האם מותר להזכיר את שם ה' בחצי פסוק, ואיך חוגגים יום הולדת?

2 הלכות ביום

2 הלכות ביום מתוך "בהלכה ובאגדה", עפ"י פסקי מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל.

האם מותר להזכיר את שם ה' בחצי פסוק?

הלומד בתלמוד או במדרשי חז"ל וכיוצא, והגיע לפסוק שיש בו הזכרת ה', מזכיר ה' כקריאתו, והוא הדין למי שדורש ברבים ומזכיר פסוקים בדרשתו, אף על פי שאינו אומר את כל הפסוק אלא רק חלק ממנו. אולם כשמגיע לברכות שהוזכרו בתלמוד, לא יאמר בהן שם ה' כקריאתו, אלא יאמר 'השם', וכן יאמר 'אלוקים' או 'אלוקינו'.

יקפיד לומר הדל"ת של שם ה' בחולם, ולא כטועים לומר הדל"ת בשווא, והופכים את שם ה' למשמעות אחרת, כמו (שמות כו כה): "וְאַדְנֵיהֶם כֶּסֶף".

כיצד לקרוא את פסוקי דזמרה?

כתב בספר ארחות חיים: אותם בני אדם שאומרים פסוקי דזמרה במרוצה, לא יפה עושים, שמקצרים בשבחו של מקום בשביל שמאריכים בבקשת צרכיהם לאחר מכן בעמידה, היש מושל שיתרצה בכך?! (בית יוסף סימן נא)

כתב הרמב"ם (תשובות סימן רסא): קריאת הברכות או הזמירות בחיפזון ומהירות, הרי היא טעות גמורה, ומי שאינו מוכיח החזנים על זאת, חוטא, משום שכל אלו הסוגים של עבודת ה' בדיבור, אין הכוונה אלא שיחשבו בהם כשיאמרום, ויכוון אומרם את לבו, וידע שעם אדון כל העולם מדבר בהם, בין שיבקש ממנו או יודה לו וישבחהו או יתאר פעליו וחסדיו או יתאר נפלאותיו בברואיו ויכולתו. וכיצד מותר למהר בזה ולהסיח הדעת ממה שנאמר. ומי שאינו יודע מה הוא אומר ואינו מבינו, הרי הוא כמו התוכי והשוטה החוזרים על המילים שבני האדם לימדום. ע"כ.

פסק מרן בשולחן ערוך (סימן נא סעיף ח): "אין אומרים הזמירות במרוצה, כי אם בנחת". ולא ידלג שום תיבה ולא יבלע, אלא יוציא מפיו כאילו מונה מעות, ויתבונן במה שאומר, ויכיר בנפלאות ה'.

הציטוט היומי

"נמצינו למדים, כי עיקר מציאות האדם בעולם הזה הוא רק לקיים מצוות ולעבוד ולעמוד בניסיון, והנאות העולם אין ראוי שיהיו לו אלא לעזר ולסיוע בלבד לשיהיה לו נחת רוח ויישוב דעת למען יוכל לפנות ליבו אל העבודה הזאת המוטלת עליו.

"ואמנם ראוי לו שתהיה כל פנייתו רק לבורא יתברך, ושלא יהיה לו שום תכלית אחר בכל מעשה שיעשה אם קטן ואם גדול - אלא להתקרב אליו יתברך ולשבור כל המחיצות המפסיקות בינו לבין קונו, הן הנה כל ענייני החומריות והתלוי בהם, עד שיימשך אחריו יתברך ממש כברזל אחר אבן השואבת.

"וכל מה שיוכל לחשוב שהוא אמצעי לקורבה הזאת, ירדוף אחריו ויאחז בו ולא ירפהו. וכל מה שיוכל לחשוב שהוא מניעה לזה, יברח ממנו כבורח מן האש, וכעניין שנאמר (תהילים ס"ג, ט'): 'דבקה נפשי אחריך בי תמכה ימינך', כיון שביאתו לעולם אינה אלא לתכלית הזה, דהיינו, להשיג את הקירבה הזאת במלטו נפשו מכל מונעיה ומפסידיה".

(רמח"ל, מסילת ישרים, פרק א')

הסבר הציטוט

הרמח"ל מגדיר כאן את "תמונת המצב" המדויקת של היהודי בעולם. הוא קובע שלוש נקודות יסוד:

המטרה המרכזית: האדם לא נמצא כאן כדי ליהנות, אלא כדי לעבוד, לקיים מצוות ולעמוד בניסיונות. זהו "מרכז הכובד" של החיים.

תפקיד ההנאות: העולם הזה אינו "רע", אך הוא גם לא היעד. הנאות העולם (אוכל, נופשים, דירה משופצת ורכב טוב) הן רק אמצעי עזר - "דלק" שנועד לתת לאדם כוח ושקט נפשי, ולסייע לו כדי שיוכל להתפנות לעבודת השם.

מבחן "האבן השואבת": המדד לכל מעשה בחיים, גדול או קטן, הוא אחד: האם זה מקרב אותי לבורא או מרחיק אותי ממנו? האדם צריך להימשך להשם כמו ברזל למגנט, לאמץ כל מה שמקרב ולברוח מכל מה שמהווה מחיצה חומרית בינו לבין קונו. זאת כיוון שביאתו לעולם הינה למטרה אחת - להשיג קרבת אלוקים ודבקות בה', באמצעות הימלטות ממה שמפריע לו להגיע לשלמות זו.

החיזוק היומי

מה קורה בכל שנה ביום ההולדת מבחינה רוחנית? והאם יש משמעות ליום הולדת על פי תאריך לועזי? מורנו הרה"ג זמיר כהן שליט"א בקטע קצר ומחכים. צפו