מה קורה למוח כשאנחנו רוקדים? המדע שמסתתר מאחורי השמחה

חג שמחת תורה, על ההקפות הראשונות והשניות שבו, גורם לאלפי חוגגים לנוע במשך שעות ארוכות במעגלים ולרקוד. הריקוד הקצבי, מתברר, מחולל שינויים פיזיולוגיים מרתקים במוח האנושי.

מדענים בתחום מדעי המוח מנסים כבר שנים להבין מה בדיוק קורה במוחנו בזמן תנועה מעגלית וקצבית, והממצאים מצביעים על כך שמדובר בפעילות המפעילה מערכות מוחיות רבות בו-זמנית.

מחקר שנערך באוניברסיטת הרווארד מצא כי בזמן ריקוד משתחרר במוח דופמין - מוליך עצבי הקשור לתחושת הנאה, מוטיבציה ומצב רוח מרומם. מתברר שכאשר אנחנו רוקדים בקבוצה, כמו במעגלים של שמחת תורה, עשויים להיכנס לפעולה גם מנגנונים הקשורים לסנכרון בין המשתתפים.

מחקר שפורסם בבריטניה מצא כי תנועה משותפת לפי קצב אחיד עשויה לתרום לתחושת חיבור חברתי ולהשפיע על מדדים פיזיולוגיים הקשורים למתח ולקִרבה חברתית. נוסף על כך, הריקוד דורש מהמוח לתכנן תנועות, לשמור על שיווי משקל ולהגיב לסביבה בזמן אמת.

מחקר שנערך בגרמניה בדק אנשים שרקדו בקביעות ומצא שינויים באזור ההיפוקמפוס - אזור במוח הקשור, בין היתר, לזיכרון וללמידה.

החוקרים ציינו כי ריקוד עשוי לתרום לשמירה על תפקוד מוחי ולשיפור הגמישות העצבית. השילוב בין מוזיקה, מאמץ גופני ואינטראקציה חברתית יוצר גירוי רב-חושי, שעשוי לתרום לזרימת הדם למוח ולתחושת ערנות.

כך מתברר שמנהג ישראל לשמוח ולרקוד בחגים אינו רק ביטוי של שמחה והתעלות רוחנית, אלא עשוי להעניק גם יתרונות לגוף ולמוח. כשאנחנו נכנסים למעגל הריקודים, אנחנו מפעילים בעת ובעונה אחת מערכות של תנועה, קצב, זיכרון, שיווי משקל וחיבור חברתי – שילוב עוצמתי שנמשך הרבה מעבר לרגעי הריקוד עצמם.