Englishhidabroot.com

הפרק היומי בתנ"ך

מה ביקש שלמה מה'? ביאור פרק ג' בספר מלכים א'

שלמה מבקש לב שומע לשפוט את העם, וחוכמתו מתגלה במשפט שמפרסם אותה בכל ישראל. בואו ללמוד את הפרק עם תקציר, ביאורי מילים ופירושים נבחרים

מה ביקש שלמה מה'? ביאור פרק ג' בספר מלכים א'
אא

תקציר הפרק

הפרק פותח בחתונת שלמה ובת פרעה. מיד לאחר מכן הכתוב מבהיר כי שלמה אוהב את ה' והולך בדרכיו: "ויאהב שלמה את ה' ללכת בחוקי דוד אביו". שלמה עדיין עובד את ה' דרך הבמות, כיוון שטרם הוקם בית המקדש.

שלמה מבקש חוכמה מה' - החלום בגבעון: שלמה הולך לגבעון לזבוח לה' ושם ה' נגלה אליו בחלום. ה' פותח בשאלה כללית מאוד: "שאל מה אתן לך", ושלמה מבקש יכולת שיפוט טובה ונכונה. ה' שומע את בקשתו של שלמה ומברך אותו בחוכמה. שלמה מתעורר מהחלום ועולה לירושלים.

שלמה זוכה בחוכמה - משפט שלמה: לאחר סיפור החלום בגבעון מגיעות אל שלמה שתי נשים עם תינוק אחד. כל אחת טוענת שהתינוק החי שייך לה. האחת טוענת שהבן של השנייה מת בגלל רשלנותה, ואז היא החליפה בין התינוק החי לתינוק המת. האישה השנייה טוענת כי התינוק החי שלה, והיא לא עשתה את מה שתיארה האישה הראשונה.

שלמה בחוכמתו פוסק לחלוק את הילד בין שתי הנשים. אחת הנשים נזעקת מיד ומבקשת לא לחתוך אותו אלא להעבירו חי לאישה האחרת, ואילו האישה האחרת מסכימה שייחתך. שלמה מבין שהאֵם האמיתית היא זו שרצתה להשאיר את התינוק בחיים, ונותן לה את התינוק.

חוכמתו של שלמה מתפרסמת בעם ישראל: לאחר משפט הנשים, כל העם מבין כי שלמה חכם מאוד ויש לו יכולת שיפוט מיוחדת במינה: "וישמעו כל ישראל את המשפט אשר שפט המלך ויראו מפני המלך כי ראו כי חוכמת אלוקים בקרבו לעשות משפט". כך מתגשמת בקשתו של שלמה והוא הופך להיות "החכם באדם".

הפרק המלא

(א) וַיִּתְחַתֵּן שְׁלֹמֹה אֶת פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרָיִם וַיִּקַּח אֶת בַּת פַּרְעֹה וַיְבִיאֶהָ אֶל עִיר דָּוִד עַד כַּלֹּתוֹ לִבְנוֹת אֶת בֵּיתוֹ וְאֶת בֵּית ה' וְאֶת חוֹמַת יְרוּשָׁלַ͏ִם סָבִיב.

(ב) רַק הָעָם מְזַבְּחִים בַּבָּמוֹת כִּי לֹא נִבְנָה בַיִת לְשֵׁם ה' עַד הַיָּמִים הָהֵם.

(ג) וַיֶּאֱהַב שְׁלֹמֹה אֶת ה' לָלֶכֶת בְּחֻקּוֹת דָּוִד אָבִיו רַק בַּבָּמוֹת הוּא מְזַבֵּחַ וּמַקְטִיר.

(ד) וַיֵּלֶךְ הַמֶּלֶךְ גִּבְעֹנָה לִזְבֹּחַ שָׁם כִּי הִיא הַבָּמָה הַגְּדוֹלָה אֶלֶף עֹלוֹת יַעֲלֶה שְׁלֹמֹה עַל הַמִּזְבֵּחַ הַהוּא.

(ה) בְּגִבְעוֹן נִרְאָה ה' אֶל שְׁלֹמֹה בַּחֲלוֹם הַלָּיְלָה וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים שְׁאַל מָה אֶתֶּן לָךְ.

(ו) וַיֹּאמֶר שְׁלֹמֹה אַתָּה עָשִׂיתָ עִם עַבְדְּךָ דָוִד אָבִי חֶסֶד גָּדוֹל כַּאֲשֶׁר הָלַךְ לְפָנֶיךָ בֶּאֱמֶת וּבִצְדָקָה וּבְיִשְׁרַת לֵבָב עִמָּךְ וַתִּשְׁמׇר לוֹ אֶת הַחֶסֶד הַגָּדוֹל הַזֶּה וַתִּתֶּן לוֹ בֵן יֹשֵׁב עַל כִּסְאוֹ כַּיּוֹם הַזֶּה.

(ז) וְעַתָּה ה' אֱלֹוקי אַתָּה הִמְלַכְתָּ אֶת עַבְדְּךָ תַּחַת דָּוִד אָבִי וְאָנֹכִי נַעַר קָטֹן לֹא אֵדַע צֵאת וָבֹא.

(ח) וְעַבְדְּךָ בְּתוֹךְ עַמְּךָ אֲשֶׁר בָּחָרְתָּ עַם רָב אֲשֶׁר לֹא יִמָּנֶה וְלֹא יִסָּפֵר מֵרֹב.

(ט) וְנָתַתָּ לְעַבְדְּךָ לֵב שֹׁמֵעַ לִשְׁפֹּט אֶת עַמְּךָ לְהָבִין בֵּין טוֹב לְרָע כִּי מִי יוּכַל לִשְׁפֹּט אֶת עַמְּךָ הַכָּבֵד הַזֶּה.

(י) וַיִּיטַב הַדָּבָר בְּעֵינֵי ה' כִּי שָׁאַל שְׁלֹמֹה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה.

(יא) וַיֹּאמֶר אֱלֹוקים אֵלָיו יַעַן אֲשֶׁר שָׁאַלְתָּ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וְלֹא שָׁאַלְתָּ לְּךָ יָמִים רַבִּים וְלֹא שָׁאַלְתָּ לְּךָ עֹשֶׁר וְלֹא שָׁאַלְתָּ נֶפֶשׁ אֹיְבֶיךָ וְשָׁאַלְתָּ לְּךָ הָבִין לִשְׁמֹעַ מִשְׁפָּט.

(יב) הִנֵּה עָשִׂיתִי כִּדְבָרֶיךָ הִנֵּה נָתַתִּי לְךָ לֵב חָכָם וְנָבוֹן אֲשֶׁר כָּמוֹךָ לֹא הָיָה לְפָנֶיךָ וְאַחֲרֶיךָ לֹא יָקוּם כָּמוֹךָ.

(יג) וְגַם אֲשֶׁר לֹא שָׁאַלְתָּ נָתַתִּי לָךְ גַּם עֹשֶׁר גַּם כָּבוֹד אֲשֶׁר לֹא הָיָה כָמוֹךָ אִישׁ בַּמְּלָכִים כׇּל יָמֶיךָ.

(יד) וְאִם תֵּלֵךְ בִּדְרָכַי לִשְׁמֹר חֻקַּי וּמִצְוֺתַי כַּאֲשֶׁר הָלַךְ דָּוִיד אָבִיךָ וְהַאֲרַכְתִּי אֶת יָמֶיךָ.

(טו) וַיִּקַץ שְׁלֹמֹה וְהִנֵּה חֲלוֹם וַיָּבוֹא יְרוּשָׁלַ͏ִם וַיַּעֲמֹד לִפְנֵי אֲרוֹן בְּרִית ה' וַיַּעַל עֹלוֹת וַיַּעַשׂ שְׁלָמִים וַיַּעַשׂ מִשְׁתֶּה לְכׇל עֲבָדָיו.

(טז) אָז תָּבֹאנָה שְׁתַּיִם נָשִׁים זֹנוֹת אֶל הַמֶּלֶךְ וַתַּעֲמֹדְנָה לְפָנָיו.

(יז) וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה הָאַחַת בִּי אֲדֹנִי אֲנִי וְהָאִשָּׁה הַזֹּאת יֹשְׁבֹת בְּבַיִת אֶחָד וָאֵלֵד עִמָּהּ בַּבָּיִת.

(יח) וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי לְלִדְתִּי וַתֵּלֶד גַּם הָאִשָּׁה הַזֹּאת וַאֲנַחְנוּ יַחְדָּו אֵין זָר אִתָּנוּ בַּבַּיִת זוּלָתִי שְׁתַּיִם אֲנַחְנוּ בַּבָּיִת.

(יט) וַיָּמׇת בֶּן הָאִשָּׁה הַזֹּאת לָיְלָה אֲשֶׁר שָׁכְבָה עָלָיו.

(כ) וַתָּקׇם בְּתוֹךְ הַלַּיְלָה וַתִּקַּח אֶת בְּנִי מֵאֶצְלִי וַאֲמָתְךָ יְשֵׁנָה וַתַּשְׁכִּיבֵהוּ בְּחֵיקָהּ וְאֶת בְּנָהּ הַמֵּת הִשְׁכִּיבָה בְחֵיקִי.

(כא) וָאָקֻם בַּבֹּקֶר לְהֵינִיק אֶת בְּנִי וְהִנֵּה מֵת וָאֶתְבּוֹנֵן אֵלָיו בַּבֹּקֶר וְהִנֵּה לֹא הָיָה בְנִי אֲשֶׁר יָלָדְתִּי.

(כב) וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה הָאַחֶרֶת לֹא כִי בְּנִי הַחַי וּבְנֵךְ הַמֵּת וְזֹאת אֹמֶרֶת לֹא כִי בְּנֵךְ הַמֵּת וּבְנִי הֶחָי וַתְּדַבֵּרְנָה לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ.

(כג) וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ זֹאת אֹמֶרֶת זֶה בְּנִי הַחַי וּבְנֵךְ הַמֵּת וְזֹאת אֹמֶרֶת לֹא כִי בְּנֵךְ הַמֵּת וּבְנִי הֶחָי.

(כד) וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ קְחוּ לִי חָרֶב וַיָּבִאוּ הַחֶרֶב לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ.

(כה) וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ גִּזְרוּ אֶת הַיֶּלֶד הַחַי לִשְׁנָיִם וּתְנוּ אֶת הַחֲצִי לְאַחַת וְאֶת הַחֲצִי לְאֶחָת.

(כו) וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה אֲשֶׁר בְּנָהּ הַחַי אֶל הַמֶּלֶךְ כִּי נִכְמְרוּ רַחֲמֶיהָ עַל בְּנָהּ וַתֹּאמֶר בִּי אֲדֹנִי תְּנוּ לָהּ אֶת הַיָּלוּד הַחַי וְהָמֵת אַל תְּמִיתֻהוּ וְזֹאת אֹמֶרֶת גַּם לִי גַם לָךְ לֹא יִהְיֶה גְּזֹרוּ.

(כז) וַיַּעַן הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמֶר תְּנוּ לָהּ אֶת הַיָּלוּד הַחַי וְהָמֵת לֹא תְמִיתֻהוּ הִיא אִמּוֹ.

(כח) וַיִּשְׁמְעוּ כׇל יִשְׂרָאֵל אֶת הַמִּשְׁפָּט אֲשֶׁר שָׁפַט הַמֶּלֶךְ וַיִּרְאוּ מִפְּנֵי הַמֶּלֶךְ כִּי רָאוּ כִּי חׇכְמַת אֱלֹוקים בְּקִרְבּוֹ לַעֲשׂוֹת מִשְׁפָּט.

ביאור מילים קשות בפרק

"רַק הָעָם מְזַבְּחִים בַּבָּמוֹת" - רק העם מישראל היו מקריבים קרבנות לה' על מזבחות קטנים שהיו בכל עיר ועיר, וזאת בניגוד לדוד המלך שהיה מקריב קורבנות רק במשכן שבגבעון או באוהל שבו הוא הניח את ארון הברית בעיר דוד.

"אֶלֶף עֹלוֹת יַעֲלֶה שְׁלֹמֹה עַל הַמִּזְבֵּחַ הַהוּא" - ביום אחד, הקריב שלמה אלף קורבנות עולה על המזבח שבמשכן.

"אֲשֶׁר כָּמוֹךָ לֹא הָיָה לְפָנֶיךָ וְאַחֲרֶיךָ לֹא יָקוּם כָּמוֹךָ" - החוכמה שתהיה לך לא הייתה לאדם לפניך ולא יהיה אדם אחריך שתהיה לו חוכמה כזאת.

פירושים מעניינים של פרשנים

"אֲשֶׁר כָּמוֹךָ לֹא הָיָה לְפָנֶיךָ וְאַחֲרֶיךָ לֹא יָקוּם כָּמוֹךָ" - רד"ק התלבט בהשוואת חוכמתו של שלמה מול חוכמתו של משה רבנו, וכתב שתי אפשרויות להשוואה. א. שלמה היה חכם יותר משלמה בחוכמת הטבע אך בחוכמת האלוקות משה היה גדול יותר. ב. כוונתו של ה' היא שהמלכים לא יהיו חכמים יותר משלמה, אך אנשים ללא תפקיד מלכותי - ייתכן שיהיו חכמים יותר ממנו.

"בְּנֵךְ הַמֵּת וּבְנִי הֶחָי" - מלבי"ם: התובעת תמיד אמרה קודם שבנה של חברתה הוא הבן המת, ואילו הנתבעת תמיד אמרה קודם שבנה הוא הבן החי. מכאן שעיקר הטענה של התובעת הייתה שקרית מכיוון שעיקר טענתה והדברים שהיא אמרה ראשונים היה שבנה של השני הוא הבן המת, ואילו הנתבעת עיקר טענתה היה אמת מכיוון שהיא תמיד אמרה קודם שבנה הוא הבן החי.

"גַּם לִי גַם לָךְ לֹא יִהְיֶה גְּזֹרוּ" - מצודות: עיקר הרצון של האישה שרימתה היה שלחברתה לא יהיה טוב, והיא העדיפה להניק בן שלא היה שלה על פני שלחברתה יהיה טוב. אולם, לאחר ששלמה אמר שיהרגו את התינוק החי, האישה שמחה עוד יותר, משום שכך חברתה לא תשמח והיא לא תצטרך להניק בן שאינו שלה.

מדרשים מעניינים מילקוט שמעוני

"ויתחתן שלמה את פרעה" – "אמר ר' יהודה אמר רב: לעולם ידור אדם במקום רבו, שכל ימים שהיה שמעי בן גרא קיים לא נשא שלמה את בת פרעה".

"בגבעון נראה ה' אל שלמה" - "אמר ר' יונתן: שלושה הם שנאמר להם שאל ואלו הם: שלמה, ואחז, ומלך המשיח. בשלמה כתיב: 'בגבעון נראה ה' אל שלמה בחלום הלילה ויאמר אלוקים שאל מה אתן לך'. באחז כתיב: 'שאל לך אות מעם ה' אלוקיך'. במלך המשיח כתיב: 'שאל ממני ואתנה גוים נחלתך'".

"ונתת לעבדך לב שומע לשפוט" - "אפשר שלמה לא היה יכול לדון את ישראל, הרי הוא אומר 'ויתן ה' חכמה לשלמה ויחכם מכל האדם', ולא היה יכול לדון את ישראל?! אלא כך אמר שלמה: 'איני כשאר כל הדיינים של עובדי אלילים, דיין של עובדי אלילים יושב על בימה שלו דן להריגה ולחניקה ולשרפה ולסקילה אין בכך כלום, אבל אני אם חייבתי ממון נפשות אני נתבע'".

לפרקים קודמים, הקליקו כאן.

תגיות ועדכונים:

השנה תדליקו בחנוכייה המרהיבה המוענקת לשותפי מחלקת "שבויות" של הידברות - ובזכותכם יהודיות יחולצו מהכפרים הערביים. לחצו כאן או חייגו: 073-222-1212

כל תוכן חדש של יונתן הלוי ישר למייל שלך

כתובת המייל שלך נוספה לרשימת התפוצה

זמני היום

14:48
ט' כסלו התשפ"ז
בקרוב·פלג המנחה15:33
  • הנץ החמה06:11
  • סוף זמן ק"ש08:47
  • חצות היום11:24
  • שקיעה16:37
כל זמני היום