לוטרה תקפה שחיינית במים - ועכשיו היא מזהירה: "מדובר בטורף חסר רחמים"

לינט בלין מכירה היטב את המים. היא מדריכת שחייה מרינו שבנבדה, מלמדת מיומנויות הישרדות במים ונוהגת לשחות באגם טאהו בקביעות. אלא שלפני כשלושה ימים, שחיית הבוקר שלה הפכה לסיוט, שבו נאבקה קשות כדי לצאת מהמים בחיים. 

לאחר שכבר הייתה במים כחצי שעה, הרגישה לפתע שמשהו תופס את רגלה ומושך אותה למטה. העוצמה הייתה כה גדולה, עד שהיא הייתה בטוחה שאדם מחזיק בה ומנסה למשוך אותה למטה. "כשהצלחתי להסתובב, ראיתי לוטרה וההפתעה התחלפה בפחד. היא פשוט הסתערה עליי שוב ושוב, נשכה ושרטה אותי. ניסיתי לדחוף אותה בידיים והרגליים, אבל היא המשיכה לחזור".

בלין תיארה את הלוטרה כ'חסרת רחמים' ואמרה שהתקיפה פשוט לא הפסיקה, עד שבשלב מסוים במאבק, היא הצליחה להגיע לסלע סמוך ולעלות עליו, אבל גם שם לא הרגישה בטוחה. "הלוטרה עלתה איתי על הסלע והמשיכה להתקרב אליי", היא משחזרת. "רק אחרי שהצלחתי לטפס על סלע גדול יותר, היא הבינה שהיא לא יכולה להגיע אליי אבל עדיין לא חזרה למים".

כשהבינה שאינה יכולה לשחות בחזרה, בלין נאלצה למצוא דרך אחרת. פצועה ומדממת היא טיפסה בין סלעים, עברה גדר והגיעה לשביל East Shore Bike Trail. משם הלכה יחפה עד שהצליחה להגיע למקום שבו ניתן היה להזעיק עזרה. התמונות שצולמו לאחר האירוע הראו חתכים ופציעות בפניה, בידיה וברגליה, ולמעשה, היא נזקקה ל־38 תפרים וקיבלה גם טיפול מונע נגד כלבת.

מי הן לוטרות הנהרות ומה כדאי לדעת לפני שנכנסים לאגמים בארה"ב?

לוטרות נהרות צפון אמריקניות מזוהות אצל רוב האנשים דווקא עם תמונות משעשעות של חיות שמחליקות בשלג, משחקות במים או צפות יחד. ההתנהגות המשחקית הזו אכן מוכרת היטב אצל החיה, אבל היא עלולה להסתיר עובדה בסיסית שרובנו לא יודעים: מדובר בטורף ממשפחת הסמוריים, בעל גוף שרירי, טפרים ושיניים שמותאמות ללכידה ולריסוק של מזון.

לוטרת נהרות בוגרת יכולה להגיע לאורך של כ־76 עד 152 סנטימטרים ולמשקל של כ־4.5 עד 15 קילוגרמים. גופה ארוך ושרירי, כפות רגליה מצוידות בקרומי שחייה והזנב החזק שלה משמש כמנוע של ממש בתוך המים. לפי הסמית'סוניאן, היא מסוגלת להגיע בשחייה למהירות של כ־13 קמ"ש ולצלול לעומק של כ־11 מטרים ויותר.

גם החושים שלה מותאמים היטב לציד מתחת למים. האוזניים והנחיריים יכולים להיסגר בזמן הצלילה, ועפעף שלישי מגן על העיניים מתחת לפני המים. השפם הרגיש מסייע לה לזהות תנועה ולמצוא טרף גם במים שבהם הראות מוגבלת.

מה הן אוכלות?

התפריט שלהן מורכב בעיקר מדגים, צפרדעים, סרטנים ובעלי חיים ימיים אחרים, אך הן עשויות לאכול גם צבים, חרקים, עופות ויונקים קטנים. הן אינן מחפשות בני אדם כטרף, ולכן תקיפה של שחיין נחשבת אירוע חריג מאוד.

רשויות חיות הבר בנבדה מדגישות כי תקיפות של בני אדם בידי לוטרות נדירות, אבל הן עלולות להתרחש כאשר בעל החיים מרגיש מאוים, לכוד או כשהוא רוצה להגן על הצאצאים שלו. במקרה של בלין, הרשויות לא הצליחו לאתר את הלוטרה התוקפת, ולכן גם לא היה ניתן לקבוע בוודאות מה גרם להתנהגות החריגה שלה.

הן יכולות להישאר מתחת למים דקות ארוכות

לוטרות נהרות הן שחייניות מרשימות במיוחד. לפי מקורות של הנשיונל ג'אוגרפיק, הן מסוגלות להישאר מתחת לפני המים עד כשמונה דקות בתנאים מסוימים. הן שוחות באמצעות שילוב של תנועות הגוף, הרגליים האחוריות והזנב השרירי, ומסוגלות לשנות כיוון במהירות רבה.

למרות שמן, הן גם אינן מוגבלות לנהרות. אפשר למצוא אותן באגמים, נחלים, ביצות, מאגרים ואפילו בסביבות חופיות. הן חיות באופן טבעי באזורים נרחבים בצפון אמריקה, וגם בנבדה ובאגן אגם טאהו.

זו כבר התקיפה השנייה באגם בתוך חודש

האירוע של בלין עורר תשומת לב מיוחדת משום שלא היה המקרה היחיד באזור באותו קיץ. ב־9 באוגוסט הותקף שחיין אחר, בוב דיילי, ליד Pope Beach בצדו הקליפורני של אגם טאהו. גם הוא נפצע מנשיכות ושריטות ונזקק לטיפול רפואי. בעקבות שני האירועים החלו הרשויות להזהיר מבקרים ולתכנן הצבת שלטי אזהרה באזורים הרלוונטיים.

עם זאת, מומחי חיות בר מזהירים שלא להסיק מכך שלוטרות הפכו לפתע ל"חיות תוקפניות" כלפי בני אדם. המפגש בין חיית בר לאדם יכול להשתנות במהירות אם החיה מרגישה שאין לה דרך מילוט, אם אנשים מתקרבים לצאצאים שלה או אם היא נמצאת תחת לחץ. ההמלצה פשוטה: אם רואים לוטרה בטבע, לא להתקרב, לא לנסות לגעת בה ולא להאכיל אותה.

למרות המקרה החריג, מדובר בבעלי חיים מרתקים. הן ידועות בהתנהגות משחקית במיוחד ולעיתים נראות מחליקות שוב ושוב במורדות בוציים או בשלג. החוקרים סבורים שחלק מה"משחקים" האלה אינם רק להנאה, אלא מסייעים לחיזוק קשרים חברתיים, לתרגול מיומנויות ציד ולסימון טריטוריה.

הזנב שלהן יכול להוות עד כ־40 אחוז מאורך הגוף, והשכבה הצפופה של הפרווה מסייעת לבודד אותן מהמים הקרים. הן בעלות חילוף חומרים גבוה ולכן זקוקות לכמות משמעותית של מזון. בדרך כלל הן חיות לבדן או בזוגות, אך ניתן לראות אותן גם בקבוצות משפחתיות.