עצמו "ופרצת", שכן בניו, גם כשיתרבו ויתפרשו לארבע רוחות, ייקראו בשמו: ישראל.
בבוקר נודר יעקב: "אם יהיה ה' עמדי ושמרני בדרך הזה אשר אנכי הולך, ונתן לי לחם לאכֹל ובגד ללבֹש". המילה "אם" מעוררת קושי: רק לפני רגע הובטח לו במפורש "והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך". אברבנאל מביא את פירוש הרמב"ן, שלפיו זו דרך הלשון, ומציע גם שיעקב, בתחילת דרכו בנבואה, ביקש לברר את טיב החלום שראה. ומסביר האברבנאל כי השמירה בדרך, המזון והלבוש והשיבה בשלום הם הדברים הקרובים שיוכל לראות בעצמו. ולכן אומר יעקב שקיומם יהיה לו סימן שגם ההבטחות הרחוקות על זרעו עתידות להתקיים. לפי זה, גם הפסוק "וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך" מכוון לזרעו: בניו הם שעתידים להביא את מעשרותיהם אל בית ה' שייבנה במקום.
מבית אל מגיע יעקב אל באר בשדה. שלושה עדרים רובצים לידה, ועל פיה אבן גדולה. הרועים ממתינים עד שייאספו העדרים, יגללו את האבן, ישקו את הצאן וישיבו אותה למקומה. אברבנאל מביא תחילה את ההסבר המעשי: האבן נועדה לשמור על המים. אחר כך הוא שואל מדוע טרחה התורה לספר גם על החזרת האבן. באחד הרמזים שהוא מציע, יעקב קורא את מה שלפניו לאור מה שראה בלילה: הבאר רומזת לקב"ה, מקור הברכה, שלושת העדרים רומזים לאברהם, ליצחק וליעקב, והאבן מזכירה את המצבה שהקים בבית אל. גלילת האבן רומזת לחורבן המקדש, והשבתה למקומה רומזת לבניינו מחדש בימי מלכי פרס. יעקב רואה את הרועים נוהגים בבאר כמנהגם, ואברבנאל רואה בתיאור הזה את המשך ההבטחה על הבית שעתיד לקום בארץ שממנה יצא.
החלום הנוסף של יעקב הוא בהקשר של חלוקת הצאן בינו לבין לבן. יעקב מדבר על חלום שבו ראה את העתודים העולים על הצאן, ועל דברי המלאך: "כי ראיתי את כל אשר לבן עֹשה לך". מדוע בפעם הראשונה מספרת התורה על המקלות ובפעם השנייה על המלאך? אברבנאל מקבל את פירוש הרלב"ג שבחלום עצמו הורה המלאך ליעקב על דרך הפעולה. הסיפור הראשון מתאר את מה שעשה יעקב כרועה, הסיפור השני מגלה כיצד נודעה לו הדרך לעשותו.
החידוש המפתיע ביותר בא בסוף הפרשה. לבן משיג את יעקב, ולאחר הוויכוח ביניהם מוקמת מצבה ונאסף גל אבנים. מקובל לקרוא את תנאי הברית כהתחייבות של שני הצדדים שלא לעבור את הגל כדי להרע זה לזה. אברבנאל מעיין בלשון הכתוב: "אם אני לא אעבֹור אליך את הגל הזה, ואם אתה לא תעבֹור אלי את הגל הזה ואת המצבה הזאת לרעה". אילו העבירה על הברית הייתה עצם המעבר לשם פגיעה, מדוע מתואר התנאי בלשון "לא אעבור"? אברבנאל מציע שהעבירה על הברית תהיה דווקא ההימנעות מהמעבר. אם תבוא רעה על אחד מהם, השני נדרש לעבור את הגל ולבוא לעזרו, כדרך שנאמר "ואח לצרה יוולד" (משלי י"ז, י"ז). לפי קריאתו, "לרעה" מציינת את הצרה שבעטיה יידרש לבוא לעזרה. האבן שיעקב מעמיד שם היא, לדברי אברבנאל, גם זכר למצבה שהקים כשהקיץ ממראה הסולם.
למחרת נפרד לבן מיעקב, והכתוב אומר: "ויעקב הלך לדרכו ויפגעו בו מלאכי אלקים". אברבנאל קושר במפורש את המלאכים האלה למלאכים שנראו במראה הסולם. לאחר שנסתלקה טרדת הוויכוח עם לבן, יעקב "שב לאיתנו הראשון" והכיר במלאכים את שלוחי ההשגחה. על כן קרא למקום "מחניים": אל מחנהו של יעקב הצטרף מחנה אלוהים. כך קשור שם המקום גם לתיאור שבתחילת הפרשה. בצאתו לחרן שמע יעקב "והנה אנכי עמך"; בשובו, אחרי עשרים שנה, הוא נותן שם למפגש שבו נגלתה לו שוב אותה שמירה.