תפילת "נשמת כל חי": עובדות וסגולות שלא הכרתם

"נשמת כל חי" היא תפילת הודאה מיוחדת החותמת את פסוקי דזמרה של תפילת שחרית בשבתות ובימים טובים. התפילה נאמרת גם בהגדה של פסח.

לנוסח התפילה, לחצו כאן

התפילה הייתה מוכרת כבר בתקופת התלמוד, והשתמשו בה לברכת הגשמים. כך מובא במסכת ברכות (נ"ט ע"ב): "אמר רבי אבהו: מאימתי מברכין על הגשמים משיצא חתן לקראת כלה. מאי מברך? אמר רב יהודה אמר רב: 'מודים אנחנו לך ה' אלהינו על כל טיפה וטיפה שהורדת לנו'. ור' יוחנן מסיים בה הכי: 'אילו פינו מלא שירה כים ולשוננו רינה כהמון גליו כו' עד תשתחווה, ברוך אתה ה' רוב ההודאות'”.

נוסח התפילה, הקרוב לזה המופיע בסידורים כיום, נמצא בסדר התפילות שבסוף ספר אהבה ב"משנה תורה" לרמב"ם. הוא מופיע גם בסדר רב עמרם גאון.

הקשר בין שבח והודאה לבין ישועה מופיע גם בספר "שערים בתפילה" (שער רינה עמוד ז), שם מסביר הגאון רבי שמשון פינקוס את חשיבות ההלל וההודאה בעת הצרה דווקא, שאז נפתחים שערי השפע. הוא מציין כי בשנת בצורת שלא ירדו גשמים וגזרו תעניות ולא הועילו, ורק לאחר שעשו סעודה ושרו ושיבחו בשמחה אז ירדו גשמים, כמו שנאמר (תהלים ס"ח ד'): "וצדיקים ישמחו יעלצו לפני אלוקים וישישו בשמחה".

סגולות ומקורות לאמירת "נשמת כל חי"

1. "קבלה בידינו מרבי יהודה החסיד ששבח נשמת כל חי מסוגל על כל צרה שלא תבוא לקבל האדם על עצמו שכשיהיה ניצול ממנה לומר נשמת בתודה וקול זמרה בפני עשרה ובו ניצולו רבים" (רבי יעקב חיים סופר, כף החיים, או"ח הלכות שבת סימן רפ"א אות ח'). הסגולה מובאת גם בבן איש חי (שנה שנייה, פרשת תולדות סעיף ג'), שהוסיף שצריך לאומרו בנעימה.

2. "וכתב בספר תולדות אדם בשם רבנו הגאון ז"ל, וזה לשונו: קודם צאתו מפתח ביתו לדרך יניח ידו על המזוזה ויאמר: 'הנני מקבל עלי בנדר כשאראה מקום פלוני אזי אאמור נשמת כל חי, וכשרואה אותו המקום מיד יאמר נשמת כל חי עד גמירא', עד כאן לשונו" (חנוכת התורה, קונטרס אחרון, בשם הרבי רבי העשיל זצ"ל, רבו של הש"ך זצ"ל).

3. "וסגולה נפלאה לקבל על עצמו בליל טבילה, שאם יעזור הקב"ה ותיפקד יאמר נשמת כולו בכוונה ושמחה" (רבי משה שטרנבוך, "תשובות והנהגות", חלק ה' יו"ד סימן ר"ג דף קצ"ה).

4. "סגולה לאישה שתאמר 'אני מקבלת על עצמי בלי נדר לאחר הלידה שתעבור עלי לחיים טובים ולשלום ובבריאות איתנה לי ולעוברי אומר לפניך 'נשמת כל חי'', ואין חיוב בפני עשרה" (טהרה, היריון ולידה כהלכה).

5. "מתפללים בשבת בנעימה, ויאמרו 'נשמת כל חי' בניגון, שהוא כנגד הנשמה היתירה שבאה לאדם בשבת כפי מעשיו, ויכוונו להודות לה' יתברך על כל ניסיו, נפלאותיו וטובותיו, והשגחתו הפרטית עלינו על כל צעד ושעל" ("השבת בהלכה ובאגדה").

לצד הסגולות הקשורות ל"נשמת" עצמה, הבהירו רבותינו את חשיבות ההודיה על נס:

6. "מי שנעשה לו נס, יש לו להפריש לצדקה ממון כפי השגת ידו, ויחלק ללומדי תורה ויאמר: 'הריני נותן מעות אלו לצדקה, ויהי רצון שיהא נחשב כאלו הקרבתי תודה', וטוב וראוי לו לתקן איזה צורכי רבים בעיר, ובכל שנה ביום הזה יתבודד להודות לה' יתברך שמו ולספר את הנס. ובזכות שמספר את הנס הקב"ה יעשה לו עוד נסים ונפלאות" (הגאון רבי שלמה גאנצפריד, "קיצור שולחן ערוך", סימן סא סעיף ג).

7. "הזוכר נפלאותיו יתברך - בעבור זה ניצול מצרה. ואמרו בשוחר טוב (מזמור ע) לא גאל הקב"ה את ישראל ולא עשה עמהם ניסים, אלא בשביל שהיו מזכירין נפלאותיו. אמר דוד, 'אם כן, אני מזכיר ותצילני'” (רבי אליעזר פאפו, "פלא יועץ" ערך נפלאות).

הסגולות מובאות בספרי רבותינו כמסורות ומנהגים. לפני קבלה אישית יש לומר "בלי נדר", ועל כל שאלה הלכתית להתייעץ עם רב.