הרב ירון אשכנזי במקבץ שו"תים בנושא ריח רע בזמן התפילה

תפילה באדם מבוגר עם חיתול (סימן ע"ח סעיף א')

אדם מבוגר המשתמש בחיתולים כהגנה מפני דליפת שתן, האם מותר להתפלל על ידו, והאם מותר לו עצמו לבוא לבית הכנסת להתפלל?

תשובה

כיוון שהמים נספגים היטב בחיתול, כל שאין ריח מסביבו – יכול להתפלל בבית הכנסת ללא חשש, ובלבד שבזמן שמרגיש שמי רגליים שותתים ממנו, יפסיק תפילתו, עד שתיגמר שתיתת המים (בגמרא במסכת ברכות (כב ע"ב) נאמר: "היה עומד בתפילה ומי רגלים שותתין על ברכיו, פוסק עד שיכלו המים, וחוזר ומתפלל". ומבואר בגמ' שם (כה ע"א) שאף אם בגדיו התרטבו ממי הרגליים, כל שאינם טופח על מנת להטפיח, מותר להמשיך את התפילה.

עולה מהגמרא שלגבי ק"ש, אם התרטבו בגדיו בשיעור של טופח על מנת להטפיח, צריך להפסיק ולהחליפם. ונחלקו הראשונים מה הדין במקרה כזה לעניין תפילה: דעת הרא"ש (ברכות פ"ג סימן כ"ג) והרשב"א (ברכות כב ע"ב, ד"ה היה) שמכיוון ואין איסור מן התורה להתפלל כנגד מי רגליים, אף שמדרבנן אסור לעשות כן, כיוון שהתחיל את התפילה בהיתר אינו פוסק. ואילו דעת ההגהות מיימוניות שצריך להפסיק תפילתו ולהחליף בגדיו.

הבית יוסף (סימן ע"ח) פסק כדעת הרא"ש והרשב"א, שלעניין תפילה אינו צריך להפסיק אף אם הבגד התרטב בשיעור של טופח על מנת להטפיח [ועיין בבאור הלכה שם ד"ה מרחיק].

ומכל מקום, לכו"ע אם הבגד הרטוב מכוסה בבגד עליון, אינו צריך להפסיק תפילתו. ואף לגבי ק"ש הדין כן, כמבואר בשולחן ערוך (סימן פ"ז סעיף ג') שצואה שכפה עליה כלי מותר לומר דברים שבקדושה כנגדה. והוא הדין בנידון דידן, שכיוון שמי הרגליים ספוגים בחיתול, הרי הם כמכוסים ומותר לעומד בסמוך להתפלל כנגדן. ועוד שהרי החיתול עצמו מכוסה בבגד שמעליו.

וא"כ, אף לאדם זה עצמו מותר להתפלל לכתחילה בכה"ג, כפי שכתב בשו"ת הרמ"א (סימן צ"ח) לעניין מי שיש לו חולי שמטפטף תמיד מי רגליים לאונסו, ולא יוכל להתפלל כך לעולם, שיש למצוא לו תקנה לעשות לו בגד סביב אבריו, והבגדים העליונים יהיו נקיים, ויכנס לבית הכנסת ויתפלל, ובשעת הטפת מי הרגליים יפסיק, ואח"כ יתפלל. והעתיקוהו להלכה המגן אברהם (סימן ע"ח ס"ק ב') והמשנ"ב (סימן פ' ס"ק ד').

אולם באופן שיש ריח רע מחמת הצטברות מי הרגליים בחיתול, אסור לו עצמו להתפלל, כמבואר בשולחן ערוך (סימן ע"ט סעיף ב') שלא מועיל כיסוי כאשר ישנו ריח רע. ובשיעור ההרחקה בזה עיין מה שכתב המשנ"ב בהקדמה לסימן עט (כלל ז'), במחלוקת הפוסקים האם צואה מכוסה דינה כריח שיש לו עיקר, שצריך להרחיק ד' אמות ממקום שכלה הריח, או שדינה כריח שאין לו עיקר וצריך להרחיק עד מקום שכלה הריח ולא יותר, והוא הדין כאן).

אמירת דברים שבקדושה כנגד ריח רע של זיעת גרביים (סימן ע"ט סעיף א')

כהן שחלץ מנעליו לפני שעלה לדוכן, ונדף מגרביו ריח לא נעים, האם רשאי שליח הציבור להמשיך את תפילתו, או שמא עליו להמתין עד שיפסק הריח רע?

תשובה

רשאי שליח הציבור להמשיך בתפילתו, ואינו צריך להמתין עד שייפסק הריח (בשו"ת אשא כפי (פ"א עמ' נ', הערה ס"ז) כתב בשם הגר"ח קנייבסקי שריח לא נעים היוצא מזיעת הגרביים אינו אוסר באמירת דברים שבקדושה, שדינו כריח רע שאין לו עיקר.

ושם הביא כי בשו"ת ממעמקים (ח"ב סימן כ"ח) דן בימי השואה, כאשר היה סירחון גדול מרגלי הכהנים בגטאות, ולכן חשבו לשאת כפיהם בלא חליצת המנעלים למנוע הריח רע, וצידד שם להתירא באופן שיעמדו על הקרקע ולא על הדוכן ממש, שאז לא ניכר הדבר.

ובספר מחנך קדוש (מכתבי הסכמה, עמ' י"ב) הובאה תשובת הגר"י זילברשטיין לגבי כהן שעלה לדוכן ונדף ריח רע מגרביו, האם רשאי שליח הצבור להמשיך בתפילה, או שמא חייב להפסיק. והשיב שאם הריח הרע אינו משמעותי יותר ממורייס, שהוא ציר של דגים – רשאי להמשיך בתפילתו, אך אם הריח רע משמעותי יותר, יש לאסור. ומכל מקום, מפני כבוד הבריות אפשר להקל כאשר הכהן יתבייש, שהרי מבואר במשנה ברורה (סימן ע"ט ס"ק ל') שריח רע שאין לו עיקר אינו אסור כי אם מדרבנן, ואף ריח הגרביים נידון כריח שאין לו עיקר, ובמקום כבוד הבריות לא העמידו חכמים דבריהם).

החלפת חיתולים בפני ספרי קודש (סימן פ"א סעיף א')

האם מותר לחתל תינוק בפני ספרי קודש?

תשובה

לכתחילה אין ראוי להחליף חיתול בפני ספרי הקודש או נרות שבת, משום ביזוי המצוות והקודש, ומשום שאסור להניח צואה כנגד הספרים. ומכל מקום, אם אין מקום אחר שיכול להחליף בו לתינוק, יכול להחליף גם כנגד הספרים, וישים את ראשו של הקטן כנגד הספרים, וגם הוא עצמו יחצוץ בין הקטן לבין הספרים, באופן שיהיה כעין מחיצה (כתב הרמב"ם (הלכות ס"ת פ"י ה"י): "מצוה לייחד לספר תורה מקום, ולכבדו ולהדרו יותר מדאי וכו'. לא ירוק אדם כנגד ספר תורה, ולא יגלה ערותו כנגדו, ולא יפשוט רגליו כנגדו, ולא יניחנו על ראשו כמשוי ולא יחזיר אחוריו לספר תורה, אא"כ היה גבוה ממנו עשרה טפחים". וכ"פ הטוש"ע ( יו"ד סימן רפ"ב סעיף א'). מדברי הרמב"ם נראה שהאיסור לגלות ערווה הוא רק מול ספר תורה, אבל בשאר דברי הקודש אין איסור.

אמנם כתב הרמ"א בהלכות שבת (או"ח סימן רע"ה סעיף י"ב) בשם הרוקח שנהגו לכסות הקטנים שלא יהיו ערומים בפני הנרות, משום בזוי מצווה. ובספר תוספת שבת (שם ס"ק ט"ז) כתב שהאיסור בזמנינו הוא משום ביזוי מצווה, דאף שאין בזמנינו חשש נכפה, מכל מקום אסור מדין ביזוי מצווה. והגר"ז (או"ח סו"ס מ"ה) כתב: "ולכן צריך ליזהר לכסות הקטנים שלא יהיו ערומים בפני ספרים". משמע שלמד שאיסור גילוי ערוה בפני הנר שייך גם לגבי כתבי הקודש, ולפי זה יש לאסור להחליף חיתול בפני הספרים.

ועי' בשו"ת מחזה אליהו (ח"א סימן ו') שכתב שמותר לגלות ערות קטנים לשעה קלה בעלמא (לדוגמא בשעת החלפת החיתולים, או בשעה שהתינוק מטיל מי רגליים לתוך סיר) ושאין בזה קפידא.

עוד יש להוסיף עפ"י מ"ש בשו"ת אבני ישפה (ח"א סימן י"א) שכשם שמותר לקרות קריאת שמע כנגד ערוות קטן פחות מבן תשע, דאינו חשוב ערווה כל כך וכמ"ש הרמ"א (או"ח סימן ע"ה סעיף ד'), הוא הדין לעניינינו יש להקל לגלות ערוותו בפני הספרים, בפרט שזהו לשעה קלה. ומכל מקום סיים שדעת הגרי"ש אלישיב שבמקום שאינו שעת הדחק יש להימנע ולא לחתל כנגד הספרים.

וכעת ראיתי שכן פסק בילקוט יוסף (שבת א', סימן רע"ה), בתוספת עצה שישים את ראש התינוק כנגד הספרים, וז"ל: "דהיכא דאי אפשר להחליף לתינוקות בחדר אחר, אלא בחדר שהנר דלוק בו, יש להקפיד שראש הילד יהיה כלפי נר של שבת, ורגליו לצד השני. וכן יעשה גם כשרוצה להחליף לתינוקות בחדר שיש בו ספרי קודש, שיניח את ראש התינוק כלפי הספרים. וכן שמעתי שהורה כן הגאון המפורסם רבי בן ציון אבא שאול זצ"ל". וכ"פ בשו"ת תפלה למשה (ח"ג עמ' רפ"א) והביא כמה טעמים להיתר. ועיין עוד בפסקי תשובות (סימן מ', ד').

ועי' בזה בשו"ת אשר השיב (לידי"נ הגר"א אזולאי; ח"א עמ' רצ"ז) שכתב עצה, שהמחליף חיתול לתינוק יהיו פניו כנגד התינוק וגבו מפריד בינו לספרים, ובזה יצא ידי חובה לכולי עלמא.

אמנם אף שמצד גילוי ערוה אין איסור, ישנו בכה"ג איסור אחר, עפ"י מ"ש כף החיים (סימן ער"ה) שאסור להניח צואה כנגד הנרות, והוא הדין כנגד הספרים. ומכיוון שלאחר כמה חודשים כבר טעם התינוק טעם דגן, יש איסור להניח צואתו כנגד הספרים. ועי' במשנ"ב (סימן פ"א) שכתב שלכתחילה יש להחמיר בצואה של קטן מבן שמונה ימים ואילך.

ועל כן לכתחילה בוודאי שראוי להימנע מכך, ואם אין מקום אחר, ישימו את ראשו של הקטן כנגד הספרים וגם הגדול יחצוץ בין הקטן לבין הספרים, ובהכי סגי).

לרכישת הספר "הלכה למעשה" מאת הרה"ג ירון אשכנזי, לחצו כאן.