דבריו האחרונים של דוד וסיפוריהם של גיבוריו: ביאור פרק כ"ג בספר שמואל ב'

תקציר הפרק

דוד נושא נאום אחרון: "וְאֵלֶּה דִּבְרֵי דָוִד הָאַחֲרֹנִים... וּנְאֻם הַגֶּבֶר הֻקַם עָל מְשִׁיחַ אֱלֹהֵי יַעֲקֹב וּנְעִים זְמִרוֹת יִשְׂרָאֵל". הנאום כתוב בצורה של מזמור עם אמצעים ספרותיים: משלים ותקבולות. בדבריו מדגיש דוד את הברית שלו עם ה', שאינה זמנית ומתחלפת כמו אור השמש הזורח בבוקר ושוקע בערב, אלא קבועה ונצחית: "כִּי בְרִית עוֹלָם שָׂם לִי". ברית זו תשרוד ותנצח את האויבים הממשיכים לקום עליה, באמצעות גיבוריו של דוד, שרשימה של שמותיהם מופיעה בהמשך פרק.

גיבורי דוד: בחלק זה מופיעה רשימת הגיבורים של דוד, שעל חלקם גם מסופרים מעשי גבורה מעניינים, וחלקם מוזכרים רק בשמם בלי אזכור מה בדיוק עשו. בין הגיבורים ישנו אלעזר בן דודו שנלחם בפלישתים בעוצמה כזו שידו נדבקה אל החרב, וישנו גם שמא בן אגא הררי שהציל מהפלישתים את חלקת שדה העדשים. ברשימה מופיעים גם שלושת הגיבורים שבקעו בתוך מחנה פלישתים אל באר בית לחם כדי להביא מים לדוד לשתות, ודוד בחר להסך אותם לה' באמירה: "חָלִילָה לִּי ה' מֵעֲשֹׂתִי זֹאת הֲדַם הָאֲנָשִׁים הַהֹלְכִים בְּנַפְשׁוֹתָם". גיבור נוסף של דוד הוא בניהו בן יהוידע, שלו רשימה ארוכה של מעשי גבורה מרשימים, כמו הבסת שני אראל מואב והכאת המצרי. סך כל גיבורי דוד הוא שלושים ושבעה לוחמים.

הפרק המלא

(א) וְאֵלֶּה דִּבְרֵי דָוִד הָאַחֲרֹנִים נְאֻם דָּוִד בֶּן יִשַׁי וּנְאֻם הַגֶּבֶר הֻקַם עָל מְשִׁיחַ אֱלֹהֵי יַעֲקֹב וּנְעִים זְמִרוֹת יִשְׂרָאֵל.

(ב) רוּחַ ה' דִּבֶּר בִּי וּמִלָּתוֹ עַל לְשׁוֹנִי.

(ג) אָמַר אֱלֹוקי יִשְׂרָאֵל לִי דִבֶּר צוּר יִשְׂרָאֵל מוֹשֵׁל בָּאָדָם צַדִּיק מוֹשֵׁל יִרְאַת אֱלֹוקים.

(ד) וּכְאוֹר בֹּקֶר יִזְרַח שָׁמֶשׁ בֹּקֶר לֹא עָבוֹת מִנֹּגַהּ מִמָּטָר דֶּשֶׁא מֵאָרֶץ.

(ה) כִּי לֹא כֵן בֵּיתִי עִם אֵל כִּי בְרִית עוֹלָם שָׂם לִי עֲרוּכָה בַכֹּל וּשְׁמֻרָה כִּי כׇל יִשְׁעִי וְכׇל חֵפֶץ כִּי לֹא יַצְמִיחַ.

(ו) וּבְלִיַּעַל כְּקוֹץ מֻנָד כֻּלָּהַם כִּי לֹא בְיָד יִקָּחוּ.

(ז) וְאִישׁ יִגַּע בָּהֶם יִמָּלֵא בַרְזֶל וְעֵץ חֲנִית וּבָאֵשׁ שָׂרוֹף יִשָּׂרְפוּ בַּשָּׁבֶת.

(ח) אֵלֶּה שְׁמוֹת הַגִּבֹּרִים אֲשֶׁר לְדָוִד יֹשֵׁב בַּשֶּׁבֶת תַּחְכְּמֹנִי רֹאשׁ הַשָּׁלִשִׁי הוּא עֲדִינוֹ העצנו הָעֶצְנִי עַל שְׁמֹנֶה מֵאוֹת חָלָל בְּפַעַם אחד אֶחָת.

(ט) וְאַחֲרָו אֶלְעָזָר בֶּן דֹּדוֹ דדי בֶּן אֲחֹחִי בִּשְׁלֹשָׁה גברים הַגִּבֹּרִים עִם דָּוִד בְּחָרְפָם בַּפְּלִשְׁתִּים נֶאֶסְפוּ שָׁם לַמִּלְחָמָה וַיַּעֲלוּ אִישׁ יִשְׂרָאֵל.

(י) הוּא קָם וַיַּךְ בַּפְּלִשְׁתִּים עַד כִּי יָגְעָה יָדוֹ וַתִּדְבַּק יָדוֹ אֶל הַחֶרֶב וַיַּעַשׂ יְהֹוָה תְּשׁוּעָה גְדוֹלָה בַּיּוֹם הַהוּא וְהָעָם יָשֻׁבוּ אַחֲרָיו אַךְ לְפַשֵּׁט.

(יא) וְאַחֲרָיו שַׁמָּה בֶן אָגֵא הָרָרִי וַיֵּאָסְפוּ פְלִשְׁתִּים לַחַיָּה וַתְּהִי שָׁם חֶלְקַת הַשָּׂדֶה מְלֵאָה עֲדָשִׁים וְהָעָם נָס מִפְּנֵי פְלִשְׁתִּים.

(יב) וַיִּתְיַצֵּב בְּתוֹךְ הַחֶלְקָה וַיַּצִּילֶהָ וַיַּךְ אֶת פְּלִשְׁתִּים וַיַּעַשׂ ה' תְּשׁוּעָה גְדוֹלָה.

(יג) וַיֵּרְדוּ שלשים שְׁלֹשָׁה מֵהַשְּׁלֹשִׁים רֹאשׁ וַיָּבֹאוּ אֶל קָצִיר אֶל דָּוִד אֶל מְעָרַת עֲדֻלָּם וְחַיַּת פְּלִשְׁתִּים חֹנָה בְּעֵמֶק רְפָאִים.

(יד) וְדָוִד אָז בַּמְּצוּדָה וּמַצַּב פְּלִשְׁתִּים אָז בֵּית לָחֶם.

(טו) וַיִּתְאַוֶּה דָוִד וַיֹּאמַר מִי יַשְׁקֵנִי מַיִם מִבֹּאר בֵּית לֶחֶם אֲשֶׁר בַּשָּׁעַר.

(טז) וַיִּבְקְעוּ שְׁלֹשֶׁת הַגִּבֹּרִים בְּמַחֲנֵה פְלִשְׁתִּים וַיִּשְׁאֲבוּ מַיִם מִבֹּאר בֵּית לֶחֶם אֲשֶׁר בַּשַּׁעַר וַיִּשְׂאוּ וַיָּבִאוּ אֶל דָּוִד וְלֹא אָבָה לִשְׁתּוֹתָם וַיַּסֵּךְ אֹתָם לַה'.

(יז) וַיֹּאמֶר חָלִילָה לִּי ה' מֵעֲשֹׂתִי זֹאת הֲדַם הָאֲנָשִׁים הַהֹלְכִים בְּנַפְשׁוֹתָם וְלֹא אָבָה לִשְׁתּוֹתָם אֵלֶּה עָשׂוּ שְׁלֹשֶׁת הַגִּבֹּרִים.

(יח) וַאֲבִישַׁי אֲחִי יוֹאָב בֶּן צְרוּיָה הוּא רֹאשׁ השלשי הַשְּׁלֹשָׁה וְהוּא עוֹרֵר אֶת חֲנִיתוֹ עַל שְׁלֹשׁ מֵאוֹת חָלָל וְלוֹ שֵׁם בַּשְּׁלֹשָׁה.

(יט) מִן הַשְּׁלֹשָׁה הֲכִי נִכְבָּד וַיְהִי לָהֶם לְשָׂר וְעַד הַשְּׁלֹשָׁה לֹא בָא.

(כ) וּבְנָיָהוּ בֶן יְהוֹיָדָע בֶּן אִישׁ חַיִל חי רַב פְּעָלִים מִקַּבְצְאֵל הוּא הִכָּה אֵת שְׁנֵי אֲרִאֵל מוֹאָב וְהוּא יָרַד וְהִכָּה אֶת הָאֲרִי האריה בְּתוֹךְ הַבֹּאר בְּיוֹם הַשָּׁלֶג.

(כא) וְהוּא הִכָּה אֶת אִישׁ מִצְרִי אשר אִישׁ מַרְאֶה וּבְיַד הַמִּצְרִי חֲנִית וַיֵּרֶד אֵלָיו בַּשָּׁבֶט וַיִּגְזֹל אֶת הַחֲנִית מִיַּד הַמִּצְרִי וַיַּהַרְגֵהוּ בַּחֲנִיתוֹ.

(כב) אֵלֶּה עָשָׂה בְּנָיָהוּ בֶּן יְהוֹיָדָע וְלוֹ שֵׁם בִּשְׁלֹשָׁה הַגִּבֹּרִים.

(כג) מִן הַשְּׁלֹשִׁים נִכְבָּד וְאֶל הַשְּׁלֹשָׁה לֹא בָא וַיְשִׂמֵהוּ דָוִד אֶל מִשְׁמַעְתּוֹ.

(כד) עֲשָׂהאֵל אֲחִי יוֹאָב בַּשְּׁלֹשִׁים אֶלְחָנָן בֶּן דֹּדוֹ בֵּית לָחֶם.

(כה) שַׁמָּה הַחֲרֹדִי אֱלִיקָא הַחֲרֹדִי.

(כו) חֶלֶץ הַפַּלְטִי עִירָא בֶן עִקֵּשׁ הַתְּקוֹעִי.

(כז) אֲבִיעֶזֶר הָעַנְּתֹתִי מְבֻנַּי הַחֻשָׁתִי.

(כח) צַלְמוֹן הָאֲחֹחִי מַהְרַי הַנְּטֹפָתִי.

(כט) חֵלֶב בֶּן בַּעֲנָה הַנְּטֹפָתִי אִתַּי בֶּן רִיבַי מִגִּבְעַת בְּנֵי בִנְיָמִן.

(ל) בְּנָיָהוּ פִּרְעָתֹנִי הִדַּי מִנַּחֲלֵי גָעַשׁ.

(לא) אֲבִי עַלְבוֹן הָעַרְבָתִי עַזְמָוֶת הַבַּרְחֻמִי.

(לב) אֶלְיַחְבָּא הַשַּׁעַלְבֹנִי בְּנֵי יָשֵׁן יְהוֹנָתָן.

(לג) שַׁמָּה הַהֲרָרִי אֲחִיאָם בֶּן שָׁרָר הָארָרִי.

(לד) אֱלִיפֶלֶט בֶּן אֲחַסְבַּי בֶּן הַמַּעֲכָתִי אֱלִיעָם בֶּן אֲחִיתֹפֶל הַגִּלֹנִי.

(לה) חצרו חֶצְרַי הַכַּרְמְלִי פַּעֲרַי הָאַרְבִּי.

(לו) יִגְאָל בֶּן נָתָן מִצֹּבָה בָּנִי הַגָּדִי.

(לז) צֶלֶק הָעַמֹּנִי נַחְרַי הַבְּאֵרֹתִי נשאי נֹשֵׂא כְּלֵי יוֹאָב בֶּן צְרֻיָה.

(לח) עִירָא הַיִּתְרִי גָּרֵב הַיִּתְרִי.

(לט) אוּרִיָּה הַחִתִּי כֹּל שְׁלֹשִׁים וְשִׁבְעָה.

ביאור מילים קשות בפרק

"וּנְאֻם הַגֶּבֶר הֻקַם עָל" - ואלה הם אותם דברי דוד לאחר שהרימו אותו מעלה, לאחר שהוא התחיל למלוך.

"מוֹשֵׁל בָּאָדָם צַדִּיק" - כאשר מי שימשול על בני האדם, כאשר מי שימלוך על בני האדם יהיה אדם צדיק.

"מוֹשֵׁל יִרְאַת אֱלֹוקים" - אז גם תמשול יראת ה', המושל הצדיק ידאג שכולם יהיו יראים את ה'.

"וּכְאוֹר בֹּקֶר יִזְרַח שָׁמֶשׁ" - כשם שאור הבוקר גורר אחריו זריחה של השמש, כאשר יש אור בוקר השמש זורחת, כך המושל הצדיק גורר אחריו שכל אלה שהוא מושל עליהם יהיו יראים את ה'.

"כִּי כָל יִשְׁעִי" - מלכותי תשפיע על עם ישראל לכל אורך הדורות כיוון שכל ישועה שבה עם ישראל יוושעו תהיה ישועה שתהיה קשורה אליי, כל ישועה שתבוא מישראל תהיה או ממני או מאחד מצאצאיי.

"וְכָל חֵפֶץ" - וכן, כל רצון של אדם, יתמלא על ידי מלכות בית דוד, רק המלכים מבית דוד יכולים למלא את הרצונות של בני האדם.

"וּבְלִיַּעַל כְּקוֹץ מֻנָד כֻּלָּהַם" - וכל בני הבליעל, כל המלכים הרשעים (כמו ירבעם), יהיו כמו קוצים שזזים, כמו קוץ שתקוע ברגלו של אדם שזז ממקום למקום.

"הוּא הִכָּה אֵת שְׁנֵי אֲרִאֵל מוֹאָב" - בניהו הכה שני גיבורים שהיו לחיילי מואב.

"וְהוּא יָרַד וְהִכָּה אֶת הָאֲרִי בְּתוֹךְ הַבֹּאר בְּיוֹם הַשָּׁלֶג" - בניה עשה מעשה גבורה נוסף: בימי הקור, הוא הכה אריה בתוך בור מים, למרות שהקור גורם לאריה להתחזק, ולמרות שלבניה היה קשה יותר לזוז בתוך בור מים.

פירושים מעניינים של פרשנים

"וּכְאוֹר בֹּקֶר יִזְרַח שָׁמֶשׁ" - 

• רש"י: ה' הבטיח לי שגדולתי תלך ותגדל, כמו אור שהולך וגדל.
• רד"ק: דוד ביקש שמלכותו תאיר ללא שיהיו עבירות בצאצאיו, ללא פגמים.
• מלבי"ם: מלכות המשיח תבוא בצורה פתאומית, לא כמו מלכות רגילה שעולה בהדרגה וכמו השמש שמתחילה להאיר בהדרגתיות.

"עֲדִינוֹ הָעֶצְנִי" -

• רש"י: צלע פסוק זה מדבר גם כן על דוד, שהיה יושב בסנהדרין, וכאשר היה יושב ועוסק בתורה, היה עדין כתולעת, ומצד שני, בשעת מלחמה, לא היה עדין, והיה הורג שמונה מאות אנשים בפעם אחת.
• רד"ק כתב בהתחלה את דברי חז"ל שכתובים בדברי רש"י, ולאחר מכן כתב שעל פי הפשט, נראה שמדובר על אחד מגיבוריו של דוד שנקרא עדינו העצני שהיה ראש הסנהדרין. במהלך דבריו כתב גם בשם חז"ל שמדובר על יואב.
• רלב"ג: עדינו היה בטל מכל מלאכה כדי להרבות בלימוד החכמה.

מדרשים מעניינים מילקוט שמעוני

"ואלה דברי דוד האחרונים" - "אמר לפניו: ריבונו של עולם, כשם שמחלת לי עוונותיי הראשונים, כך מחול לי עוונותיי האחרונים".

"דבר אחר, בכ"ב שנה שנסתלקה רוח הקדש מדוד מלך ישראל, בכל יום ויום היה מוריד כוס של דמעות ואכל פיתו באפר, שנאמר: 'כי אפר כלחם אכלתי'".

"אמר לפניו: רבש"ע, קבלני בתשובה כדי שתוכיח את הרשעים ותאמר להם: ומה אם דוד מלך ישראל שעשה לפני דבר חמור כיון שחזר בתשובה לפני קבלתי אותו, אתם על אחת כמה וכמה שהייתי מקבל אתכם, וכן הוא אומר: 'לך לבדך חטאתי'".

"רב פעלים מקבצאל" - שריבה וקבץ פעלים לתורה.

לפרקים קודמים, הקליקו כאןלפרקים קודמים, הקליקו כאן