חינוך ילדים
אמרתם "לא" והפעוט התחיל לבכות? כך מציבים גבול שהוא יכול להבין
בגיל הרך, סירוב קטן יכול לעורר תגובה גדולה. איך אומרים "לא" בשפה שמתאימה לילד, מה עושים כשהוא מתעקש, ולמה הבכי לא בהכרח אומר שהמסר לא עבר?
- שירה דאבושלמעקב
- ו' כסלו התשפ"ז||

האם אפשר להציב גבולות בגיל הרך, מבלי שהתגובה תהיה בכי של שעות על כל 'לא' שאנחנו אומרים? ד"ר קריסטין קארותרס, פסיכולוגית קלינית שמתמחה בגיל הרך, מסבירה שדווקא אז, בגיל הרך, אמירת ה'לא' והצבת הגבולות היא קריטית.
"הייתם בגינה והגיע הזמן לחזור הביתה, אבל הילד רץ שוב למגלשה. אתם מסבירים שמאוחר וצריך לאכול ולהתקלח, אבל הוא מבקש עוד פעם ועוד, וכשאתם מתעקשים ללכת, מתחיל הבכי", היא מסבירה סיטואציה, ואומרת שהתגובה הזו לא אומרת שהילד לא הבין מה ביקשתם.
"פשוט בגיל הרך, היכולת להבין את ההוראה שלכם עדיין לא מבטיחה שהילד יצליח לעצור את עצמו ואת הרצונות שלו, וזה לא אומר שהוא יצליח להתמודד עם האכזבה", היא אומרת, ומסבירה שאנחנו כהורים, צריכים להתאים את הציפיות שלנו לגיל של הפעוט. "הילדים שלנו יודעים מה פירוש המילה 'לא', אבל הם לא תמיד יודעים מה הם אמורים לעשות מיד אחריה", היא אומרת. במילים אחרות, הילדים לא תמיד מבינים מה לעשות אחרי המילה 'לא'.
כדי להתמודד עם המצב הזה, ד"ר אליסה פריץ, פסיכולוגית ילדים בבית החולים לילדים של ג'ונס הופקינס, ממליצה להתחיל בהוראה אחת בכל פעם. במקום לבקש לאסוף, לנעול נעליים ולבוא לדלת, מתחילים באיסוף ורק אחר כך עוברים לשלב הבא. "אפשר גם לתת בחירה בתוך הגבול שקבעתם. אם צריך להתלבש, הילד יכול לבחור בין שתי חולצות מתאימות. אם הולכים הביתה מגן השעשועים, אפשר לתת לו לבחור באיזו דרך - מכאן או מכאן. ההחלטה לצאת נשארת בידי ההורה, ולילד יש אפשרות להשתתף".
פריץ ממליצה להכין ילדים למעבר בין פעילויות, כדי שיוכלו לסיים את העיסוק ולהבין ששינוי מתקרב. בגינה אפשר לומר מראש: "עוד גלישה אחת, ואז הולכים". בחנות צעצועים אפשר לומר: "אתה מאוד רוצה את המשאית. היום לא קונים צעצוע". כשהילד מתחיל לבכות, אין צורך לחזור על כל הנימוקים.
לפי משרד הבריאות, בשיא התקף הזעם ניסיונות לשכנע ולהסביר, לרוב אינם מועילים. מה שצריך לעשות הוא לחבק את הילד או לעמוד בקרבתו, ולמעט במילים: 'קשה לך. אני כאן' - זה מספיק לאותו רגע. את ההסבר משאירים לזמן שבו הוא פנוי להקשיב, אם הוא בכלל בגיל שבו הוא יכול להבין. כשהילד מניח את הצעצוע או מצטרף אליכם בדרך הביתה, כדאי לציין מה עשה. "תודה שהנחת את המכונית בעדינות" - לדברי ד"ר פריץ, כשאנחנו עושים את זה אנחנו מעודדים התנהגות רצויה. "שבח ממוקד הוא המפתח", אומרת פריץ, וממליצה לשבח את הפעולה עצמה. כדאי גם להימנע מתוספת כמו "למה אתה לא עושה ככה תמיד?", שמחלישה את המסר החיובי.