"הכינו צוואה והשאירו דגימות DNA": אזהרת המסע החריגה של ארה"ב ללוב

משרד החוץ של ארה״ב עדכן את אזהרת המסע ללוב, אך הותיר אותה ברמה 4 - הדרגה הגבוהה ביותר. באזהרה, שמונה שורה ארוכה של סכנות ובהן טרור, פשיעה, חטיפות, אי-שקט, בעיות בריאות ומוקשים נכתב: "אל תיסעו ללוב מכל סיבה".

אלא שמעבר לאזהרה מפני עצם הנסיעה, משרד החוץ האמריקני מפרט גם כיצד צריכים להיערך מי שבכל זאת מחליטים להגיע ללוב - וחלק מההנחיות חריגות במיוחד. "הכינו צוואה והנחיות לסוף החיים", נכתב. לאזרחים מומלץ גם למנות מוטבים בביטוח או להכין ייפוי כוח, ואף להשאיר אצל גורם רפואי דגימות DNA, כדי שבני משפחתם יוכלו להשתמש בהן לצורכי זיהוי במקרה הצורך.

גם בישראל מתייחסים ללוב כיעד מסוכן במיוחד. המל"ל מגדיר את המדינה ברמת "איום גבוה" ומבהיר כי "יש להימנע מהגעה ללוב. כמו כן, מומלץ להימנע משהייה בטיסה אשר מסלולה עובר מעל שטחה של לוב".

מאחורי ההמלצות החריגות עומדת תמונת מצב ביטחונית קשה. לפי האזהרה האמריקנית, עימותים בין קבוצות חמושות לבין כוחות המזוהים עם הממשלה עלולים להתפרץ בכל רגע, בעוד שנשק נפוץ ברחבי המדינה. לצד זאת פועלים בלוב ארגוני פשיעה המעורבים בסחר בסמים, בסחר בבני אדם ובפעולות הברחה נוספות. חטיפות ממוקדות וחיסולים מתוארים אף הם כתופעה נפוצה.

סיכון נוסף מגיע מצד ארגוני טרור, שעל פי משרד החוץ האמריקני עלולים לבצע פיגועים ללא התרעה או בהתראה קצרה מאוד. גם הפגנות עלולות להסלים לאלימות ולהביא לשיבושים בתחבורה ובשירותים חיוניים.

לכך מצטרפת סכנת המוקשים והתחמושת שלא התפוצצה, המפוזרים באזורים שונים במדינה ולעיתים אינם מסומנים או שקשה לזהותם. לנוסעים ניתנה הנחיה להתרחק מתעלות בצדי הדרכים, משולי כבישים ומשבילים שאינם מסומנים, ולהימנע ממגע עם כל חפץ שעשוי להיות תחמושת שלא התפוצצה.

גם במקרה חירום, היכולת של ארה״ב לסייע לאזרחיה בשטח מוגבלת ביותר משום שאין שגרירות אמריקנית במדינה. בשל הסיכונים הביטחוניים, כך נכתב באזהרה, ממשלת ארה״ב אינה יכולה לספק שירותי חירום לאזרחיה במדינה. לכן, מי שבוחר לנסוע למרות האזהרות נדרש להכין מראש תוכנית יציאה עצמאית שאינה נשענת על סיוע אמריקני.

רשימת ההכנות אינה מסתיימת שם. משרד החוץ ממליץ לנוסעים לשתף בני משפחה במסמכים חשובים ובפרטי כניסה לחשבונות, לגבש מראש תוכנית תקשורת ולשקול שכירת חברת אבטחה מקצועית. אחת ההנחיות החריגות ביותר היא לסכם עם הקרובים "פרוטוקול הוכחת חיים" - דרך שתשמש במקרה של חטיפה או לקיחת בן ערובה.