אברי גלעד: "אני מרגיש רע כשאני נכנס לקניון בשבת"

מה קורה לנפש כשהיא אף פעם לא עוצרת? למה אדם שגדל בלי שום זיקה למסורת מוצא את עצמו, בגיל ארבעים, מחפש דווקא בארון הספרים היהודי? ואיך יכול להיות שדווקא איש תקשורת, שחי מתוך המסך, הוא זה שמתאר את הרגע הכי עצוב בשבוע שלו כרגע שבו הוא מדליק מחדש את הטלפון?

בפרק מהתוכנית "שירת דוד", שבה הזמר דוד ד'אור משוחח עם אורחים על משמעות השבת בחייהם, התארח איש התקשורת אברי גלעד. השיחה נעה בין ילדות בבית אתאיסטי מובהק, דרך מסע רוחני שהוביל אותו בחזרה למקורות היהודיים, ועד למאבק היומיומי בהתמכרות לטלפון ולחדשות. בסופו של דבר, עולה מהשיחה שאלה קריטית: איך שומרים על מנוחה אמיתית בעולם שלא מפסיק לרגע?

"יום אחד גיליתי שיש לי נכס"

גלעד מספר שגדל בבית שהיה חילוני מובהק, למרות שאמו הגיעה משושלת רבנים ירושלמית עתיקה. אביו, ניצול שואה, נטש את האמונה באושוויץ. עם זאת, גלעד מודה שדווקא מהבית הזה נותרו אצלו זיכרונות חזקים סביב מועדים יהודיים, כמו סעודת יום כיפור, וההליכה יד ביד עם אביו בפסח לקנות לחם ולהחביא אותו מפחד שיתפסו אותם מסתובבים עם חמץ. כנער, הוא אף היה משתתף בהתפרעויות נגד חרדים בשכונת רמות בירושלים.

השינוי המשמעותי בחייו של גלעד קרה, לדבריו, לפני 22 שנה, כשהיה בן ארבעים. אחרי שחקר את הרוחניות של המזרח, הוא מתאר שהגיע לתובנה ש"כל מה שאני צריך נמצא בארון הספרים היהודי". הוא ממשיל את זה לגילוי מאוחר של נכס שהיה שייך לו כל הזמן: "יש לך נכס, אתה לא מתייחס אליו... יום אחד גיליתי שיש לי נכס". התובנה הזו, הוא אומר, שינתה גם את היחס שלו לשבת עצמה, אחרי שנים שבהן ראה בה בעיקר את ההתפרעויות האלימות של קבוצות קיצוניות שהכיר מהרחוב.

"אני מרעיל את עצמי על בסיס קבוע בחדשות"

כשמדובר בחיי היומיום שלו, גלעד לא מייפה את המציאות. כאיש תקשורת הוא מתאר תלות כמעט בלתי נשלטת בזרם המידע: "אני לא יכול שיהיה איזה רסיס מידע שחולף בסטרטוספירה העליונה, שלא יעבור דרך מערכת האינטרנט. וזה חונק אותי". דווקא בגלל זה, השבת הפכה אצלו לגבול ברור: "מגיעה השבת, ואני פשוט סוגר את המכשיר, ואני נכנס לעוצר סלולרי". בנותיו, הוא מציין בגאווה, גדלות ללא טלפונים סלולריים בכלל, משהו שמאפשר להן לשמר יכולת תקשורת אנושית פשוטה, שלדבריו "נכחדה מן העולם" אצל ילדים אחרים.

כשד'אור שואל אותו איך לדעתו צריכה להיראות השבת במדינת ישראל, גלעד מתאר תחושה גופנית ולא רק אידאולוגית: "כל פעם שהייתי בקניון בשבת... יצאתי החוצה בתחושה, סליחה על המילה, של מיאוס... של חילול". הוא מבהיר שאינו מדבר על כפייה דתית, אלא על הסכמה חברתית רחבה: "הייתי שמח שנסכים על שבת, שאין בה כפייה, אלא יש בה הסכמה". לדבריו, השבת אינה רק ציווי דתי אלא צורך נפשי בסיסי: "הנפש חייבת להירגע. אחרת, היא לא יכולה ללכת ממתח למתח למתח, כמו שאתה לא יכול כל הזמן רק למתוח את המיתר - הוא פוקע".

גלעד משתף גם במשבר אישי עמוק שחווה סביב גיל ארבעים, תקופה שבה חש מבודד מקצועית ואישית, ומתאר איך פנייתו ללימוד יהודי, בעקבותיו של חבר קרוב, הובילה לשינוי מוחשי בחייו, עוד לפני שהבין באמת את תוכן הלימוד. הוא מתאר את החוויה כחשיפה ל"תדר של אמת" שמשנה משהו בבן אדם גם בלי הבנה מודעת.

איך נראית השבת שלך? הזמר דוד ד'אור בשיחה אישית עם אברי גלעד