חייבים להגיד את המילה האחרונה? התובנה שתעצור אתכם לפני שיהיה מאוחר מדי

"אָמַר רַבִּי אִילְעָא: אֵין הָעוֹלָם מִתְקַיֵּים אֶלָּא בִּשְׁבִיל מִי שֶׁבּוֹלֵם אֶת עַצְמוֹ בִּשְׁעַת מְרִיבָה, שֶׁנֶּאֱמַר (איוב כו, ז) תֹּלֶה אֶרֶץ עַל בְּלִי-מָה" (מסכת חולין, דף פ"ט עמוד א')

דבריו של רבי אילעא מבוססים על הפסוק בספר איוב, המתאר את כדור הארץ כתלוי על "בלי-מה" (שום דבר). התלמוד דורש את המילה "בלי-מה" מלשון בלימה, ומלמד שהעולם כולו מתקיים בזכות מי שמסוגל לבלום את פיו בשעת כעס, ומוחל על כבודו.

באמצע ויכוח, כשהדם עולה לראש ויש לנו תשובה מוחצת על קצה הלשון, האינסטינקט הוא לתקוף בחזרה. הנטייה הטבעית היא לראות בשתיקה סוג של חולשה, כניעה או הפסד.

המשפט הזה מציע זווית אחרת: היכולת לשתוק דורשת עוצמה נפשית. מי שבולם את עצמו לא נכנע, אלא מציל באותו רגע עולם ומלואו - את הזוגיות, החברות או האווירה בבית. מילה פוגעת אחת גוררת תגובה קשה עוד יותר. השתיקה הזו שוברת את המעגל ומונעת נזק בלתי הפיך.

צידה לדרך

שתיקה ככוח: בחירה שלא לענות בשעת כעס אינה הפסד בוויכוח, אלא הפגנה של שליטה עצמית.

השהיית תגובה: לפני שמטיחים מילה קשה בצד השני, כדאי לקחת נשימה ולחכות. עצירה של שנייה מונעת הרס שלפעמים לוקח שנים לשקם.

מתי צריך לשתוק? ומהו הרווח העצום של השתיקה? מורנו הרה"ג זמיר כהן שליט"א במסר חשוב ומחזק