הרב ירון אשכנזי במקבץ שו"תים בנושא הלכות תפילה

התפלל שחרית לאחר חצות, האם יצא ידי חובת תפילת מנחה (סימן פ"ט סעיף א')

המתפלל תפילת שמונה עשרה של שחרית בשעה 12:00 לפני הצהרים, שסבר שעדיין לא הגיע זמן חצות, אך כשסיים את התפילה התברר לו שחצות היום היה בשעה 11:30, האם יצא ידי חובת תפילת מנחה?

תשובה

כיוון שהתפלל בזמן שראוי להתפלל בו תפילת מנחה, ואף התפלל את נוסח התפילה של מנחה, יצא ידי חובה, ויחזור להתפלל בתורת תשלומים לתפילת שחרית (בשו"ת אגרות משה (או"ח ח"ג סי' צ"ז) דן במי שעמד בזמן מנחה ביום טוב, והתכוון להתפלל מוסף, אך טעה והתפלל בנוסח של תפילת שחרית ומנחה, האם יצא ידי תפלת מנחה. והסיק על פי המגן אברהם (סי' רס"ח ס"ק ח') שיצא ידי חובת תפילת מנחה, היות ואין הולכים אחר הכוונה אלא אחר הנוסח שהתפלל.

ולפי זה, הוא הדין בנידון דידן, אף שכוונתו הייתה להתפלל שחרית, כיוון שאחז בזמן שראוי להתפלל בו מנחה, והתפלל את נוסח תפילת מנחה, יצא ידי חובת מנחה.

ומכל מקום, צריך הוא לחזור ולהתפלל פעם נוספת בתורת תשלומים לתפילת שחרית, וכפי דיני תפילת תשלומים המבוארים בשולחן ערוך (סימן ק"ח סעיף א')).

אמירת "שלום" או "בוקר טוב" לפני התפילה (סימן פ"ט סעיף ב')

האם מותר לומר "שלום" או "בוקר טוב" לחבר שפוגש אדם בדרך או בביתו, לפני תפילת שחרית?

תשובה

פרטים רבים מצינו בפוסקים בדין אמירת "שלום" ו"בוקר טוב" קודם התפילה, ונבארם בעז"ה אחד לאחד:

א. ללכת במיוחד למקומו של חברו כדי לומר לו "שלום" או "בוקר טוב" קודם התפילה – אסור מזמן "עלות השחר".

ב. אף לאביו או רבו אסור לומר שלום קודם התפילה.

ג. אם אינו הולך במיוחד למקומו של חברו, אלא פוגש אותו בדרך, מעיקר הדין רשאי לומר לו אף "שלום". אך כדי שישים לב שאסור להתעכב בדברים אחרים עד שיתפלל, עדיף לומר "בוקר טוב".

ד. אם הולך לראות איזה עסק, ודרך אגב סר לבית חברו – רשאי לומר לו "בוקר טוב", אך אסור לומר "שלום", אלא אם כן הולך לראות איזה עסק ופוגש את חברו בדרך, שאז יש אומרים שרשאי אף לומר לו "שלום".

ה. אם אמר כבר מקצת ברכות השחר, ואז פגש את חברו בדרך – רשאי לומר לו "שלום". אך כשהולך במיוחד למקומו – אסור לומר לו "שלום" אף במקרה כזה.

ו. הפוגש אדם אלים, ויש חשש לאיבה, אם יכול ללחוץ את ידו – ינהג כך, אך אם לא די בזה – רשאי לומר לו "בוקר טוב" אף שמקדים לפתחו. ואם פוגש אותו בדרך, יש להקל אף באמירת "שלום".

ז. לומר "הרחום ירחמך" או "החנון יחננך", כיוון שמברכו בשמו של הקדוש ברוך הוא – מותר בכל עניין קודם התפילה.

ח. פגש את חברו בדרך, והקדים לו חברו שלום – רשאי להשיב לו לכתחילה. וכן אם הוא עצמו התפלל, רשאי להשכים לפתחו של חברו שלא התפלל ולומר לו שלום, אף שחברו יצטרך להשיב לו.

ט. לומר לחברו "מזל טוב" קודם התפילה – מותר, ואין זה בכלל איסור שאילת שלום. אך אסור לשלוח לו מתנה (להלן נבאר תשעה פרטים בדין אמירת "שלום" ו"בוקר טוב" קודם התפילה:

א. בגמרא במסכת ברכות (יד ע"א) אמרו: "אמר רב: כל הנותן שלום לחבירו קודם שיתפלל – כאילו עשאו במה". רב ששת הקשה מברייתא האומרת: "בפרקים שואל מפני הכבוד ומשיב", ותירץ רבי אבא: "במשכים לפתחו". מבואר אם כן שלא נאסרה אמירת שלום אלא במשכים לפתחו, דהיינו כשהולך במיוחד למקומו של חברו כדי לומר לו שלום, אך אם פוגש אותו בדרך מותר לומר לו שלום.

בכף החיים (סי' פ"ט ס"ק י"ב) כתב בשם המגן אברהם (שם ס"ק ו'), מאמר מרדכי (שם ס"ק ה') ושולחן ערוך הרב (שם סע' ג') שאיסור זה חל מעלות השחר. ואף שצריך להמתין מלהתפלל עד הנץ החמה, כבר מעלות השחר נחשב ליום, שהרי אם התפלל יצא ידי חובה בדיעבד. וסיים הכף החיים: "ומה טוב ונעים ליזהר מלדבר דיבור חול משייקץ משנתו עד אחר התפילה".

ב.הפרי מגדים (סי' פ"ט א"א ס"ק ט') הוכיח שאיסור ההשכמה לפתחו של חברו אמור אף באביו או רבו. וכן העתיק המשנה ברורה (שם ס"ק י') להלכה.

ג. הראשונים נחלקו האם אסור להשכים לפתחו של חברו ולומר לו שלום דווקא, או שמא אף אמירת "בוקר טוב" אסורה. תלמידי רבנו יונה (שם ח. ד"ה ודוקא) כתבו בשם רבני פרובינציא שאפילו במשכים לפתחו אין לאסור אלא אמירת "שלום", משום ששמו של הקדוש ברוך הוא שלום, אך לומר "צפרא דמרי טב" ["בוקר טוב"] מותר. ושוב כתבו שנראה למורם הרב נר"ו שאף אמירת "בוקר טוב" לא הותרה אלא אם כן פגש אותו באקראי בדרך, אך ללכת להקביל פני חברו קודם התפילה כדי לומר לו "בוקר טוב" – אסור.

רבנו ירוחם (נתיב ג' ח"ג דף כ"ד, ג') נקט דרך שלישית בזה, שאף כאשר משכים לפתחו אין לאסור אלא אמירת שלום בדרך כריעה, אך אמירת שלום ללא כריעה מותרת. וכן כתב רב האי גאון בתשובה.

ולהלכה פסק השולחן ערוך (סי' פ"ט ס"ב) כדעת רבינו יונה, שאסור להקדים לפתחו של חברו כדי לומר לו "בוקר טוב", אף שלא בדרך כריעה. ומאידך גיסא, כשאינו מקדים לפתחו, רשאי אף לומר "שלום".

ואולם, בבית יוסף (סי' פ"ט סע' ב') כתב בשם הרשב"א (יד ע"א ד"ה אמר) בשמו של הראב"ד שאף באופן שפוגש את חברו בדרך, ולא מקדים לפתחו, נהגו לומר "צפרא דמרי טב", כדי שישים לב שאסור להתעכב בדברים אחרים עד שיתפלל. וכן כתב בארחות חיים (תפילה סי' י"ד).

וכן העתיק השולחן ערוך (שם) את דברי הראב"ד, שאפילו באינו מקדים לפתחו אלא פוגש אותו בדרך, לא יאמר "שלום" אלא "בוקר טוב", כדי שישים לב שאסור להתעכב בדברים אחרים כלל עד שיתפלל.

ד. ההולך לראות איזה עסק, ודרך אגב סר לבית חברו, כתב הכף החיים (שם ס"ק ט"ו) בשם המגן אברהם (שם ס"ק ז') והשולחן ערוך הרב (שם ס"ג) שמותר לומר "בוקר טוב", אך אסור לומר "שלום". ואם הולך לביתו לראות איזה עסק ופוגש את חברו – רשאי אף לומר לו "שלום".

אך כתב הכף החיים שהיתר זה הוא דווקא לפי הסברא הראשונה בשולחן ערוך, שכאשר פוגש את חברו בשוק מותר לומר לו "שלום", אך לדעת היש אומרים שאסור לומר 'שלום', ורק 'בוקר טוב' מותר לומר, אף בזה אין לומר אלא "בוקר טוב".

ה. אמר מקצת ברכות השחר ולאחר מכן פגש את חברו בדרך, כתבו הפרי מגדים (שם א"א ס"ק ח') ודרך החיים (דברים האסורים קודם התפילה סע' ב) שרשאי לומר לו 'שלום'. וכן העתיק המשנה ברורה (שם ס"ק ט"ז).

אך כשהולך במיוחד לביתו או מקומו של חברו, אף אם אמר מקצת ברכות השחר, כתב הכף החיים (סי' פ"ט ס"ק י"ח) בשם הב"ח (שם ס"ק ג'), שיירי כנסת הגדולה (שם ס"ק ה) ופרי חדש (שם סע' ב') שאסור לומר לו "שלום", וכן אסור לכרוע לו. ודלא כדברי הלבוש (שם ס"ב) והאליה רבה (שם ס"ק ז') שהתירו במקרה כזה לכרוע.

וכן פסק בהלכה ברורה (סי' פ"ט ס"ק י"ח), שהמשכים לפתחו של חברו אסור לכרוע לו, אף אם אמר ברכות השחר, עד אחר שיתפלל שמונה עשרה.

ו. במקום שיש לחוש לאיבה מפני אדם אלים אם לא יקדים לפתחו לומר לו שלום, כתב הפרי מגדים (שם א"א ס"ק ט') שאם יכול לתת לו יד בלא אמירת שלום – עדיף. אך כשפוגש אדם אלים בדרך, כתב המשנה ברורה (ס"ק י') שיש להקל אף באמירת שלום.

ז. כתב הפרי מגדים (שם מש"ז ס"ק ב) שמסתבר שאם אומר "הרחום ירחמך" או "החנון יחננך", כיוון שמברכו בשמו של הקדוש ברוך הוא – מותר. והעתיק המשנה ברורה (שם ס"ק י"א) את דבריו.

ח. פגש את חברו והקדים לו חברו שלום, כתב המשנה ברורה (שם ס"ק ט"ז) שמותר להשיב לו שלום בכל עניין. וכל שכן אם התפלל כבר, שרשאי להשכים לפתחו של חברו שלא התפלל ולומר לו שלום, אף שחברו יצטרך להשיב לו. ובסימן ס"ו (ס"ק ד') הוכיח המשנה ברורה מחידושי הרשב"א (ברכות יד ע"א ד"ה ימים), שמותר לכתחלה לשאול בשלום הקורא אף על פי שיודע שיצטרך להשיבו.

ט. לומר לחברו 'מזל טוב' קודם התפילה, כתב בשו"ת שבט הלוי (ח"י סי' ט"ו אות א') שלכאורה אין איסור, ובפרט אם יש בזה גם מפני דרכי שלום.

אך לשגר לחברו מתנה קודם התפילה, כתב הכף החיים (שם ס"ק כ') שמדברי המגן אברהם (סי' תקנ"ד ס"ק כא) משמע שאף זה בכלל שאילת שלום, ואסור. וכן כתב היפה ללב (שם ס"ק ד')).

לרכישת הספר "הלכה למעשה" מאת הרה"ג ירון אשכנזי, לחצו כאן.