הלכה ומצוות
הרב ירון אשכנזי במקבץ שו"תים בנושא תפילין וכיפה
תפילין בבית לעומת עשרה ראשונים בבית הכנסת, ותפילה כאשר הכיפה עפה: מקבץ שאלות ותשובות קצרות מהרה"ג ירון אשכנזי שליט"א
- הרב ירון אשכנזילמעקב
- ו' כסלו התשפ"ז||

האם עדיף להיות מעשרה ראשונים בבית הכנסת או להניח תפילין בבית (סימן צ' סעיף י"ד)
מי שיש בידו אחת משתי האפשרויות, או לצאת מביתו מיד ללא הנחת תפילין, ולהיות מעשרה ראשונים בבית הכנסת, או להניח תפילין בביתו ולהפסיד את מעלת "עשרה ראשונים", איזו מעלה עדיפה?
תשובה
יש להעדיף הנחת תפילין בביתו, על אף שמפסיד מעלת "עשרה ראשונים", שמעלת היציאה עם התפילין מביתו עולה על מעלת עשרה ראשונים (כ"כ המשנה ברורה (סי' צ' ס"ק מ"ז) בשם האריז"ל, וז"ל: "והאריז"ל לא היה מן הראשונים כי הוצרך לפנות וגו', וגם כדי שילך מעוטף בטלית ותפילין לבית הכנסת, וזה אי אפשר קודם היום". ומכאן שעדיף לצאת מביתו מעוטר בתפילין, ומעלה זו עדיפה על מעלת עשרה ראשונים.
ועיין בספר ארחות ציון (ח"ב פ"ג סע' ל"א) שכתב: "אשרי הזוכה לצאת מביתו מעוטף בטלית ומעוטר בתפילין והולך לבית הכנסת, והקב"ה שמח לעומתו, והשטן בורח ממנו, והשכינה ומלאכי השרת מלוים אותו ומכריזים עליו: תנו כבוד לבן המלך שהוא בדמות המלך, ומעידים עליו לפני השם יתברך ונכתב בספר הזכרונות". והביא מש"כ הזוהר הקדוש (ואתחנן רסה ע"א) שאדם המשכים בבוקר ומעוטף בטלית ומעוטר בתפילין, ובצאתו מפתח ביתו פוגש במזוזה, מיד באים ארבעה מלאכים קדושים ויוצאים עמו מביתו, ומלוים אותו לבית הכנסת, ומכריזים: תנו כבוד לבן המלך שהוא בדמות כבוד המלך, ורוח הקודש שורה עליו ומכריזה ואומרת: ישראל אשר בך אתפאר, ועולים למעלה ומעידים עליו לפני הקדוש ברוך הוא, ומצוה לכתבו עם בני ההיכל בספר הזכרונות. ע"כ. וכתב הרמ"ק (אור החמה ח"ד דף קט ע"ב) שהמלאכים הם מיכאל, נוריאל, אוריאל ורפאל, שהם מרכבת יצר הטוב. ועוד מפרש שם באורך את כל דברי הזוהר הנ"ל. ע"ש. ורבינו חיים פלאג'י בספר כף החיים (סי' י', כ"ד) כתב: "כשאדם מתעטף בציצית ויוצא מפתח ביתו הקב"ה שמח, ומלאך המשחית זז משם, וניצול האדם מכל נזק ומכל משחית".
ואמרו עוד בזוהר הקדוש (שם) שאם נכנס האדם לביהכנ"ס ללא טלית ותפילין, ואומר 'אשתחוה אל היכל קדשך ביראתך', הקב"ה אומר: איפה הוא מוראי, כי זו עדות שקר. והביאו הב"י (סי' כ"ה). וכ"פ בשולחן ערוך (שם סע' ב') שילך לבוש בציצית ומוכתר בתפילין לבית הכנסת.
ומתוך דברי הזוהר האמור, נראה שיש שתי תועלתיות ביציאתו מביתו בטלית ותפילין: א) שפוגש המזוזה וזוכה לליווי של מלאכי השרת וכו'. ב) שנכנס לבית הכנסת מעוטר בתפילין, מונע ממנו קפידה. ולכן פסק המשנה ברורה (סי' כ"ה ס"ק ח') דלכתחילה יניחם בביתו, ואם אינו יכול, כגון שיש מבואות המטונפים או גויים וכדו', יניח אותם בחצר בית הכנסת. וכן מבואר בחסד לאלפים (סי' כ"ה, ב') וז"ל: "וראוי לכל אשר נגע יראת ה' בלבו, להשתדל לצאת מן הבית מעוטף בציצית ומוכתר בתפילין וכו', ולא יכנס לבית הכנסת בלא ציצית ותפילין").
הבחין באמצע התפילה שאין כיפה על ראשו (סימן צ"א סעיף ג')
אדם שהבחין באמצע תפילת שמונה עשרה שאין כיפה על ראשו, או שנשאתה הרוח תוך כדי תפילתו, האם עליו להפסיק את תפילתו וללכת להביא כיפה, או שימשיך בתפילה בראש מגולה?
תשובה
לכתחילה אסור להוציא אזכרה מפיו בראש מגולה, ובדיעבד אם התפלל בראש מגולה – יצא חובת תפילה. אמנם, במקרה שהבחין באמצע התפילה שאין כיפה לראשו, או שנשאתה הרוח למרחקים, לא ימשיך את תפילתו עד שיכסה את ראשו. ואם הכיפה לא נמצאת במקומו, רשאי ללכת באמצע התפילה למקום אחר ולהביא כיפה, וכשחוזר למקומו ימשיך את תפילתו מהמקום שפסק, אף אם שהה בינתיים זמן רב עד שיכל לסיים את כל התפילה (במסכת סופרים (פי"ד הט"ו) נחלקו התנאים האם אדם שראשו מגולה רשאי לפרוס את שמע, וטעם האוסרים הוא משום שאסור להוציא הזכרה מפיו בראש מגולה. וכתב הבית יוסף (סי' צ"א) שכיוון שרבנו ירוחם (נתיב טז, ח"ז דף קמח ע"ד) הכריע כדעת האוסרים, כך נוקטים להלכה. וכן פסק בשולחן ערוך (סי' צ"א סע' ג'): "יש אומרים שאסור להוציא אזכרה מפיו בראש מגולה".
ואולם, ברמב"ם (הל' תפילה פ"ה ה"א) מבואר שדין זה הוא רק לכתחילה, ואינו מעכב את התפילה, וזו לשונו: "שמונה דברים צריך המתפלל להזהר בהן ולעשותן, ואם היה דחוק, או נאנס, או שעבר ולא עשה אותן, אין מעכבין, ואלו הן וכו' ותקון המלבושים". ושם (ה"ה) ביאר מהו תקון המלבושים: "ולא יעמוד בתפלה באפונדתו, ולא בראש מגולה ולא ברגלים מגולות". למדנו מדבריו שלכתחילה חובה לכסות את הראש בזמן התפילה, אך בדיעבד, אם התפלל בראש מגולה – יצא ידי חובת תפילה, ואין צריך לחזור.
ואף שבשו"ת אגרות משה (או"ח ח"ד סי' מ', י"ד) כתב שכיוון שאסור על האדם להוציא אזכה מפיו בראש מגולה, תפילתו תועבה, ולכן אפשר שאף בדיעבד לא יצא, כבר כתב בספר הליכות שלמה (תפילה פ"ב, ט"ז, דבר הלכה כ"ז) שנראה שכיוון שבעיקר דין זה מצינו מדרשים חלוקים, בדיעבד אינו חוזר. וכן נקטו להלכה שו"ת אור לציון (ח"ב פ"ז, י"ג) ושו"ת יביע אומר (ח"ו או"ח סי' ט"ו, ו'), שמי שהתפלל בראש מגולה, בדיעבד אינו חוזר על תפילתו.
ולכן בנידון דידן, שהבחין באמצע התפילה שהכיפה אינה על ראשו, לא ימשיך את תפילתו בראש מגולה, היות ולכתחילה אסור להתפלל כך, אלא יכסה את ראשו וימשיך את התפילה.
ואף אם הכיפה לא נמצאת בסמוך לו, עליו ללכת באמצע התפילה למקום אחר ולהביא כיפה, וכפי שביארנו לקמן (תשובה מ"ג) לגבי מי שהתעטש באמצע תפילת שמונה עשרה, שרשאי ללכת באמצע התפילה כדי להביא ממחטה, אם אין דעתו מיושבת בלא זה.
ושם ביארנו עוד שכאשר חוזר למקומו, אף אם שהה כדי לגמור את כל התפילה – ממשיך את תפילתו מהמקום בו פסק, ואינו חוזר לראש התפילה).
לרכישת הספר "הלכה למעשה" מאת הרה"ג ירון אשכנזי, לחצו כאן.