מוטרדים? לפני שאתם דואגים למחר - הרמב"ם מציע דרך אחרת

יש דברים שכבר קרו ואין לנו דרך לשנות אותם, ויש אירועים שעוד לפנינו ואיננו יודעים כיצד יסתיימו. הרמב"ם

(הלכות ברכות י', כ"ו) מציע דרך להתמודד עם שני המצבים:

"כללו של דבר לעולם יצעק אדם על העתיד לבא ויבקש רחמים וייתן הודיה על מה שעבר ויודה וישבח כפי כוחו. וכל המרבה להודות את ה' ולשבחו תמיד הרי זה משובח".

מה עושים עם מה שכבר קרה? אנחנו זוכרים היטב מה חסר לנו, מה לא הסתדר ומה עוד היינו רוצים לקבל. דווקא מה שהסתדר לטובה נשכח מהר. משהו מסתדר, עוברים לדבר הבא, ואחרי זמן קצר כבר קשה לזכור כמה דאגנו לפני כן.

הרמב"ם אומר שצריך "לתת הודיה על מה שעבר". לא רק אחרי נס גדול או ישועה יוצאת דופן. גם על הטובות הקטנות שמלוות אותנו בחיי היומיום: בריאות, אדם שעזר בזמן הנכון, בעיה שנפתרה, יום שעבר בשלום או חשש שהתבדה.

כדאי להיזכר במה שהיה טוב לנו היום, גם במה שנראה מובן מאליו. הרי יש כל כך הרבה מתנות בחיים שפעם שמחנו עליהן, והיום אנחנו כבר רגילים אליהן עד שאנחנו שוכחים להודות עליהן.

ומה עם מה שעוד לא קרה? כאן הרמב"ם כותב: "לעולם יצעק אדם על העתיד לבא ויבקש רחמים".

אנחנו יכולים לתכנן, להתכונן ולהשתדל, אבל לא הכול תלוי בנו. לכן לצד כל מה שאנחנו עושים בעצמנו, יש מקום גם לבקש מה'. אפשר לבקש שהיום יעבור בשלום, שהפגישה תצליח, שנקבל החלטה נכונה, שנשמור על הבריאות או שנמצא פתרון לבעיה שמעסיקה אותנו. גם על ענייני היומיום אפשר להתפלל.

הבקשה הזאת לא באה במקום ההשתדלות. אדם עושה את מה שהוא יכול, אך יודע שלא הוא קובע כיצד הכול יסתיים.

רבים מאיתנו נזכרים להתפלל רק כשהבעיה כבר כאן. כשהלחץ עולה, כשמשהו מסתבך או כשאנחנו כבר לא יודעים מה לעשות. אבל הרמב"ם מדבר דווקא על מה שעוד לא קרה: "על העתיד לבוא". כלומר, לא חייבים לחכות לרגע של משבר. אפשר לבקש מראש. לפני פגישה חשובה, לפני החלטה, לפני יום עמוס או לקראת אירוע שמעורר בנו חשש.

הודיה ועוד הודיה

אותו עיקרון נכון גם לגבי תודה. קל מאוד להודות אחרי ישועה גדולה. הרבה יותר קשה לזכור להודות על מה שהתנהל כשורה.

הרמב"ם כותב: "יודה וישבח כפי כוחו". ההודיה צריכה ללוות אותנו בכל יום, ולא להיות שמורה רק לאירועים מיוחדים.

אפשר להודות על עניין שהסתדר, על עזרה שקיבלנו, על חשש שהתבדה או על טובה שכבר התרגלנו לקבל. דווקא הטובות היומיומיות הן אלה שהכי קל לקחת כמובנות מאליהן. וככל שהאדם מתרגל להודות, הוא מתחיל גם להבחין בטובות נוספות שקודם לא שם לב אליהן.

מי שרוצה ליישם את דברי הרמב"ם יכול לשאול את עצמו שתי שאלות: על מה אני מודה ממה שכבר עבר, ועל מה אני מבקש לקראת מה שעוד לפניי?

אפשר לדבר עם ה' במילים פשוטות, להודות לו על הטוב שכבר זכינו לקבל ולבקש ממנו את מה שחסר לנו. כך אנחנו זוכרים להעריך את מה שכבר קיבלנו, ובמקביל פונים לה' בבקשה על העתיד.

הרמב"ם מסיים במילים: "וכל המרבה להודות את ה' ולשבחו תמיד הרי זה משובח".